"רוב הנישואין בל"ג בעומר בגטו נערכו בסימן הגירוש. אפילו זוגות אשר היכרותם נמשכה זמן רב, זוגות אשר מבלי לתת לדבר פרסום, החליטו ביניהם לבין עצמם על גורל משותף, ולרגל המצב הטרגי לא העזו להכריז על כך בפומבי, נאלצו לעשות זאת עכשיו בסימן הגירוש. יהיה אשר יהיה, גורל אחד יהיה לשניהם! יגורשו לאן שיגורשו ובלבד שיהיו יחד! לכן צועדים אותם הזוגות כמו אוטומטים לקראת הרגע החגיגי בחייהם. אדישים, ללא כל סימן של שמחה. והפקיד ממשרד הרישום האזרחי וחבר משרתים של הרבנות מבצעים את תפקידם. צועקים, נוזפים ובעיקר מאיצים בזוגות הרבים: 'מהר, מהר', ויבש בפה מלחזור שוב ושוב על אותן הברכות.. הזוגות מתחת לחופה כמוהם ככפרות של ערב יום הכיפורים, אשר אחרי שבירכו עליהן 'זו חליפתי', השליכו אותן לפינות שונות.. עומד 'הוא' בפינתו כשדמעות בעיניו, והנה גם 'היא' מוחה בפינתה את דמעותיה.. יתכן שמאוחר יותר ילכו הביתה [...] ויאכלו, אולי פעם אחת בגטו, ארוחה משביעה של שלושה קילוגרם קמח וחצי קילוגרם דבש, מתנת הנשיא לכלולותיהם, כדי לקום שוב למחרת עם שחר [...]רעבים ולבהות באותו יום אפור וכההשל חודש מאי, אפור וכהה כמו ההווה שלהם, אפור וכהה כמו העתיד שלהם, כעתידם של כל היהודים בגטו." (מתוך: יוסף זליקוביץ, בימים הנוראים ההם, עמ' 187-188).
לקריאה נוספת:
מארכיון רינגלבלום על איסור השימוש במקווה, פולין, 1941
מזכרונותיו של הרב שמעון הוברבאנד על חופות בפולין בזמן המלחמה
שאלה ותשובה של הרב אפרים אשרי בדין הצלת עצמנו על ידי התרת קידושין בגטו קובנה
באתר יד ושם:
תצלומים נוספים בנושא חיי דת בתקופת השואה
בקדושה ובגבורה- מבט על אורח החיים הדתי בתקופת השואה (תערוכה מקוונת)
לחיות בכבוד ולמות בכבוד – שמירה על חיי הדת (תערוכה מקוונת)
