תחת שלטון הכיבוש הגרמני היו תנועות הנוער למסגרות חשובות בפעילות יהודית ציבורית, גלויה ומחתרתית, ואחר כך לגרעין מרכזי בתנועת ההתנגדות היהודית. לאחר הסגירה בגטאות, תהליך שהחל כחודש לאחר כיבוש פולין בידי הגרמנים, יהודים שנמצאו מחוץ לשטחי הגטו נרצחו עפ"י פקודה. עפ"י רוב, הגטאות השונים היו סגורים ומנותקים זה מזה. הבידוד והניתוק העמיקו עקב האיסור להחזיק מכשירי רדיו ועיתונים. תנועות הנוער החלוציות גילו התנגדות לגזירת הניתוק והקימו רשת קשרים וקשריות שתפקידם היה להעביר ידיעות בין הגטאות השונים וכן להעביר ידיעות על הנעשה בשטחי הכיבוש הגרמני. רוב השליחים הנודדים האלה היו בחורות. יש לציין, שחופש התנועה של נשים בשטחי הכיבוש, היה, גדול יותר באופן יחסי. חברי המחתרת האמינו כי הסבירות שנשים בעלות חזות "ארית" תעצרנה בידי הגרמנים נמוכה יותר. נוסף לכך ברית המילה המבדילה את הגברים היהודים מאוכלוסיית הגברים הלא יהודיים, סיכנה את הקשרים הגברים באופן מיוחד, וחברי המחתרות היו מודעים היטב לעובדה זו. בין הקשריות היו חייקה גרוסמן ופרומקה פלוטינצקי.
הנערות הגיבורות חייקה, פרומקה והאחרות הן נושא הראוי לעטו של סופר גדול. נערות אמיצות וגיבורות הנוסעות הלוך ושוב לערים ועיירות בפולין. מצויידות בתעודות אריות כפולניות או אוקראיניות. אחת מהן עונדת אפילו צלב שאינה נפרדת ממנו, וחשה בגטו בחסרונו. מדי יום ביומו הן נתונות לסכנות הגדולות ביותר. הן סומכות על מראה פניהן הארי ועל המטפחות העוטפות ראשיהן. הן מקבלות על עצמן את השליחויות הקשות ביותר וממלאות אותן מבלי להניד עפעף וללא צל של היסוס. יש צורך לנסוע לווילנה, לביאליסטוק, ללבוב, ללובלין, לצ'נסטוחוב, לראדום ועוד ולהבריח לשם "סחורות טריפה", כגון פרסומים מחתרתיים, תיעוד, כסף – את הכל הן תעשינה כדבר טבעי ומובן. צריך להציל חברים מווילנה, מלובלין או מערים אחרות – מקבלות הן על עצמן את השליחות. שום מניעות ומכשולים אינן עומדים בפניהן. כדי לנסוע אל מחוץ לגנרל גוברנמן, צריך להתוודע אל הממונים הגרמנים על הרכבת, כי לשם רשאים לנסוע רק בעלי רשיונות מעבר מיוחדים והן עושות אז את הדבר בפשטות, כאילו היה זה מקצוען ומגיעות למקומות שאליהן לא הגיע אף נציג של מוסד יהודי כלשהו – כגון ווהלין, ליטא. הן הראשונות שהביאו את בשורת הטרגדיה של ווילנה. והראשונות שהביאו דברי עידוד וסיוע לשארית הפליטה בווילנה. כמה פעמים ראו את המוות עין בעין? כמה פעמים נעצרו, כמה פעמים נערכו אצלן חיפושים? אבל המזל שיחק להן. שליחי מצווה אינם ניזוקים. באיזה פשטות וענווה הן מדווחות על נסיעותיהן ברכבות שמהן חוטפים נוצרים, גברים ונשים, לעבודה בגרמניה. האשה היהודיה רשמה דף מפואר בהיסטוריה של מלחמה זו. החייקות והפרומות יתפסו בהיסטוריה זו מקום ראשון. הנערות הללו אינן יודעות מנוחה מהי. אך זה עתה באו מצ'נסטחוב, אליה הובילו "סחורה טריפה", וכבר תוך שעות ספורות יש לנסוע שוב, והן עושות זאת ללא היסוס וללא רגע של מנוחה.
לקריאה נוספת:
מכתבה האחרון של פרומקה פלוטניצקי
רינגלבלום, עמנואל (1900-1944)
מכתבים של עמנואל רינגלבלום על זבונשין
באתר יד ושם:
תערוכה מקוונת – העט והחרב / אלכסנדר בוגן
המוזיאון החדש – התנגדות והצלה
יומנים נוספים בנושא ההתנגדות הלוחמת
