ד. … בעוד לילה פקדו שרי-הלגיונות את כל הצבא הנמצא בעיר לגדודיו ולמערכותיו והציגו אותו בסדר לפני השערים, ולא על-יד ארמון המלכים אשר בעיר העליונה, כי-אם בקרבת מקדש איסיס (שם אלילה מצרית, אשר עבודתה הייתה נפוצה אז ברומא), אשר שם לנו שני השליטים בלילה ההוא, וכאשר החל עמוד-השחר לעלות, יצאו אספסינוס וטיטוס בעדי זרי-דפנים ובלבוש-ארגמן, כחוק לרומאים מימי-קדם, ונכנסו אל אלמי אוקטויה, כי שמה נאספו היועצים והשרים ראשי-העם וגם נשואי-הפנים ממעמד-הרוכבים וחכו לבואם. ולפני האולמים הוקמה להם בימה, ועל הבימה עמד כסא-שן כפול. על הכסא הזה ישבו שני השליטים בעלותם על הבימה, ואז הריע הצבא לקראתם בקול תרועת-ברכה, וכל איש הרבה לתנות את פרשת מעשי-גבורתם. אנשי-הצבא לא חגרו את כלי-נשקם, כי-אם לבשו כתנות-משי ועטרו את ראשיהם בדפנים, ואספסינוס קבל את ברכותיהם ורצה להשיבם דבר ונתן להם אות להחריש. וכאשר קמה דממה גדולה מסביב, עמד על רגליו והליט את רב ראשו באדרתו יקרא את התפלה כחק, ועמו יחד התפלל גם טיטוס. ואחרי התפלה דבר אספסינוס אל כל הנאספים דברים קצרים ושלח את אנשי-הצבא לאכול את לחם הבקר (אריסטון), אשר הכינו להם המושלים כמשפט-היום, והוא הלך אל השער, אשר בו עברו תמיד תהלוכות-הנצחון, ועל-כן נקרא על שם חג-הנצחון (ברומית: porta triumphalis), ושם סעדו שניהם (הוא וטיטוס) את לבם ולבשו את בגדי-הנצחון והקריבו לאלהים על המזבחות, אשר נבנו בשער, ושלחו לפניהם את התהלוכה לעבור דרך מקומות החזיון (תיאטראות), למען יקל על ההמון לראותה.

ה. קשה לפרוט כהלכה את המון שכיות-החמדה הרבות ואת תפארת כל כלי-היקר למיניהם, ולפרש את יפי-מלאכתם ואת חין-ערכם ואת נפלאות-תכונתם - כי לא נעדר שם דבר, אשר יעלה במחשבת האדם, כי כמעט כל הברכה, אשר צברו לפנים ידי בני-אדם מאשרים, כלים מכילם שונים, וכל נפלאות עמים רבים וחסן עשרם - כל אלה חברו יחד ביום ההוא ונתנו עדיהם על גדל ממשלת הרומאים. כסף וזהב ושן בכל צורה ותבנית ובכל מעשה-חושב נשאו בהמון רב, ולא נכר, כי הם עוברים בתהלוכה, כי היו בעיני רומאים כנחל שוטף. בגדים עשויים ארגמן יקר ושמלות מרקמות מלאכת-הבבלים, אשר דמו באמת לציורי-צבעונים, אבני-חן מגונות, משבצות בנזרי-זהב ובמסגרות אחרות, העברו לאין-מספר, עד אשר אמר הרואה בנפשו, כי לחנם נחשבו לכלי-יקר. גם פסלי-אלים נשאו לפני התהלוכה, פסלים נפלאים בגדלם וביפי מלאכתם, אשר לא נעשתה כלאחר-יד, וכולם מחמר יקר מאד, ואחריהם בעלי-חיים רבים למיניהם, כל אחד בעדיו המיוחד. וגם המון האנשים נושאי הכבודה הרבה הזאת היה לבוש שני עם רקמת-זהב. אולם אלה, אשר נבחרו לצאת בעצם התהלוכה, עלו על הכל ביקר תפארת-עדים והיכו את כל רואיהם בתימהון. גם קהל השבויים העוברים בין אלה נראה בעדי-עדיים, בבגדי-רקמה והדר-צבעים, אשר כסו על הרזון אשר עלה בבשרם מעצמת צרותיהם. ונפלאה מכל הייתה מלאכת הבניינים המטלטלים הנשאים בכתף. כי גודלם הפיל אימה על האנשים, פן יכרעו תחת משאם, כי רבים מהם היו בין שלש עליות וגם בני ארבע עליות (קומות, מדרגות) ולב רואיהם פחד ורחב למראה עתרת עושרם. רבים מהם היו עטופים יריעות רקומות זהב ובכל-מקום היו מצפים זהב ושן מעשה-חושב, ובהמון תמונות נראתה המלחמה עין בעין לכל חלקיה השונים. כי פה נגלה מראה נווה שאנן הנהפך לשממה, ושם נראו מערכות אויבים רבים נופלים בחרב, אלה בורחים ואלה הולכים בשבי, וגם דמות חומות מתנשאות למרום הנבקעות במכונות-מלחמה, ומצודות נשגבות נלכדות, וערים מלאות-אדם מקפות חומות חזקות, אשר עלו הרומאים למרומיהן, ומראה הצבא הנשפך כנחל אל העיר מבית לחומה ועושה מטבח מעברים, ודמות החלשים הנושאים את ידיהם לבקש רחמים, ובית-המקדש הבוער באש, והבתים שנעשו קברי יושביהם, ומחזה נהרות השוטפים בארץ ציה וצלמות ולא באדמת זרע, אשר אינם מרוים את האדם והבהמה, כי עוברים הם דרך ארץ-שרפה מסביב. - כל אלה הפגעים, אשר הביאו היהודים עליהם במלחמה הזאת. מלאכת הבניינים האלה וגדלם תארו את כל הדברים האלה לעיני האנשים, אשר לא ראו אותם, כאלו היו באותו מעמד. כי בכל אחד מהמגדלים המטלטלים הצג ראש-העיר הנלכדה, כמו שהיה בשעת-מעשה (בעת נפלו בשבי)

