תולדוט אתר ההיסטוריה - אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעות בהווה ולעתיד

כוחו של 'אקסודוס' לשנות את ההיסטוריה בדרך של הטבעת חותם על ייצוג אירועי העבר ופרשנותם לא פס, על אף שבראשית המאה ה- 21 יש דור, ואף יותר, שלא ידע את 'אקסודוס', ואצל ציבור גדל והולך של אנשים הסרט אינו פורט על שום מיתר ואינו מעודד שום אסוציאציה. השפעתו הנוכחית היא עקיפה בעיקרה, כלומר, היא אינה תוצאה של צפייה בסרט עצמו, אלא נוצרת באמצעות יצירות מילוליות וחזותיות שמחבריהן או יוצריהן הפנימו את המסרים שלו. נוכחותו מורגשת גם בתור נקודת התייחסות בחיבורים שמתמודדים עם השפעותיו הישירות והעקיפות.

ניתן להשוות את השפעתו של 'אקסודוס' על הטיפול הקולנועי/טלוויזיוני בנושאי ההעפלה והקמת המדינה מאז 1961 לזו של סדרת הטלוויזיה 'רוחות מלחמה', שמאז 1983 הייתה מקור לדימויים ואמת-מידה לכל ייצוג של מלחמת העולם השנייה.⁶¹ 'אקסודוס' חיזק את התפיסה 'משואה לתקומה', שטופחה בישראל מראשית ימי המדינה. היא אומנם באה לידי ביטוי כבר בסרטים מוקדמים (ופחות ידועים ממנו) כמו 'חרב במדבר' (1949) ו'הלהטוטן' (1953), אבל בסרטים שנוצרו אחריו, ובמידת-מה בעקבותיו – 'הטל צל ענק' ו'יהודית' (שניהם מ- 1966) היא הופיעה ביתר שאת ותהודה.⁶² הוא גם ביסס והעמיק את תפיסת הקשר הסיבתי בין המאבק של היישוב לבין ההחלטות של בריטניה ושל האו"ם בעניין סיום המנדט, חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית.

יוצרי סדרות התעודה הגדולות של הטלוויזיה הישראלית – 'עמוד האש' ו'תקומה' – ספגו והטמיעו את רוח 'אקסודוס'. בסדרה 'עמוד האש' כל הפרק השישי, שעניינו המאבק הציוני לאחר מלחמת העולם השנייה, נקרא: "'אקסודוס' – 1947-1945", אם כי סיפורה של האונייה עצמה תופס בו כחמש דקות בלבד מתוך כשעה! הסדרה 'תקומה', שבה כל התקופה ההיא משולבת בפרק הרקע, דוחסת את אירועי 1947 לשלוש דקות בערך, ומראה ברצף מהיר וקצבי את ועדת האו"ם מגיעה לארץ-ישראל, את 'אקסודוס' נכנסת לנמל חיפה, ואת עצרת האו"ם מחליטה בכ"ט בנובמבר על חלוקת הארץ. מאליו מובן, שאופן הצגת הדברים בסדרות מונומנטליות שכאלה מגיע לציבור הרבה יותר רחב מאשר כל ההרצאות המאמרים והספרים המלומדים גם יחד, ועם כל הקושי בכימות ההשפעות, הוא ככל הנראה הטביע חותם עמוק יותר מהם.⁶³

