תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותו של ברוך אדלר על האנטישמיות בצ'כיה עם מעבר השלטון להונגרים

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

אדלר ברוך ברנרד, יליד דובובק (Dubovec), קרפטורוס, צ'כוסלובקיה, 1922.
אביו של העד היה סוחר והעד עצמו התחנך בחדר ובישיבה. בשנת 1939 השתלטו ההונגרים על עיר מגוריו של העד ויהודי העיר סבלו לראשונה מחוקי הגזע ומאפליה. בשנת 1944 החלו הגרמנים וההונגרים לרכז את יהודי גרמניה לקראת גירושם להשמדה. העד ברח לפרטיזנים אך נתפס לאחר שלושה שבועות על ידי המשטרה ההונגרית והועבר לגטו קשאו (Kashau). בשנת 1944, לאחר חיסול הגטו, הוא נשלח לאושוויץ ומשם הועבר למחנה דכאו לעבודות כפייה ברכבות. בשנת 1945 שוחרר העד על ידי הצבא האמריקאי ונשלח להבראה בשוויץ. בשנת 1947 עלה באוניית מעפילים, נתפס ע"י הבריטים והועבר למחנות בקפריסין, לאחר שנה הוא עלה לארץ ישראל.

ב- 39' עוד היה בסדר, היינו חיים עם ההונגרים, ממש כמו עם הצ'כים. אבל זה לא ארך הרבה זמן, שנה-שנתיים ואז התחילו הצרות.

ש. קודם לכן, האם ענדתם את הטלאי הצהוב?
ת. את הטלאי הצהוב קבלנו ב- 42'.

ש. מתי הועבר השלטון מצ'כיה להונגריה, מה אתה זוכר בקשר לזה?
ת. בשנת 39' יצאו הצ'כים ונכנסו הונגרים. הם באו ברכבות, באופניים, בסוסים. המטבח היה להם על עגלה כזאת, הם היו עניים מאד. הם אמרו ככה: בגדים היו להם נילאש, מנייר היו הבגדים. לא היו מפעלים, לא היה שום דבר, דבר אחד שהיה להם [לא ברור].

ש. ברגע שהתחלף השלטון - מה הרגשתם, מה השתנה בחיים היומיומיים שלכם?
ת. החליפו את השלטון, הכניסו עוד פעם הונגרים. לכל היהודים היו מנורות של נחושת והדליקו נרות של שבת. לקחו את זה מהיהודים, חיפשו דגלים של צ'כיה, לקחו את כל הדברים האלה - לפעמונים, לטבעות, זהב - הכל הם לקחו.

ש. ההונגרים?
ת. כן, וגם נחושת.

ש. מה השתנה בחיי היומיום, למשל, בפרנסה - האם היה שינוי גם ביחס לדת?
ת. היה שינוי. הפרנסה היתה מאד חלשה. אסור היה ללכת לסחור עם הגויים, לקנות או למכור. לנו היה נורא קשה, אבל איך שהיינו - היום אני לא יכול להבין איך, כי המצב היה מצב כל כך גרוע, שה' ישמור. החנות היתה מלאה סחורה. אני עשיתי בור גדול בחצר והכנסתי לשם את כל הסחורה. היה בן דוד, אח של אבא, והוא שאל: מה אתה עושה? אני לא יודע מה לעשות.

ש. ממה התפרנסתם באותה תקופה?
ת. כל אחד מה שהיה לו היה שמח בחלקו, כי כבר ראינו והרגשנו שלא נהיה שם הרבה זמן. מפולניה ומגליציה באו יהודים אלינו.

ש. באיזו שנה?
ת. ב- 43' אני חושב.

ש. ואיך היו החיים עד 43'?
ת. התרגלנו לטוב ולרע. יהודי פחד לצאת החוצה, גזרו זקנים, באה הז'נדרמריה [=משטרה] ונתנו מכות, לא היה טוב. חצי שנה, אולי שנה עוד אפשר היה. צריך לדעת, כל יהודי היה חי מערב שבת לערב שבת, היו עניים - אנחנו עזרנו להם עד הרגע האחרון. היו יהודים שלא רצו לתת, הם חשבו שהכל הם יקחו אתם. על זה אני אספר בהמשך.

ש. אמרת שהתחלתם לשמוע שמועות על פוגרומים.
ת. היו פוגרומים בפולניה, בגליציה.

ש. האם חשבתם, האם דברתם במשפחה לעזוב את המקום ולעלות לארץ? האם היו שיחות כאלה?
ת. אז כבר לא יכולנו לעלות לארץ, הכל היה סגור. כן, אצל הצ'כים נתנו כל חודש אלף סרטיפיקטים לעליה לארץ.

ש. האם דברתם על עליה לארץ בזמנו?
ת. בזמן הזה לא דברנו. אבל אז עלו צ'כים, יש כאן הרבה יהודים שבאו אז, זה היה ב- 1936- 1938. ב-39' כבר לא.

ש. אלו פעולות אנטי-יהודיות, כולל פוגרומים, בוצעו לפני שהוקם הגטו אצלכם בדובובה?
ת. אסור לשחוט. כן שחטו, הם היו אנאלפבתים, הם לא ידעו מה זה. היתה פקודה שהיה צריך לשחוט, ולפני השחיטה נתנו בראש עם גרזן עם שפיץ מהצד השני, ואחר כך לשחוט. אבל אנחנו יהודים, אסור לנו לעשות את זה. מה עשינו? שחטנו, אחד החזיק בארון את זה, ואם הם באו - שיראו. הם היו צריכים רק לראות, הם לא חשבו. היה להם יהודי אחד שהיה צריך לכתוב פרוטוקול; היה יהודי אחד שהם החזיקו אותו עד הרגע האחרון.

ש. מלבד השחיטה, אילו פעולות אנטי יהודיות נקטו ההונגרים?
ת. שרפו את המקוה, יהודים פחדו מאד ללכת לבית הכנסת, אבל התפללו איכשהו, אין לנו ברירה. הרביצו ליהודים. היו כאלה צרות - ה’ ישמור. אני עצמי לא יכול להאמין לזה היום.

ש. ...אתה זוכר את התקופה, ממש לפני שהועברתם לגטו?
ת. את החוקים שלהם?

ש. גם את החוקים.
ת. אז כמו שאמרתי - אסור לשחוט, ליהודי אסור לאכול בשר, שרפו את המקוה, היה פחד ללכת לבית הכנסת. היו צרות צרורות.

לקריאה נוספת:
מזיכרונותיו של פרדריק ריימס על אנטישמיות בבית הספר
טרזינשטט
איסור השחיטה הכשרה בגרמניה

באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא אנטישמיות וגזענות
מבחר חומרים בנושא אנטישמיות וגזענות
חומר עזר לכתיבת עבודות חקר בנושא אנטישמיות וגזענות