תולדוט אתר ההיסטוריה - העלוים - אדוניה של סוריה - מעדת מיעוט לעדה שלטת : העלוים והמדינה הסורית

מנובמבר 1970 הלכו העלוים והפכו – להלכה ולמעשה – לאדוניה של סוריה. הם העניקו למדינה זו לראשונה בתולדותיה מרכז שלטוני אפקטיבי ובעל עוצמה – הנשיא אסד ומשטרו – המבוסס בגרעינו הקשה על תמיכת בני העדה העלוית. בחסות שלטונו של אסד הושגה יציבות פוליטית חסרת תקדים, ותודות לה, ובמשתמע תודות להשתלטותם של העלוים על סוריה, הפכה זו ממדינה חסרת יציבות, חלשה, מפורדת ומפוצלת, למעצמה אזורית. העלוים השלימו דרך ארוכה. ראשיתה, במאבק בדלני להינתק מסוריה ולשמר את קיומה של ישות עלוית עצמאית; המשכה, במאמץ של העלוים להביא לשילובם במדינה הסורית; וסופה, לפי שעה, הוא השתלטותם על מדינה זו.

לדעת רבים, תהליך שילובם של העלוים במירקם החיים של החברה והמדינה הסורית הינו בלתי הפיך. דעה זו מבוססת על שני טיעונים מרכזיים. האחד, כי שום איום מיידי אינו ניצב כיום בפני שלטונם בסוריה; והשני, כפועל יוצא מכך, כי העלוים מוסיפים לראות בהשתלבות במדינה הסורית דרך פעולה מועדפת ואולי אף יחידה.

ואכן, אחיזתה של העדה העלוית בסוריה נראית כיום איתנה ויציבה מתמיד, כך גם יציבותו ושרידותו של המשטר הסורי. העדה הצליחה, לפי שעה, לשמור על אחדותה ולכידותה, והמשטר אף פועל ככל יכולתו לחזקן. כך למשל, הצליחו המשטר, ולמעשה העדה העלוית, להיחלץ בין השנים 1984-1983 ממשבר חריף שפרץ בתוכה ואיים להביאה אל סף מלחמת אחים. המשבר נסב סביב שאלת ירושת השלטון ופרץ לאחר שהנשיא אסד לקה בהתקף לב.²⁶יש להודות, עם זאת, כי שאלת ירושת השלטון לא מצאה אז את פתרונה המלא, והיא מצויה עדיין על סדר היום הציבורי בסוריה (ראה בהמשך).

בני העדה מוסיפים לקיים בידיהם את השליטה בצבא ובכוחות הביטחון, המהווים גם כיום מפתח לשליטה במדינה. ואכן, אירועי חמאה בשנת 1982 הוכיחו כי משטר, הנחוש בדעתו לפעול נגד יריביו ולהפעיל נגדם צעדי דיכוי מרחיקי לכת, מסוגל להוסיף ולקיים את עצמו גם נוכח התנגדות נרחבת לשלטונו. כמו כן נשמרת הברית הפוליטית שבין העלוים לבין בני עדות המיעוט ובעיקר האוכלוסייה הסונית הכפרית. ברית זו שרדה את מרד "האחים המוסלמים" בין השנים 1982-1976, כמו גם משברים נוספים שעברו על המשטר הסורי מאז. יתירה מכך, ברית פוליטית ההולכת ונרקמת כיום בין הקצונה העלוית לבין המיגזר העיסקי – שהינו סוני-עירוני ברובו – עשויה לספק למשטר מענה – אידיאולוגי, פוליטי וכלכלי – לאתגרי שבפניהם הוא ניצב לאחר התמוטטות ברית-המועצות ובעקבות הצטרפותה של סוריה לתהליך השלום עם ישראל.

כאמור, העלוים מהווים כיום חלק בלתי נפרד ממערכת הפוליטית, הכלכלית והביטחונית בסוריה. מידת ההזדהות שלהם עם המדינה הסורית שבה הם שולטים גבוהה, וממילא גם התועלת שהם מפיקים משילובם בה. אין להניח כי ישאפו מרצונם להינתק מסוריה ולהתבדל "בחבל העלוים" שלאורך החוף הסורי.