מעמדו ההיסטורי וההיסטוריוגרפי של הסרט יצר מצב אבסורדי, שבו הוא משמש נקודת התייחסות לכותבי ההיסטוריה, עד כדי כך, שהיסטוריונים, עיתונאים וסוקרים של ספרי מחקר מוצאים צורך להסביר, וכמעט להתנצל, שהספר שכתבו או סקרו שונה מהסרט... בעניין זה אין צורך להרחיק עדות. הספר שלי על פרשת 'אקסודוס', שראה אור ב- 1990, נקרא 'אקסודוס – הסיפור האמיתי' (the real story, ולא the true!) מתוך כוונה להבדילו מ'אקסודוס' הבדיוני, ה-fiction. בשער 'מוסף הארץ', שבו נסקר הספר, הובא 'סקופ': "הסיפור של אקסודוס לא דומה לסרט". ובגוף הכתבה נאמר: "כשאומרים 'אקסודוס' חושבים על ליאון יוריס, אוטו פרמינגר, פול ניומן, ארי בן-כנען. [...] ההד שהיה לספרו של יוריס ולסרטו של פרמינגר ודאי לא נפל מההד שהיה לפרשה עצמה. [...]"⁶⁴ תמונה של פול ניומן היא, איך לא, פריט הכרחי בכתבה שכזאת, ומתחתיה הכיתוב: "פול ניומן בסרט 'אקסודוס': שום דבר לא היה כמו בסרט". מבקר אחר של הספר הטיל "ספק אם רבים יודעים, אך ספרו הנודע של ליאון יוריס, 'אקסודוס' (שעל-פיו נעשה גם סרט מצליח) אינו דבק בעובדות ההיסטוריות."⁶⁵ לצד הבהרה, מעין הצטדקות, שהמציאות הייתה שונה מן הסרט (בזה הסדר), נכתב לא אחת שסיפורה של 'אקסודוס' האמיתית מדהים, מרגש, הרואי, דרמטי וכן הלאה לא פחות מאשר היצירה הספרותית והקולנועית של יוריס הנושאת את שמה.⁶⁶

גם בזיכרונו של מי שלא ראה את הסרט כלל, ושל מי שראה אותו אי-פעם וכבר אינו ממש זוכר את כל פרטיו, חקוקים, מעבר למילים ולתמונות, צלילי לחן הנושא, שהתנגן ברדיו גם כשיר בעל מילים עבריות פטריוטיות זמן רב לאחר שירד הסרט מן האקרנים ולפני שחזר למסך הקטן בשידורי יום העצמאות של הטלוויזיה הישראלית. ארבעים שנה לאחר לידתו של 'אקסודוס' ביקר עורך המדור הספרותי של 'הארץ' בנמל של העיר סט, שממנו הפליגה ב- 1947 הספינה 'אקסודוס' בדרכה לארץ-ישראל, ובעודו עומד אל מול לוח הזיכרון שהוצב שם לציון המאורע ההיסטורי התנגן באוזניו לחן הנושא של הסרט,⁶⁷ צלילים שערבו מאוד לאוזניהם של חברי האקדמיה האמריקנית לאומנויות ולמדעי הקולנוע, והם זיכו את המלחין, ארנסט גולד, בפרס האוסקר לשנת 1960.⁶⁸

שני כוחות מעצימים כיום את יכולתו של 'אקסודוס' לשנות את ההיסטוריה במובן השלישי המוצג במאמר זה: הרשת (האינטרנט) והפוסט-מודרניזם. באתרי רשת מוזכר 'אקסודוס' כמקור היסטורי ללימוד שני המעגלים שהוזכרו לעיל: המצומצם – הפרשה שאת שמה הוא נושא; והרחב – קורות ההעפלה ותולדות המאבק להקמת מדינת ישראל. למשל: אתר ההסתדרות הציונית, ששמו 'המאה הציונית 1997-1897', מציע לגולשים כמה וכמה פעילויות בנושא המאבק נגד הבריטים, ולצד פריטים כמו 'אטלס ההיסטוריה היהודית' מאת מרטין גילברט ו'אנציקלופדיה יודאיקה' הוא מציע להיעזר בקטעים מ'אקסודוס'.⁶⁹ ובאתר אחר, הדן בחשיבות ההיסטורית של 'אקסודוס 1947', נכתב:

הסיפור של האונייה היה המקור לרומן מאת ליאון יוריס 'אקסודוס', ולסרטו של אוטו פרמינגר באותו שם. הסיפור של אקסודוס היה לאחד המיתוסים הידועים ביותר על ייסודה של מדינת ישראל.⁷⁰

