הספר "מסע אל העבר" מציע ללומדים בו מעל אלף ומאתיים שנים של היסטוריה. היהודים בתקופה ארוכה ומגוונת זו מאורגנים כקבוצות ("קהילות"), מפוזרים על פני אסיה, אירופה ואפריקה, מנהלים אורח חיים דתי שונה מזה של שכניהם ומעורבים בהיסטוריה ובתרבות של סביבתם באורח כמעט מלא. מצב היסטורי זה מכריח אותנו (תלמידים, מורים וחוקרים), ללמוד את תולדות היהודים מתוך הבנה עמוקה של סביבתם. אנו חייבים לדעת ולהבין את הקורה ברחבי האימפריה המוסלמית ובכל קצוות אירופה הנוצרית, כי האירועים הפוליטיים משפיעים על מעמדם של היהודים שם. עלינו להקיף בהבנתנו את כל גווני החברה המוסלמית והנוצרית כדי להבין את הקבוצה, ההתפתחות ודרכי ההתמודדות של הקבוצה היהודית עם ובתוך החברה הסובבת. התעלמות מפרט זה או אחר בהבנת הסובב את היהודים תגרום להסקת מסקנות מעוותות לגבי פעילותה של הקבוצה היהודית על מרכיביה השונים.

בפני היהודים עמדו קשיים מסוגים שונים, אולם ללא כל ספק בעייתם העיקרית הייתה: כיצד לשמר את עצמם כחברה המיוחדת בדתה ובמנהגיה, ולצאת מתקופת הגלות כפי שנכנסו אליה - עם יהודי. משלהי המאה השנייה לספירה (ועד לימינו) רובה של החברה היהודית אינו מצוי בשטח גיאוגרפי אחד ובוודאי שלא בארץ-ישראל. בתודעה היהודית שמור מקום נכבד לציפיות לבואו של משיח שיגאל אותם מהגלות, משלטון מלכויות זרות, יחזיר אותם לארצם ויבטיח בה את שלומם ואת שכרם. אולם מה עליהם לעשות "בינתיים" באותם מאות ואלפי שנים שהוא אינו מגיע? איך לשרוד כיהודים?

קושי זה, פנים רבות לו. בראש ובראשונה עלינו לתת את הדעת לשאלה על-פי מה תנהל החברה היהודית המפוצלת והמפוזרת את אורחות חייה, ללא מרכז אחד שלטוני- הנהגתי שיכוון אותה? לכאורה עומד לרשות החברה היהודית מכשיר יעיל מאוד לשמירה על זהותם היהודית - התלמוד, הספר שעל פיו הם מנסים לכוון את חייהם. התלמוד הוא הספר העומד בבסיס התפתחות ההלכה היהודית, שבנתה עצמה על פרשנות מעמיקה ומרהיבה לתורה שבכתב. מכיוון שאין ההלכה היהודית מניחה שיש אפשרות לתחום כל שהוא שלא להיות כלול בה, היא מנסה (ובמידה רבה מצליחה), לכלול כל תחום מהחיים בתלמוד. בתלמוד היהודים יכולים למצוא את כל הנושאים המטרידים אותם בחיי היומיום. יש בו דיונים הנוגעים לתפילות היומיות, לימי החגים, לאורח החיים ולמצוות הקשורות לחיי היומיום כמו, מאכלים מותרים ואסורים. יש בו דיונים כוללים ומפורטים בדרכי הקמת התא המשפחתי ופירוקו, ובמערכת היחסים בין איש לאשתו (חיי אישות). יש בו דיונים בכלל הנושאים הקשורים למעגל החיים: לידה, נערות, מוות, אבלות וקבורה. ניתן למצוא בו דיונים תיאולוגיים על הדת היהודית עצמה, ועל ההבדלים בין יהודים לשאינם יהודים. יש בו דיונים כוללים במערכות כלכליות הקשורות לענייני שותפים, חלוקת רכוש, דיני נזיקין, יחסי שכנים וכדומה. יותר מכך, התלמוד פוּתח כספר של דיונים וויכוחים על מנת להגיע להכרעה, ולא כספר פסיקה. הוא שומר על מבנה הוויכוח ומעתיק אותו, כלומר, מעביר לא רק את התכנים אלא אף את הטכניקה. לכן, למרות הפיצול הגיאוגרפי של הקבוצות בעם היהודי, הרצון להכריע בחיי היומיום על-פי דין התלמוד נתפס כמבטיח את הקיום היהודי.