יתירה מכך, עלייתם של העלוים לצמרת חוללה תהליך דמוגרפי, לכאורה, בלתי הפיך. בעקבות השתלטותם על סוריה, החלה הגירה מואצת של עלוים לערים הגדולות בסוריה: חלב, ובעיקר, דמשק שבה חיים כיום למעלה מרבע מיליון עלוים. אלו מהווים במידה רבה את האליטה הפוליטית והכלכלית של העדה העלוית, למרות ש"הר העלוים" נותר מרכז הכובד ומקור הכוח של העדה. ראוי גם להוסיף, כי עלייתם של העלוים לכדי עדה שליטה בסוריה היתה מלווה אמנם בחיזוק הזהות והלכידות העדתית בקרב בני העדה, אלא שזהות זו לא התפתחה לכדי זהות לאומית. נהפוך הוא, המשטר העלוי בסוריה מוסיף להיות מחויב לתפיסה הלאומית הערבית-סורית. יתירה מכך, העדה העלוית עדיין נעדרת כלים – דתיים, חינוכיים ותרבותיים – שיאפשרו לה טיפוח זהות לאומית משלה. בעדה לא התפתח, ככל הנראה, מימסד דתי על סממניו השונים. דיווחים על הקמתה של מועצה עלוית עליונה לא אומתו מעולם. מפעם לפעם דווח אומנם על אי-שביעות רצון בקרב חכמי העדה מניסיונותיו של הנשיא אסד להתקרב לבני העדה הסונית (עלייתו לרגל לחאג', השתתפותו בתפילות חגיגיות במסגדים סוניים בדמשק), אולם לא נראה כי מדובר היה בקריאת תיגר על מעמדו. אסד לא רק שנמנע, איפוא, מלחזק ולבסס את המימסד הדתי העלוי, אלא היה אף נכון לפגוע בו ואף בייחודה של ה עדה במאמציו להתקרב אל הסונים, או אף להדק את הקשר עם מרכזי השיעה שבלבנון, ובעיקר באיראן.²⁷

המסקנה העולה מתוך ניתוח המציאות הסורית הינה, לכאורה, כי תהליך שילובה של העדה העלוית במדינה הסורית הינו בלתי הפיך. ובכל זאת, ראוי לסייג מסקנה זו נוכח שורה של גורמים המעוררים עדיין, במידה זו או אחרת, סימני שאלה בכל האמור לעתיד מעמדה של העדה העלוית בסוריה.

ראשית, ראוי לציין כי העלוים עודם נתפסים בעיני הרוב הסוני בסוריה כעדה נחותה ובזויה מבחינה חברתית. קיימת אומנם מחד גיסא הכרה בעוצמתם הפוליטית והצבאית ובמעמד הכלכלי שרכשו לעצמם. אך מאידך גיסא מוסיף הסוני שמן הרחוב לזלזל בהם ולבוז להם. היינו ניסיונו של אסד להתקרב לבני העדה הסונית או אף להציג את משטרו ככלל-סורי לא עלה יפה. ואכן, עדויות מסוריה מלמדות על חוסר נכונות מתמשך לשלב את בני העדה העלוית בחברה הסונית, המתבטא, למשל, במיעוט מקרים של נישואין בין-עדתיים בין סונים לעלוים. בנוסף, העדה העלוית עודנה נתפסת בעיני חלקים בקרב הרוב הסוני כעדה כופרת שאינה מוסלמית, כפי שהוכיח מרד "האחים המוסלמים" שפרץ בשנת 1976. ולבסוף, העדה העלוית הפכה מזוהה לחלוטין עם משטר הבעת', ומכאן שהיא נושאת על גבה את דימויו כמשטר חילוני ואנטי מוסלמי. כמו כן היא מואשמת גם באחריות למדיניות הדיכוי שלו נגד מתנגדיו.²⁸

שנית, צעדי הדיכוי של המשטר נגד התנועה האסלאמית, ובמיוחד דיכוי ההתקוממות בעיר חמאה בפברואר 1982, הותירו משקעים של זעם ועוינות כלפי המשטר, וממילא כלפי בני העדה העלוית העומדים בראשו. במהלך דיכוי התקוממות זו נהרגו על פי ההערכות כ- 30 אלף איש, עשרות אלפים נמלטו מבתיהם, וחלקים נרחבים מן העיר נהרסו. תחושות הזעם והעוינות כלפי המשטר, ולמעשה כלפי העדה העלוית, באו לידי ביטוי בולט כבר במהלך המרד האסלאמי נגד המשטר בין השנים 1976-1982. המורדים ביקשו לפגוע בבני העדה, אף באלו שלא היוו חלק מן המשטר הסורי, ולהכשיל את ניסיונם להשתלב בחברה ובמדינה הסורית. משום כך כוונו פעולות הטרור של המורדים המוסלמים נגד קציני צבא בראשית דרכם או נגד משכילים הנמנים על האליטה העלוית. כך, למשל, בוצע טבח בצוערים עלוים במכללה לארטילריה בחלב ונעשה ניסיון לפגוע באנשי רוח, רופאים ואנשי מדע עלוים שהתגוררו בערים חלב ודמשק. בנוסף, בוצעו גם מעשי רצח של כפריים עלוים באזורי חמאה וחומס. מעשים אלו עוררו תגובה נזעמת של בני העדה, למשל באזור לאד'קיה, נגד שכניהם הסונים. ואכן, על פי דיווחים שונים הביאו אירועי המרד האסלאמי לנדידה של האוכלוסייה העלוית מן האזורים הסונים ולהיפך.²⁹