והגולש תוהה – איזה סיפור: האמיתי או ההוליוודי? ולאיזה מהם מתאימים הכינויים 'אגדה' או 'מיתוס'? על טשטוש הקו שבין הסרט לאירוע ההיסטורי, ועל כוחו של הסרט להשתלט על הזיכרון החזותי של האירוע ההיסטורי מעיד, למשל, המקרה שבו עיתון ספרותי נכבד הציב תמונה של האונייה מן הסרט כאיור למאמר ביקורת על ספר שעניינו 'אקסודוס' האמיתית.⁷¹

הערבוב בין בידיון לממשות מקבל ממדים ומשמעויות נוספים בעידן הפוסטמודרניזם, המעניק לכל נרטיב זכות קיום שווה. במציאות רלטיוויסטית ונטולת-היררכיה ערכית שכזו עלול (ויש שיאמרו – עשוי) הסרט 'אקסודוס' לקבל סטטוס של נרטיב היסטורי לגיטימי. אפשרות זו גוברת נוכח המגמה ליחס לקולנוע הבדיוני ערך של מקור היסטורי באמצעות החלת הדמיון שבין המאפיינים של נרטיבים מילוליים וחזותיים על הקשר שבין ההיסטוריה לייצוגה הקולנועי. בעקבות טיפולו של היידן וייט בטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי,⁷² טען רוברט רוזנסטון, כי כשם שנרטיבים כתובים הם 'פיקציות מילוליות' כך נרטיבים חזותיים הם 'פיקציות חזותיות', ואלה גם אלה אינם השתקפות (mirrors) של העבר אלא ייצוגים (representations) שלו. אך הוא מבהיר שאין בכך כדי "לטעון שהיסטוריה ובידיון (fiction) הם היינו הך או לתרץ את הפיברוק המוחלט שמציין את הסרטים ההיסטוריים ההוליוודיים".⁷³ מהלך זה, שהחל בניסיון לטשטש את ההבדל שבין האמינות ההיסטורית של יצירות מילוליות וחזותיות, הביא למתיחת הטיעונים של וייט ורוזנסטון בהיפוך תפקידים, ואת בחינת הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי תפסה ראיית המוצר הקולנועי כטקסט היסטורי (לגבי התקופה שהוא מתאר, להבדיל מעניין שדובר בו קודם על היותו של הסרט עדות על תקופת ייצורו). מארק פרו מזהיר מפני גישה המנציחה את הפוזיטיביזם המסורתי וקורא להתבונן בקולנוע כמקור היסטורי,⁷⁴ ושלמה זנד קובע, כי "נסיגת הפוזיטיביזם ההיסטוריוגרפי, הבנה מעמיקה והולכת מצד ההיסטוריונים שרוב חומר הגלם שהם עובדים איתו הוא ייצוג מציאות ולא המציאות עצמה, וכן העובדה שהמאה העשרים הצטלמה ומוסיפה להצטלם, הביאו לכך שהסרט התקבל יותר ויותר כמסמך היסטורי לגיטימי".⁷⁵ הצעד הבא הוא הטענה, שכתיבת ההיסטוריה היא העלילה, וכתיבה זו, לשיטתו של אילן פפה, נעשית משובחת יותר ככל שהיא כפופה לכללי הכתיבה הבדיונית, "משום שבאופן פילוסופי אין לנו מציאות ואמת".⁷⁶