עם זאת, התלמוד אינו יכול לתת תשובות לכל הבעיות הנוצרות חדשים לבקרים בקהילות היהודיות. ראשית, הוא משקף דיונים במאות השלישית עד החמישית בבבל או ארץ-ישראל, שנית, הוא משקף דיונים בחברה שרובה יהודי ובסביבתה קבוצות שאינן מאמינות באל אחד. שלישית, התמונה המתגלת בו היא של יהודים העוסקים בשלל המקצועות. אם אנחנו לוקחים יצירה זו ומעבירים אותה כמו שהיא לאזור גיאוגרפי אחר, לתקופה אחרת, אנו מקבלים הבדלים רבים ועקרוניים המקשים על השימוש בו. למשל, היהודים במאה ה- 12 באירופה, יושבים באירופה בקרב האוכלוסייה הנוצרית, בקהילות קטנות ואפילו קטנות מאוד, כשרוב האוכלוסייה איננה יהודית, הטוענת שהיא מאמינה באל אחד. מעל הכל, היהודים אינם עוסקים ברוב העיסוקים הקיימים בחברה הזו, או נסקרים בתלמוד. נוצר מצב השונה מהותית מהמצב בו נכתב התלמוד, ומדרכי הוצאת המסקנות בו. דוגמה פשוטה: על-פי המשנה והתלמוד אפשר להבין כי זמן תפילת מנחה הוא לאחר אמצע היום, וזמן תפילת ערבית הוא עם צאת הכוכבים. אין לאכול ארוחת ערב לפני תפילת ערבית, כי אם יאכל יש חשש שישכח וילך לישון מבלי שהתפלל. באירופה הצפונית שבתקופות מסוימות בשנה הערב (זמן צאת הכוכבים) מגיע בשעה מאוחרת מאוד, נהגו לצרף את זמן תפילת מנחה עם זמן תפילת ערבית, כי היה ברור שאין אפשרות להתפלל מנחה ואחר כך לחכות כל כך הרבה זמן ללא ארוחה, לחזור שנית לבית הכנסת להתפלל ערבית ורק אז לאכול. מה עושים עם הבדלים מהותיים אלה? דרושה הייתה אסכולת לימוד והנהגה שתוכל להמשיך ולקבוע כללים שעל-פיהם יסיקו מסקנות מהתלמוד גם בתקופות אחרות. במהלך ימי הביניים עסקה ההנהגה היהודית בהוצאת מסקנות כאלה, כשהם מעמידים לנגד עיניהם את התלמוד ודיוניו ומפתחים שיטת לימוד המאפשרת הרחבת המסקנות מחד, ומאידך יצירת בנק פסיקות המתאימות לחיי היהודים בהווה. למעשה מנגנונים אלה ממשיכים לפעול עד היום. השימוש בתלמוד כדי ללמוד ממנו איך לנהל אורחות חיים יהודיים, וכיצד להמשיך ולנהוג כיהודים בעולם משתנה במהירות, לא הפסיק. היהודים נשענו הרבה מאוד גם על המנהג וגם על שורת תקנות שתיקנו למצבים משתנים. תקנות אלה התקבלו על דעת הקהילה המקומית, או על דעת קבוצת קהילות ויצרו מציאות השונה מהעבר.

הקושי השני שעמד בפני החברה היהודית היה בעצם היותה חברה השונה בדת, באמונה ובאורחות החיים מסביבתה. שונות זו חשפה אותה להשפעות מכריעות מצד החברה הסובבת וכאן שוב אנו חוזרים לשאלתנו הראשונה: אילו מנגנוני הגנה והישרדות תפַתח חברה זו כדי לשמר את עצמה כנגד סביבתה?

באימפריה המוסלמית היהודים חשופים לדת האיסלאם, לפילוסופיה הערבית, לשפה הערבית, למדע המתפתח ולסדרי השלטון באימפריה. מפגש זה יצר תנועת התחדשות עצומה ביהדות כשנפגשו והתעמתו הרעיונות העומדים בבסיס התפיסות היהודיות עם סביבתן האיסלאמית. האיסלאם לא ביקש (למעט תקופה אחת באמצע המאה ה- 12) להפוך את יהודי האימפריה למוסלמים והיה מוכן לסבול אותם בשטחיו כיהודים, בתנאי שמעמדם השפל לעומת המוסלמים לא ישתנה.

בעולם האירופי המצב שבו נתונה הקבוצה היהודית שונה באופן מהותי, משום שכאן הדת הנוצרית רואה עצמה כיורשתה של היהדות. היורשת מבקשת לרשת, כלומר, היה מאמץ נוצרי להפוך את היהודים לנוצרים. זהו מאמץ קבוע, הנמשך לאורך כל ימי הביניים, ומסתיים רק עם הגירושים של היהודים מארצות אירופה.