יצוין גם כי עלייתם של העלוים לשלטון בסוריה לוותה הן בשינוי פניה של העדה העלוית, ובן בשינוי פניו של אזור מגוריה. גם לכך עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת על עתידם של העלוים בסוריה.

שינוי פניו של חבל העלוים. מאז שתפס אסד את השלטון בסוריה, היפנה משטרו משאבים ניכרים לפתוח ולקידום "חבל העלוים". כך, למשל, שופרה מערכת התחבורה והתקשורת בחבל זה, הורחבו הנמלים שבו: לאד'קיה, בניאס וטרטוס, הוקמה תשתית כלכלית הכוללת מפעלי תעשייה, בתי זיקוק ותחנות כוח, ובנוסף הורחבו מערכו החינוך והבריאות. בלאד'קיה, למשל, נפתחה אוניברסיטת תשרין ובאזור הוקמו מספר בתי חולים.³⁰ המאמץ שהשקיע המשטר בקידומו של חבל זה הינו חלק ממדיניות כוללת המכוונת להביא לקידום הפרובינציה ואזורי הכפר בסוריה אשר קופחו באופן מסורתי לאורך השנים. עם זאת נתפסת בסוריה מדיניות זו כמכוונת בעיקרה לקדם את "חבל העלוים", שממנו באו ראשי המשטר, ומכאן שהיא מעוררת תחושות של זעם וקיפוח בקרב בני העדה הסונית בחלקים אחרים של המדינה. דומה, עם זאת, כי המשמעות שיש ליחס לקידומו החברתי והכלכלי של חבל העלוים רחבה הרבה יותר. בעקבות מאמצי המשטר הולך אזור זה והופך לחבל ארץ מתקדם, במונחים סוריים לכל הפחות. הוא בעל תשתית כלכלית נרחבת, יש בו נמלים ושדות תעופה ואף מוסדות חינוך ובריאות. זאת, בניגוד גמור למצבו של "חבל העלוים" בשנות השלושים והארבעים. התפתחותו של "חבל העלוים" אינה מחייבת בהכרח צמיחתן של מגמות או גישות בדלנות בקרב בני העדה העלוית, אך אם בעתיד תופענה מגמות כאלו, על רקע כזה או אחר, עשוי חבל העלוים להוות להן קרקע פורייה ובסיס איתן.

חיזוק הלכידות העדתית בקרב בני העדה העלוית. שילובם של העלוים במדינה הסורית והגברת מחויבותם למדינה זו לא הביאו להחלשות מסגרת ההזדהות העדתית. הלכידות הפנימית, המחויבות והנאמנות לעדה לא התפוגגו, אלא דווקא התחזקו, אף ביחס למקובל בעבר בעדה זו. לכידות פנימית זו נתגלתה כיתרון של ממש במאבק על השליטה בסוריה. יתירה מכך, היא הפכה להכרח המציאות נוכח העוינות והאיבה שמפגין כלפי העלוים הרוב הסוני במדינה. לכידות עדתית זו לוותה גם בצמיחתה של מנהיגות סמכותית ומקובלת בעדה, מנהיגותו של חאפז אל-אסד ומשפחתו. תהליכים אלו, הגם שלא הבשילו כדי התגבשות זהות לאומית ייחודית עלוית, מציבים בפנינו עדה שונה מזו של שנות השלושים והארבעים. זוהי עדה מגובשת ומלוכדת יותר, בעלת הנהגה מוכרת וסמכותית. בשנת 1980 אף הוקמה בחבל העלוים מסגרת פוליטית-צבאית, אגודת עלי מרתדא שמנתה בשיאה כמה עשרות אלפי חברים. בראש האגודה עמד אחיו של הנשיא אסד, ג'מיל אל-אסד, והיא נועדה לשמש כבסיס תמיכתי עדתי במשטר על רקע האיות שהציבו לו "האחים המוסלמים". האגודה פורקה באמצע שנות השמונים על רקע מאבק הירושה בין הנשיא אסד לאחיו רפעת.³¹

