בסוף 1941, לאחר הרצח ההמוני שביצעו הגרמנים ביהודי אזור נובוגרודק בבילורוסיה, שבו נרצחו הורי האחים ביילסקי - טוביה, זוסיה, עשהאל ואהרון, החליטו האחים לצאת ליערות נליבוקי הסמוכים. מטרתם הייתה להקים יחידת פרטיזנים כדי לנקום בגרמנים ולהציל חיי יהודים. הם השיגו נשק ויצרו גרעין פרטיזני של 17 איש ביער, רובם מבני משפחתם. במהלך הזמן, התלכדו סביבם יחידים ומשפחות, יהודים פליטי גטאות ומחנות. בקיץ 1943 מנה מחנה המשפחות, בפיקודו של טוביה ביילסקי, כ־1,200 נפש. לצד לחימה בגרמנים הפך המחנה מקור הצלה ליושביו. הם ביצעו פעולות תגמול ונקם בשוטרים המקומיים ובאיכרים שנטלו חלק ברציחת יהודים. משקיבל בילסקי פקודה מהמפקדה הסובייטית להשאיר ביחידתו רק רווקים נושאי נשק, בשל מצוד הגרמנים, החליט לדבוק במטרתו המרכזית - הצלת יהודים - ולא להוציא את המשפחות מהמחנה. הקבוצה כולה נסוגה ובילסקי ולוחמיו הצליחו להגן על המשפחות עד לשחרור בקיץ 1944. טוביה, זוסיה ועמם רוב אנשי המחנה ניצלו.
לקריאה נוספת:
עדות על פרטיזנים יהודים ומחנות משפחה ביערות : מיומני בגטו וביער
המחתרת, הפרטיזנים וההתנגדות היהודית בוילנה ובסביבותיה
מזיכרונותיו של יצחק אדז'ס על פרטיזנים יהודיים
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
תערוכה מקוונת – העט והחרב / אלכסנדר בוגן
