תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותו של צבי גולדגמר על מסתור בגורן בעזרת משפחה צ'כית

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

צבי (גרישה) גולדגמר , יליד SUWALKI, פולין, 1926.
גדל בבית דתי, למד בחדר ובבית-ספר יהודי. לאחר כניסת הגרמנים, ברח ועבר את הגבול לאוגוסטוב. אחר כך הגיעו גם אחיו ובן-דודו. שם למד בבית-ספר ואחיו עבד ופרנס אותם. הרוסים העבירו אותם לסלונים. עבר ב-1941 ללוצק. ניצל ע"י משפחה צ'כית שהוציאה אותו מהגטו. הוא הסתתר בגורן שלהם יחד עם עוד 17 יהודים. כך ניצול מהשמדת כל יהודי לוצק שנרצחו. כשהגרמנים נסוגו מערבה, הסתתר בכפר קרוב אותו שרפו הגרמנים, והוא חזר לגור אצל הצ'כים, בחורף 1944. לאחר שחרור הרוסים עבר לביאליסטוק. לאחר שהות באיטליה ושנתיים בקפריסין, עלה לארץ בשנת 1948.

הגרמנים נכנסו ותפסו את כל היהודים בעיר. מה שטוב היה שלמדתי בבית ספר והיתה שם בסביבה קולוניה צ'כית, כפר צ'כי, הם היו שם במרכז, והיה בית ספר ובתים יפים וכמעט כל שבת וראשון הייתי הולך אליהם לכפר, כי התיידדתי עם הילדים שלמדו אתי וגרו באותו כפר. כשהתחילה המלחמה, כשכבר היו הגרמנים, אז עשו גטו בלוצק וריכזו את כל היהודים בחלק מסוים של העיר.

ש. גם את ראובן ומשפחתו?
ת. כן.

ש. גם אתה היית בגטו?
ת. כן. כשהגרמנים נכנסו והרוסים יצאו, אז ראובן אמר: עד עכשיו הרוסים שילמו לי עבורך. עכשיו אני לא יכול להחזיק אותך. היתה שם אשה אחת שאת בעלה לקחו לצבא והיא היתה לבד עם שני ילדים קטנים, אז היא ביקשה שאני אהיה אצלה בתנאי שכשהיא הולכת לעמוד בתור לקבל אוכל, שאני אשאר עם הילדים כי הם פחדו. כשעברו לגטו, הרגו את אשתו של ראובן, כי היא היתה עם חבילות והיתה אישה די מלאה והיה לה קשה, והם צעקו מהר-מהר והיא לא הלכה מהר והרגו אותה. היו אז הרבה הרוגים.

בגטו הייתי עם אותה אשה וילדים. אחרי 4 ימים באה ילדה שלמדתי אתה בבית ספר עם אבא שלה וסוס ועגלה ושאלה עלי ולקחו אותי לכפר הצ'כי.

ש. הם לא היו יהודים.
ת. לא. הם היו גויים.

ש. והם ידעו שאתה יהודי.
ת. ודאי שהם ידעו. היו יהודים שהיו עובדים בכביש. אז אותו גוי צ'כי סידר עם מנהל העבודה, שכאילו אני עובד בכביש. הוא בטח היה משלם לו ואני הייתי עובד אצלו במשק. פעם אחת, אינני זוכר את התאריך, לא באו לעבוד והגוי אמר: תדע, שהורגים שם את היהודים. אז כבר לא יצאתי יותר לעבוד ולא יצאתי מהבית והסתתרתי בגורן, מ-1941 עד 1944, בפברואר כששחררו אותי.

אז הייתי אצל המשפחה הצ'כית הזאת, משפחת טומיצ'ק, לו קראו סאשה ולאשתו פניה ולבת אחת קראו אנינקה, ועוד אחת מילושקה והיה להם בן שאחר כך נפטר. רדפו אותנו כמה פעמים ובאו לחפש. היו שם ערמות של קש והיינו מסתתרים מתחת לערמות.

ש. מי היה מסתתר?
ת. שם היו עוד 17 יהודים שהסתתרו. לי היה טוב, כי לי היה בעל בית ולהם לא היה בעל בית. הם היו מסתתרים וגונבים פרוסה לחם או מהאוכל שהכינו לחזירים, היו לוקחים תפוח אדמה...

ש. והם נשארו שם בכפר כל התקופה וכל הזמן הסתתרו?
ת. כל הזמן הסתתרו ואף פעם לא יצאו לאור היום.

ש. מה היה בחורף? היה שם קש בחורף?
ת. כן. בטח שהיה. כשמוציאים מהשיבולת את החיטה אז יוצאת פסולת מאוד דקה והיו ערמות גדולות מזה והיו צריכים קודם להיכנס לשק גדול, כי הם מאוד קטנים וזה נכנס לכל מקום, אבל זה היה מחמם. זה היה בתוך הגורן. חורף 1942 היה חורף קשה מאוד.

ש. היית יוצא בלילה?
ת. בלילה היינו יוצאים ונפגשים.

ש. היית ניגש אליהם הביתה לאכול משהו?
ת. הוא היה מביא לי כל פעם אוכל. היה להם כלב בשם מושקה. כשהגוי היה קורא לכלב: מושקה, אז זה היה סימן בשבילי שהוא בא לתת לי אוכל. הגוי רצה שאני אלך אתו להתפלל. אז אמרתי לו: סשה, אתה יודע כמה אתה מסתכן? מישהו ילשין שאתה מסתיר יהודי, ולא רק שיהרגו אותך אלא את כולם. היתה שם סבתא שהיתה עושה לי את המוות. היא היתה אומרת לי: אני לא רוצה להרוג אותך. אבל אם הגרמנים יתפסו אותך, יהרגו את הילדים שלי ואת הנכדים שלי וגם אותי. זה היה מאוד קשה.

לקריאה נוספת:
חסידי אומות העולם
מעדותן של רחל שיץ ואסתר קיכלמכר על כומר שהסתירן במנזר
מזיכרונותיו של יצחק אדיז'ס על החיים במסתור

באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא הצלה
אתר יד ושם: חסידי אומות העולם
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – הצעה לפעילות בנושא חסידי אומות העולם