|
|||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > שואה > הצלה > חסידי אומות עולם |
|||||||||||||||||||||
יעקב שטרנברג היה במחנה פלשוב במרץ 1943 עד אוקטובר 1944 לאחר הגרוש מקרקוב. היה ממקימי ארגון העזרה העצמית (ZSS, JUS) בקיץ 1940. העד העביר כסף ומכתבים לאסירי המחנות. לאחר חיסול הגטו הגיע העד, בתחילת אוקטובר 1944, דרך גרוס-רוזן ל-BRUENLITZ. עבד במפעלי שינדלר, לשם העביר שינדלר מספר ארגזי תרופות שקיבל מד"ר ווייכרט שמאוד עזרו להצלת חיי האסירים. לאחר שנכנסנו למחנה פלאשוב ביום הנורא וההיסטורי כאשר ביום 13.3.43 חוסל גטו קראקוב ואתו פאר יהדות קראקוב – הרגשנו שאין לנו סיכויים להחזיק מעמד בתופת של פלאשוב בו שלט התליין אמון גם אשר יום – יום ושעה – שעה ביצע את תכניותיו של הריגת מספר מסוים וניכר של אסירי המחנה. כבר אז דאג שינדלר לעובדיו והשיג שבמחנה הסגור בזבלוצ'ה, בקרבת פלאשוב,ועל יד בית החרושת לאמייל שלו יישארו כ-700 פועלים כשהם מרוחקים מזוועות פלאשוב. מצאו אצלו אז מחסה ומשענת לא רק פועלים ופועלות יחידים, אלא משפחות שלמות עם הורים זקנים וילדים חולים. באמצע אוקטובר 1944 כאשר התקרבה החזית הסובייטית בדמביצה ונתקבלה מברלין פקודה לחסל את פלאשוב – עשה שינדלר מאמצים על-אנושיים בכדי להעביר את פועליו לבריגליץ בחבל הסודטים. לא רק שדאג ל-700 עובדיו מבית החרושת שלו, אלא הרחיב את הרשימה ל-800 גברים ו-300 נשים. שינדלר הצליח יפה בפעולה זו. אף על פי שנאסר כשבוע ימים – היה זה מבצע כביר מצדו וכרוך בסכנות עבורו. זוהי פרשה בפני עצמה איך הוא הוציא לאחר ימים מספר את 800 הגברים מגרוס-רוזן ופרשה עוד יותר הרואית איך הוציא את 300 הנשים מאושוויץ, מאותו הגיהינום האכזר. שמעתי מאשתי איך באותה תקופה של יותר משלושה שבועות היו הנשים מיואשות לגמרי ולא האמינו שיזכו לראות עוד את בעליהן, אחיהן ואבותיהן. הן הסתובבו ליד הקרמטוריום רעבות ויחפות ללא ניצוץ של תקווה, ופתאום נקראו למסדר וכל הרשימה כובדה, פרט ל-3 נשים שהיו חולות אנוש. פרשת חולי גולשאו היא פרשת גבורה כשלעצמה – שיא המעשים ההומניטריים של שינדלר. על דעת עצמו נתן הוראה לשבור את דלתות הקרונות מצופי כפור אשר תעו זה שבועיים עם יהודים "מוזולמנים" מגולשאו. הוציאו 15 גופות שכבר קפאו מקור. בהשתדלותו של שינדלר הביאו אותם לקבר ישראל בלוויית הרב מנשה לברטוב. כ-100 איש שנשארו בחיים ופרפרו בין חיים למוות, הכניס לבית-חולים קטן, והם החלימו הודות להשגחתם וחסותם של הזוג אמיליה ואוסקר שינדלר. אלה רק כמה עובדות שאיש מאתנו לא ישכחם עד נשימתנו האחרונה לאיש הגדול והדגול מחסידי אומות העולם אוסקר שינדלר. במעשי ההצלה שלו חטף בחירוף נפשו והציל את 1200 "שינדלר יודן". עד כמה היה שינדלר מוכן לעזור להצלת יהודים ברצוני לציין את העובדות הבאות שהן כל כך אופייניות לתכונותיו של שינדלר והמנטליות שלו: באמצע אוקטובר 1944 מסר שינדלר למפקד מחנה הריכוז בפלאשוב את הרשימה של עובדיו באמיילפבריק ושל אסירים אחרים שעבדו במקצוע המתכת שביחס אליהם קיבל רשות להעבירם לברינליץ, בכדי להעסיקם במפעל שהקים שם לייצור חלקי תחמושת. על סמך לחצו של ריימונד טיש (מנהל המתפרה של מדריטש בפלאשוב) השיג שינדלר רשות להוסיף לרשימה הנ"ל כ-20 פועלים מ"מדריטש" אף כי הם היו רחוקים מעבודות מתכת. אז צץ אצל שינדלר רעיון שבמקום 20 איש שעליהם קיבל רשות להוסיף לאותה הרשימה שכבר היתה חתומה אפשר להוסיף יותר שמות, את השמות יכתבו בכתב-יד זעיר וצפוף ככל האפשר. ואמנם כך עשו – ובאופן כזה הוסיפו ונדחו לאותה רשימה כ-50 שמות, וזה עזר להציל 30 יהודים נוספים ממוות בטוח. עוד 30 אסירים חייבים תודה לשינדלר בעד הצלת חייהם. והסיפורים הם ארוכים ואין למנות אותם. אפשר להמשיך עד אין קץ איך דאג על פי פנייה פשוטה להשיג זוג משקפיים למי שנזקק לכך או כלים ומכשירים, ואותה תוספת מזון שקיבלנו ממנו כל הזמן ואשר בלעדיה ספק אם היינו מחזיקים מעמד. אם סיפרתי לדוגמא איך הוא דאג למשקפיים שהביא מצביטאו, לא רק לאשתי אלא לעשרות אסירים. קשה עתה להעריך עזרה קטנה כזאת; אבל בשעתו היה לה ערך כביר שהיום אין לשערו. ולא רק משקפיים: מברשת גילוח, מכשיר לגילוח, סבון, דברים פעוטים אלה נתנו אז את ההרגשה שהאדם עוד לא הושפל לגמרי והודות לשינדלר, האסיר עוד נמצא בבחינת בן אדם. הכינים אכלו בנו ונתנו את אותותיהם ומחלת הטיפוס החלה פורצת. אלמלא הסידור המהיר של מכון החיטוי מי יודע מה היה קורה. מה להזכיר תחילה: את ההשגחה והחסות ועזרה בבית החולים הקטן, את תוספת המזון, את אספקת התרופות? במחנות האכזריים לא העזנו לחלום שנוכל לראות במו עינינו את תקומת מולדתנו ובה לברך את מצילנו שינדלר. הודות לשינדלר הגענו לרגע המאושר בחיינו. אברך את שינדלר היקר לנו בברכתנו המסורתית: לקריאה נוספת:
באתר יד ושם:
|
|||||||||||||||||||||
|