אם אלה הם פני הדברים, הרי לשווא טורחים ההיסטוריונים, מכלים ימיהם בארכיונים, מצרפים מסמך לתעודה, ומנסים לשחזר את תמונת העבר על הקשריה המורכבים. אך מי שלא ירחיק לכת עד הענקת סטטוס של מקור היסטורי לגיטימי לסרט בדיוני, אלא יסתפק בהתייחסות אליו כאל סוכן נוסף בעיצוב תודעה היסטורית⁷⁷ – ולמצער ישלים עם העובדה, שהסיפור האמיתי של האונייה 'אקסודוס', של ההעפלה ושל המאבק להקמת מדינת ישראל, והסרט הבדיוני 'אקסודוס' יוסיפו, ככל הנראה, להיות כרוכים זה בזה גם להבא – יוכל להסתייע בסרט כנקודת התייחסות, כבסיס לדיונים, כגורם מפרה ומתסיס, ולחיסון הלומד, הקורא והצופה מפני הכשלים הטמונים בו ומפני השתלטות המיתוס על העובדות ופרשנותן.

לחלקים נוספים של המאמר:
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : בין הסרט לבין 'מה שקרה בעליל'
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעת הסרט על ההיסטוריה
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעת הסרט על זכרונות
אקסודוס: סרט ששינה את ההיסטוריה : השפעות בהווה ולעתיד (פריט זה)

הערות שוליים:
61. קייס (לעיל, הערה 15), עמ' 28.
62. ראו: א' אבישר, 'חרדות לאומיות, סיוטיםם אישיים: תסביך השואה בקולנוע הישראלי', בתוך: נ' גרץ, א' לובין, ג' נאמן (לעיל, הערה 2), עמ' 164. 'חרב במדבר' (Sword in the Desert), 1949, הבמאי: ג'ורג' שרמן (G. Sherman); 'הלהטוטן' (The Juggler), 1953, הבמאי: אדוארד דמיטריק (E. Dmytryk); 'הטל צל ענק', ראו לעיל, הערה 32; 'יהודית' (Judith), 1966, הבמאי: דניאל מן (D. Mann).
63. ראו הציטוט מתוך קייס (לעיל, הערה 15), עמ' 28, המובא בראשית הפרק הקודם.
64. א' כצמן, 'אקסודוס – הסיפור האמיתי', מוסף הארץ, 28.9.1990.
65. מ' נאור, 'הכל בכל על "אקסודוס", ידיעות אחרונות, 28.12.1990.
66. למשל: Translation Review, 5. no. 2, December 1999. p.44
67. ב' ציפר, 'בבית הקברות הימי (א)', הארץ, 8.6.2001 (כותרת משנה: סט, דרום צרפת, סוף מאי).
68. סאל מינאו בתפקיד דוב לנדאו היה מועמד לפרס בקטגוריית שחקן-משנה; סם לוויט היה מועמד בקטגוריה סינימטוגרפיה (צבעים).
69. http://www.jajz-ed.org.il/100/act/39zion.html
70. הניסוח במקור האנגלי: "The ship's history became the source of Leon Uris' novel 'Exodus', and Otto Preminger's film of the same name. The story of the Exodus became one of the best known legends of the founding of the State of Israel". http://www.rrz.uni-hamburg.de/rz3a035/exodus194728.html
71. במאמר הביקורת 'הפרטת הזכרון' מאת א' חלמיש (על הספר אקסודוס – אודיסיאה של מפקד מאת יורם קניוק), הארץ.ספרים, 6.4.1999, שולבה תמונה של האונייה מן הסרט. בתגובה כתבה ש' סברון, 'זאת לא הספינה', הארץ/ספרים, 28.4.199: "לי אינה זכורה קבלת פנים כזאת. אולי התמונה נלקחה מהסרט EXODUS על פי ספרו של ליאון יוריס?".
72. ה' וייט, 'הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי', בתוך: א' וינריב (עורך), חשיבה היסטורית, ב, תל-אביב 1985, עמ' 322-305 (התפרסם במקור באנגלית בשנת 1974).
73. רוזנסטון (לעיל, הערה 8), עמ' 1181-1180.
74. פרו (לעיל, הערה 7), עמ' 358.
75. זנד (לעיל, הערה 4), עמ' 57.
76. פפה (לעיל, הערה 19), עמ' 97.
77. זנד (לעיל, הערה 5), עמ' 20.