נראה, איפוא, כי מבחנה האמיתי של העדה העלוית, כמו גם מבחן יחסה אל המדינה הסורית, עדיין ניצב בפניה, והוא עתיד להתחולל עם הסתלקותו של הנשיא אסד מן הזירה הפוליטית בסוריה. מרכזיותו של הנשיא אסד במבנה המשטר הסורי דהיום ותרומתו להבטחת הדומיננטיות העלוית בסוריה אינן דורשות הסבר. הסתלקותו עלולה להציב סימני שאלה מעל ליכולתם של העלוים להוסיף ולקיים בידיהם את השליטה במדינה.

במאמץ להבטיח את המשכיות הדומיננטיות העדתית והמשפחתית במדינה, ואולי אף את המשך ההליכה בקו שהתהווה, פעל אסד בשנים האחרונות לבסס את מעמדו של בנו, בשאר, כיורש המיועד (זאת, לאחר מותו של בנו בכורו באסל בתאונת דרכים בינואר 1994).³² אך לצידו של בשאר קיימים מועמדים נוספים, לכל הפחות בעיני עצמם. בשלב זה ובאופן מפתיע אין המדובר במאבק המתנהל על טוהרת בני העדה העלוית בלבד. כך, למשל, מוזכרים כמועמדים אפשריים גם עבד אל-חלים ח'דאם, סגן הנשיא, שהינו סוני, וכן הרמטכ"ל לשעבר, חכמת שהאבי, סוני אף הוא.

ברור כי ביחסי הכוחות הקיימים כיום בסוריה, ההכרעה בקרב הירושה, לכשיפרוץ, תימצא בידי בני העדה העלוית, ובעיקר, בידי מפקדי כוחות הצבא ויחידות הביטחון. אלא שבקרב אלו עשויה להתגלות מחלוקת לגבי זהות היורש ואופן חלוקת השלל בינם לבין עצמם בעידן שלאחר אסד. הסבירות להתפתחות שכזו הינה נמוכה, ובכל זאת, אין להוציאה מכלל חשבון. מחלוקת שכזו עלולה להתדרדר לכדי עימות גלוי ואף אלים, וזה מצידו עשוי להתגלות כהרה אסון ללכידות הפנימית בקרב בני העדה, וממילא לשליטתם במדינה, התפוררותו או אף ניפוצו מבפנים של הגרעין העלוי הקשה המחשק את מרכיביו של המשטר הסורי, עשויים, לתת את האות לנפילת המשטר או לשינוי פניו.³³

הערות שוליים:

סיל (לעיל, הערה 2), עמ' 440-421.
מ' קרמר (לעיל, הערה 6), עמ' 25, 52.
על יחסם של החוגים האסלאמיים לעדה העלוית ולמשטר הסורי ראו: מ' צאדק, חואר חול סוריא, לונדון 1993; אולמרט (לעיל, הערה 3), עמ' 82. U.F. Abd-Allah, The Islamic Struggle in Syria, Berkely 1983 (להלן: עבדאללה). J. Miller, God Has Nineety Nine Names – Reporting from a Militant Middle East, New York 1996, pp. 291-330
על אירועי המרד האסלאמי ראו: סיל (לעיל, הערה 2), עמ' 440-421; עבדאללה, שם; א' פרידמן, האחים המוסלמים ומאבקם במשטרו של חאפט' אל-אסד, 1976-1982, עבודת גמר לתואר מוסמך, אוניברסיטת ת"א, 1989; ראו גם: מ' מעוז, אסד – הספינקס של דמשק (לעיל, הערה 14), עמ' 208-203. S. Pickering Jr., ‘Pedagogia Deserta – Memoirs of a Fulbright Year in Syria’, The American Scholar, (Spring 1981), pp. 179-196
ראו: פקש (לעיל, הערה 3), עמ' 140.
סיל (לעיל, הערה 2), עמ' 427.
ראו: Zisser, ‘The Succession Struggle in Damascus’ (לעיל, הערה 19).
ראו: E. Zisser, ‘Syria – The Renewed Struggle for Power’, in: Modern Syria From Ottoman Rule to Pivotal Rule in the Middle East, Bringhton 1999, pp. 33-54