החברה היהודית משכילה לשכלל שלושה כלים בתקופה זו: ארגון קהילתי יעיל, מנגנון פיקוח קבוצתי משוכלל ומנגנוני התאמת חוקים למצבים חדשים, מבלי להתנתק ממורשת משותפת. הארגון הקהילתי חייב להיות ער לכך שהקבוצה היהודית הזו לעתים קרובות בנויה על השתייכות וולנטרית, מאחר שבפני חבריה עמדה האפשרות לעבור לקבוצה האחרת - הקבוצה הנוצרית או הקבוצה המוסלמית. האמצעים השלטוניים המקובלים כדי לכפות את רצון הקבוצה על חבריה היו תלויים ברצונם הטוב של חברי הקבוצה. החברה המוסלמית ואף החברה הנוצרית העניקו לקבוצות היהודיות מידה ניכרת של אוטונומיה פנימית, אולם שללו ממנה את היכולת לכפייה מעשית. הקבוצה היהודית גם נזהרה מאוד מלהסתייע במכשירי אכיפה ופיקוח של החברה הסובבת כדי לציית להחלטותיה. במיוחד הייתה רגישה לכך הנהגת הקהילות האשכנזיות בצפון-צרפת ובגרמניה, בעיקר משום שחששה כי פנייה אליהם לעזרה עלולה להיתפס כהכרה בחולשה, או גרוע מכך - פתיחת פתח להתערבות קבועה. המערכות השלטוניות שבהן תשקיע החברה היהודית יותר, תהיינה מערכות הקשורות לחינוך, העברת ערכים, הדגשת השונות והייחוד היהודי, ובעיקר תחפש כלים המחזקים את הסולידריות היהודית ואת הסולידריות של חברי הקבוצה בני הקהילה.

יש לציין כי לכל אורך התקופה הנסקרת בספר "מסע אל העבר" , יהודים עברו לקבוצות הסובבות. לעתים הייתה זו תוצאה של מיסיונריזציה פעילה מצד הנוצרים, לעתים בעקבות פיתוי כלכלי או פיתוי אחר, לעתים כתוצאה משכנוע תיאולוגי וכמובן במקרים ידועים כתוצאה מאיום פיזי ישיר או עקיף. גם כנגד תופעות אלה, אין לקבוצה היהודית ברירה אלא לחזק את הכלים לפיקוח עצמי, לשכלל מערכת חינוכית במישור הנגלה ובמישור הנסתר, שיעלו את ההפנמה וההזדהות לרמות כה גבוהות, שחברי הקבוצה היהודית לא יתפתו לעבור לחברה הנוצרית לא על ידי שכנוע, הטבות כלכליות או אפילו איום במוות.

כדי לעצב ולייצב את מערכת היחסים שבין חברי הקבוצה, נוהלו חיי הקהילה על-פי אוסף חוקים מוכרים ומחייבים, המבוססים ברובם על תקדימים תלמודיים. לצדם של חוקים אלה פיתחה הקבוצה היהודית מערכת נוספת של צווים או תקנות, שמטרתה - התמודדות עם מצבים חדשים המערערים את יציבות המבנה הקבוצתי. ערעור היציבות היה יכול לנבוע ממצבים חדשים או מפרצות המתגלות במערכת החוקית המוסכמת, מתסכול או חוסר צדק שחשו חברי הקבוצה. התקנת התקנות לא הייתה חקיקה במובן המקובל, אלא יצירת אמצעים לפיקוח חברתי ולמניעת הסטָיָה. מאחר והקבוצה הייתה מודעת לכך שאין בידה אמצעי אכיפה נאותים, היא השתמשה ביכולתה להפעיל לחץ חברתי על חבריה, כדי שיעמדו בתקנות ולא יפרצו מבנה עדין ומסובך זה. אמצעי הלחץ שעמד לרשות הקבוצה הוא השימוש ב"חרם" ככלי שעיקרו הבטחה, שבועה חזקה כדי למלא את ההחלטות הקהילתיות – התקנות. מובן כי כדי שה"חרם" יהיה יעיל, התקנות היו צריכות להתקבל על ידי הקבוצה, והידיעה שאין לפגוע אלא לכבד ההסכמה הנתמכת בחרם, צריכה להיות מושרשת בתודעת הקבוצה. גם כאן אנו נוכחים בפרדוקס הקיומי של חברה זו - קיומה של הקבוצה היה מותנה בהסכמה רחבה של חברי הקבוצה, וזה הדבר המאיים להחליש את אושיותיה. באמצעות התקנות נותבה התנהגותם הנורמטיבית של חברי הקבוצה, אולם הן לא נועדו לתפקיד המצומצם של "השלטת סדר ומשמעת" בלבד, אלא שיחררו את המתחים שהתהוו בקהילה, ובכך אפשרו את המשכיותה. עיקר המאמץ הוקדש אפוא, לא לענישה כי אם למניעה. נוצרה אפוא חברה של בעלי אינטרס ורצון משותף להתקיים יחד, ולפתור בעיות באופן שכל חברי הקבוצה יוכלו לעמוד בו.

