תולדוט אתר ההיסטוריה - מעדותה של טשרנה גרינברג על החיים במונקאץ' שבצ'כסלובקיה עם הנישול מהרכוש

פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

גרינברג (פרנקל) טשרנה, ילידת מוקצ'בו (Mukacevo) צ'כוסלובקיה, 1925. מוקצ'בו סופחה להונגריה ב- 1939. באפריל 1944 סגרו ההונגרים את יהודי העיר בגטו, משם הועברה למחנה הריכוז שטוטהוף (Stutthof) ליד דנציג ועבדה בחפירת תעלות לחיילים ותעלות נגד טנקים. בחורף 1945-1944, עם התקרבות הצבא הרוסי, נלקחה העדה לצעדת המוות, נמלטה משם עם קרובות משפחתה ונדדה ביערות ובכפרים עד ששוחררו ע"י הצבא האדום. טשרנה זכתה לעזרתו של קצין יהודי שעזר להן, היא חזרה לסלובקיה (Slovakia), שם קיבלה עזרה מהג'וינט ומארגון ה"בריחה", ובשנת 1948 הגיעה לארץ-ישראל דרך אוסטריה ואיטליה, ונישאה.

ש. האם את יכולה לספר לנו, האם הרגשתם אנטישמיות לפני שבאו ההונגרים, זאת אומרת בילדות שלכם, האם הרגשתם שאתם שונים מהשכנים, ומתי התחלתם להרגיש שמשהו משתנה?
ת. בזמנים של הצ'כים לא שמתי לב כל כך, אבל לא הרגשנו אנטישמיות. אולי לא הבנתי אז. אבל הלכנו ברחובות, והעיר היתה שישים אחוז יהודים. שבת היתה שבת. טיילנו הרבה ולא פחדנו בכלל. כשנכנסו ההונגרים, בהתחלה, גם לא הרגשנו כל כך, אבל...

ש. מתי הם נכנסו?
ת. ב- 1939.

ש. את זוכרת חודש אולי?
ת. לא. לא זוכרת.

ש. את זוכרת אם היה קיץ או חורף?
ת. לא יודעת. היה מאוד יפה. אני חושבת שדווקא שמחנו אפילו. כי הדור של אמא שלי, הם דיברו הונגרית. הם היו מאוסטרו-הונגריה, ודיברו דווקא גרמנית והונגרית, ואהבו מאוד את השפה ההונגרית, לדאבוננו כך זה היה. גם אני קראתי אחר כך הרבה בהונגרית. עד שזה התחיל לאט לאט, היה מאוד קשה. לקחו לנו את החנות, את הפרנסה.

ש. במשך כמה שנים עוד יכולתם לעבוד בחנות כמו שהיה קודם, או ברגע שההונגרים נכנסו, התחילו להשתנות דברים?
ת. כן. התחילו להשתנות דברים. אני לא זוכרת בדיוק מתי זה היה, אבל לקחו מרוב היהודים את הרשיונות מהחנויות. החנות היתה שלנו, והכניסו לשם נוצרי רוסי. ולקח את החנות. וכשלקחו אותנו לגטו, אז הוא נכנס גם לבית.

ש. זאת אומרת שכשנכנסו ההונגרים, לקחו לכם את המכולת?
ת. לא תיכף. לקח - אני לא זוכרת כמה זמן, אבל לקחו לנו - אולי שנה, שנתיים. לקחו לנו את הרשיון, לא לכל היהודים, אבל לרוב היהודים לקחו את הרשיון. ואז היה מה שנשאר קצת, מכרו משהו מהבית, ומזה התפרנסנו. גם אחותי עבדה, עבדנו - אני עבדתי בכובעים גם. ואחותי תפרה חולצות. אבל היינו צעירים, לא היינו בעלי מקצוע. מזה התפרנסנו מאוד קשה. היו ימים, באמת, שעד הערב לא היה מה לאכול. ובערב, אמא שלי עמדה כל הימים בתור, עד שהגיע התור שלה, אמרו שהיא יהודייה ולא מגיע לה, אז חזרה בלי.

לקריאה נוספת:
מעדותה של חוה קוטון על עזרתה של פולניה בעת מצוקה בגטו וילנה
מזיכרונותיו של שלום אילתי על האוכלוסיות המקומיות
מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על אוכלוסיות מקומיות ששיתפו פעולה עם הגרמנים

באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא אוכלוסיות מקומיות
חומרי עזר לכתיבת עבודות חקר בנושא אוכלוסיות מקומיות
מבחר חומרים בנושא אוכלוסיות מקומיות