ואחרי-כן עברו גם אניות רבות ואחריהן שלל המלחמה לאין-קץ, ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים, אשר לקחו בבית-המקדש בירושלים: שלחן-הזהב, אשר היה משקלו הרבה ככרים, והמנורה העשויה גם היא זהב טהור. ואמנם שונה הייתה מלאכת המנורה הזאת מדרך כל המנורות אשר בידינו. כי מן הבסיס התרומם הגזע (העמוד, הירך) בתוך, וממנו נטשו ענפים דקים, אשר דמו בצורתם לקלשון שלש-השנים (ביונית טריאני, והכונה לשלושת הקנים היוצאים מן המנורה מכל צד. והם היו דקים מירך המנורה), בראש כל קנה מלמעלה נר-נחשת. ומספר הקנים היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים. -וכמאסף לכל השלל עבר ספר תורת היהודים, ואחרי השלל עברו אנשים רבים הנושאים בידיהם צלמי ניקי (אלילת הנצחון: ברומית: Victoria) עשויים כלם שן וזהב. ואחריהם נסע אספסינוס ראשונה ואחריו טיטוס, ודומיטינוס רכב על סוסו לידם, וגם הוא לבש עדי-עדיים ומראה סוסו היה נחמד לעינים.

ו. וקץ התהלוכה היה בקרבת היכל יופיטר הקפיטולי (בגבעה הקפיטולית, לא רחוק מהשוק - forum). ובהגיע העוברים שמה עמדו, כי חוק עתיק היה לרומאים מימי-קדם לעמוד במקום הזה, עד אשר יודיע המבשר, כי מת ראש צבא-האויבים. ושמעון (בן גיורא) היה האיש (אשר נגזר עליו למות), אחרי עברו בתהלוכה עם יתר השבויים. עתה הפילו חבל על צוואריו וסחבו אותו אל מקום אשר ממעל לשוק, והמובילים אותו דשו את בשרו בדרך (עד בואם אל המקום, אשר) חק לרומאים להמית שם את עושי-הרעה הנדונים למות. וכאשר הגיעה הבשורה, כי בא קצו (של שמעון), הריע העם תרועת-ששון, ואז החלו (השליטים) להקריב את הזבחים. ואחרי אשר נעשו הזבחים כחוק וכמשפט ועלו לרצון, הלכו אספסינוס וטיטוס אל ארמון-המלך וקראו אל המשתה רבים מן העם. ולנשארים נערכו בבתיהם שלחנות מלאים כל טוב. כי ביום הזה חמה עיר רומא את חג נצחון צבאותיה על השונאים, וגם את אחרית מלחמות-האחים בקרבה ואת תחלת תקוותיה הטובות לימים הבאים.

ז. ואחרי חג-הנצחון, כאשר הכין אספסינוס את ממשלת הרומאים, צווה לבנות מקדש לאיריני (אלילת השלום: ברומית" Pax). מלאכת המקדש שלמה במהרה ועבודתו הייתה למעלה מכל מחשבת-אנוש. כי פזר אספסינוס את עשרו הרב ברוח נדיבות נעלה והעלה עוד את תפארת המקדש במעשי הצירים והפסלים, שלל-הנצחונות מימי-קדם, והניח במקדש כל שכיות ארצות רחוקות, אשר הוטל לפנים על בני-האדם לכתת את רגליהם ולעבור כל קצווי-עולם, מדי חשקם לראות את החמדות הפזורות אלה בכה ואלה בכה, גם הניח שם את כלי-הזהב מבית-מקדש היהודים, כי נכבדו בעיניו מאד. ואת ספר תורת-היהודים ואת פרכת-הארגמן אשר לדביר הניח בארמון-המלך וצווה לשמור עליהם.

* אתר ובו תצלומים של שער הניצחון של טיטוס ברומא.