עובדה היסטורית היא כי החל מסוף המאה ה- 13 החברה הנוצרית מגרשת בהתמדה את היהודים משטחה במרכז ובמערב אירופה, והיהודים פונים יותר ויותר למזרח-אירופה ויוצרים שם קהילות גדלות ומגובשות. אנגליה גירשה את יהודיה בשנת 1290, צרפת גירשה אותם במהלך המאה ה- 14, בראשיתה ובסופה. הרשויות הגרמניות גירשו חלק גדול מיהודי גרמניה מאמצע המאה ה- 14 ואילך, ואילו ספרד בסוף המאה ה- 15. בעקבות גירושים אלה רוב יהודי אירופה מתרכז במזרח אירופה. היהודים שגורשו מספרד ואחר כך אף מפורטוגל, מגיעים לצפון אפריקה ולשטחיה של האימפריה העות'מאנית. בעקבות גירושים אלה, מהמאה ה- 15 ואילך, שינו הקהילות את מהותן. ברובן, גדלו יותר ומוסדותיהן השתנו בהתאם. בכל קהילה קיימים מעתה מספר בתי כנסת ולהם חלוקה משלהם, מקצועית או ריבודית. נוצרה הישיבה, שמטרתה - הכשרת מורי ההלכה "המקצועיים", הרבנים. הרבנות הוא מקצוע חדש שחשיבותו רבה, שכרו בצדו, ומממניו הם פרנסי הקהילה. מאפייני בית הדין השתנו, הייתה חשיפה גדולה לחוקי הסביבה. הסביבה השתנתה, המתח הדתי התמעט, היחס לגוי השתנה וכך השתנו הדגשי החינוך. הקהילות נזקקו יותר ויותר לשיתוף פעולה הדוק וניסו להקים ארגונים על-קהילתיים שיפעלו על חשבון עצמאותה של הקהילה המקומית. נוצר דגם חדש של קהילה והתחיל עידן אחר ליהודים, ונסיונות חדשים להישרדות.

שוב, כפי שקבעתי קודם, רק לאור השינויים המתרחשים בחברה הסובבת אנו יכולים להבין לאשורו את שמתרחש בחברה היהודית. אם נעקוב אך ורק אחרי ההתפתחויות הפנימיות בחברה היהודית, נאבד את מגמות ההשפעה שהשפיעו עליהן, ולא נצליח להבין עד כמה ההתפתחות הפנימית של היהודים היא מיוחדת בכך שמשלבת את המסורת וכלים מן העבר במערכת המשפיעה בהווה. למן המאה ה- 18 מגמות אלה מגיעות לשיא חדש. השינוי שעובר על העולם האירופי ואזורי השליטה שלו משפיע מאוד על היהודים. המהפכות יביאו לראיית האדם כאזרח במדינה ולא בן-דת מסוימת בלבד. ההשכלה תביא למגמת החילון, השינויים התעשייתיים יביאו להזדמנויות חדשות לאנשים שיוכלו להתמודד אתם. המגמות האלה יכתיבו את המגמות שהעולם היהודי במערב ובמזרח אירופה ייאלץ להתמודד עמו.

קריאה מומלצת בעברית

• אלבק, ש. "יחסו של רבנו תם לבעיות זמנו", ציון יט (תשי"ד) עמ' 141-104
• בער, י. "היסודות וההתחלות של ארגון הקהילה היהודית בימי הביניים", ציון טו (תש"י) עמ' 41-1.
• בער, י. תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל-אביב תשי"ט.
• גולדין, ש. הייחוד והיחד, חידת ההישרדות של הקבוצות היהודיות בימי הביניים, תל-אביב תשנ"ח.
• כץ, י. בין יהודים לגויים, ירושלים תשל"ז.
• כץ, י. "מעריב בזמנו ושלא בזמנו - דוגמא לזיקה בין מנהג הלכה וחברה", ציון לה (תש"ל), עמ' 60-35, וכן בספרו הלכה וקבלה ירושלים תשל"ד, עמ' 200-175.
• מנשה, ס. "לשאלת גירושי היהודים מאנגליה ומצרפת", ציון נא (תשמ"ו) עמ' 322-319.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel