טמה שניידרמן, ילידת ורשה, יצאה לוילנה עם הכיבוש הגרמני, שם השיגה וויזות עבור חבריה שיצאו למזרח, ושימשה כקשרית של תנועות "דרור" ואי"ל בין השטחים שסופחו לרייך, לבין אוסטלנד ואוקראינה. לאחר הכיבוש והקמת הגיטאות היא נשארה בצד הארי, שינתה את שמה לוואנדה מאייבסקה, והביאה לגטו ורשה את הידיעות הראשונות על המתרחש בפונאר. מרדכי טננבוים-תמרוף, מפקד תנועת המחתרת בביאליסטוק, כותב עליה ביומנו: "ועוד מוטל עלי חוב: טמה. אנשי וילנה ידעו אותה, הבחורה האוהבת לטייל בסביבות העיר, קוטפת פרחים, כותבת שירים. טמה הפכה לגיבורה של גטאות פולין. לאחת. ליחידה. כשהנני כותב: 'ביקרנו', 'נסענו', 'עמדנו בקשר' – צריך לקרוא: 'טמה נסעה', 'טמה התקשרה'. אנחנו ישבנו סגורים בגטאות. היא הייתה לשופרה היחידי של התנועה מעבר השני של החומה". טמה הוציאה מידע על הנעשה במחנה עבודה, הצילה בעת אקציה, קשרה קשר עם המפלגות הפולניות, השיגה נשק וכסף ויצרה קשרים עם הפרטיזנים. טמה היתה "היחידה שידעה את כל התנועה פנים אל פנים. למעלה מעשרים פעם עברה כל מיני גבולות המפרידים בין חלקי פולין השונים. טמה ידעה את כל גטו, ספגה לתוכה את כל הצער והיגון, את כל הצרות והמרטירולוגיה של יהדות פולין. בעיירות היו מספרים אגדות על הנוצריה הצעירה בעלת הצמות, שמביאה – בשם 'פולנים טובים' – עזרה וכסף. הקימה רשת של קציני וורמכט פקידי רכבת [...] שהיו מעבירים עבורנו כסף וחומר, מכתבים וידיעות - מבלי שידעו שעובדים הם בשביל יהודים. [...] בפעם האחרונה יצאה טמה לוורשה ועמה כסף וידיעות שרצינו להעביר ללונדון [...] בוורשה התחיל הפרק האחרון של החיסול, והראשון של ההתגוננות. למרות הכל - נכנסה לגטו". טמה הצטרפה ללוחמים, נתפסה ונשלחה לטרבלינקה והיא בת 25. ועוד מוסיף וכותב מרדכי טננבאום תמרוף: "לגבי דידי אין לכך חשיבות.בעוד ימים או שבועות אחדים אהיה עמה. אלא שעם מותה מתנו כולנו". ("דפים מן הדליקה", מרדכי טננבאום תמרוף, עמ' 109-110, 91)
לקריאה נוספת:
שלוש לוחמות מחתרת שהוצאו מבונקר בזמן דיכוי המרד בגטו ורשה, 1943
מרד גטו ורשה
מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ', גטו ורשה 1943
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת
עדות בוידאו- מרד גטו ורשה- מאשה פוטרמילך
מרד גטו ורשה- אוסף שטרופ
