תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותה של חוה קוטון על עזרתה של פולניה בעת מצוקה בגטו וילנה

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

חבולה-קוטון (פיגלסון), חיה, ילידת VILNA 1918/1922.
גרה בבית משפחתה עד 1941; לאחר מכן שהתה במחנה KAISERWALD, על יד RIGA משנת 1943 - 1944 ועבדה שם בבית חרושת זיידן. משם, הועברה למחנה ריכוז STUTTHOF. לאחר השחרור גרה העדה ב-MUENCHEN, גרמניה, וב – 1949 עלתה לארץ.

....אני לבד לפעמים יצאתי מהגיטו. זה היה אסור. והלכתי לגויה הזאת לקחת משהו, אוכל או משהו. זה היה אסור. על זה כבר הליטאים והגרמנים, אם ראו אותי בחוץ - לא ישבתי עכשיו פה.

ש. אם היו רואים אותם הולכת לפולניה? ואיך זה-
ת. בכלל בחוץ. אסור היה לצאת בחוץ.

ש. בזמן העבודה?
ת. הלכנו עם בריגדיר, עם ליטאים.

ש. הצבא הליטאי שמרו עליכם?
ת. כן, בטח. אסור היה לצאת לבד.

ש. אז איך...?
ת. אנחנו הלכנו עם הצהוב, טלאי. בלי זה אסור היה לנו לצאת. עם זה גם היה אסור. אם לא היתה לך איזו פתקה ששלחו אותך - אסור היה.

ש. איזה אישור או משהו?
ת. כן. אסור היה לנו ללכת לבד בחוץ.

ש. אז איך זה שבכל זאת ביקרת את הפולניה?
ת. איך אומרים, חא'ב ריזיקירט.

ש. בקבוצה, בדרך לעבודה?
ת. מתי שהייתי בעבודה לא ביקרתי אותה.

ש. אז מתי כן?
ת. לפעמים הלכה איזה - הלכו לעבודה, אז אני נכנסתי אתם, גם יצאתי מהגיטו, אפשר היה, אחר כך הורדתי את הטלאי, הלכתי לגויה. אם תפסו אותי, אוי ואבוי היה.

ש. איך זה שהגויה לא פחדה?
ת. היא פחדה, אבל היא היתה אתי טוב. אנחנו עבדנו 4-5 שנים ביחד. היינו חברות טובות. היא היתה יותר מבוגרת ממני, 10 שנים או יותר אפילו. היא היתה לבד עם אמא שלה. היינו נורא טוב.

ש. רק היא ואמא שלה היו בדירה שלהן?
ת. כן, אני הלכתי אצלה והיא באה אצלי לפני המלחמה וחיינו טוב. אני באתי פעם אחת לקחת את המעיל שלי מפרווה, והלכתי עם יהודי אחד, היה לו פתקה, אישור ללכת. והוא לקח אותי. לי לא היה אישור, והלכתי. ובאנו לגויה הזאת, ואני אומרת: בוא תיכנס. אני אומרת: אני מפחדת. שאסור היה להיכנס לבית פולני. ואני אומר: בוא, היא לא תעשה לנו שום דבר.

ש. את אמרת לאיש הזה?
ת. כן. הוא התפלל. נכנסנו לבית, היא שכבה על המיטה ואני אומרת: ספאסיה, אני רוצה את המעיל שלי. היא אומרת: שמה בארון. הוא ישב, הוא לא האמין. הפולנים לא נתנו בחזרה. לא הרבה. הוא לא האמין. היא נתנה לי את המעיל, אחר כך היא אומרת לי, היא שכבה על המיטה, מתחת המיטה שמה יש תפוחי אדמה, תקחי איזה שקית. היתה באמת טובה. היא כבר לא חיה, אני חושבת, הרבה יותר מבוגרת ממני היתה. וככה חיינו. אם לא היא, ואלה הבחורים שאני אמרתי להם את זה בזמן הפוגרום, אחר עבד על יד הגויה הזאת, לא רחוק מהגויה. לפעמים אני ביקשתי, עוד נכנס הביא לי גם. באמת, היה טוב אלי כל הזמן.
וככה זה היה עד 41'.

לקריאה נוספת:
וילנה
מזיכרונותיו של שלום אילתי על האוכלוסיות המקומיות
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על אוכלוסיות מקומיות ששיתפו פעולה עם הגרמנים

באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא אוכלוסיות מקומיות
חומרי עזר לכתיבת עבודות חקר בנושא אוכלוסיות מקומיות
מבחר חומרים בנושא אוכלוסיות מקומיות