ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום מגטו ורשה, כתב ב"כתבים אחרונים": "השנה חגגו בכל מקום את חג החנוכה בהתלהבות רבה. נערכו מאות הצגות ילדים ונשפים בוורשה.. בחצרות כיבדו בהדלקת נר ראשון את נכבדי הבית. בכל מקום דלקו בחלונות נרות החנוכה. ואילו ברחוב שיננה שמעתי דרשה נאה של יצחק גיטרמן - חנוכה הוא החג בו מתחיל היום לגבור על הלילה, אלא שהיום כבול בידי הכפור. פורים הוא העת בו נחלץ היום מהכפור וגובר על הלילה. פסח הוא האביב, כשהטוב גובר על הרע". בתקופת השואה, סמלי החנוכה קיבלו משנה תוקף בעיקר מכיוון שהיהודים עצמם חשו שהתקופה בה הם חיים מעמידה את התרבות והמסורת היהודית בסכנה אמיתית. חג החנוכה, המכיל בתוכו גם את המאבק וגם את ההצלה והנס איפשר ליהודים להביע את תקוותם וכן את מאבקם בעזרת שמירה על מנהגי החג. עם זאת, יש לזכור שקיום הטקסים היה כרוך בקשיים רבים ולעיתים אף בסכנת חיים. משום כך, לרבים לא התאפשר לחוג את החג.
לקריאה נוספת:
שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז
מזכרונותיו של הרב סיני אדלר על פסח ראשון במחנה ריכוז מאוטהאוזן
מזכרונותיו של הרב סיני אדלר על חנוכה באושוויץ - בירקנאו
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא חיי דת בתקופת השואה
טקס – שמירת שבתות וחגים בתקופת השואה
מערך שיעור – החגים היהודיים בתקופת השואה
