תולדוט אתר ההיסטוריה - העלוים - אדוניה של סוריה - מעדת מיעוט לעדה שלטת : אסד- מנהיג העדה והמדינה

ראוי להבחין בשלושה נדבכים מרכזיים בתהליך השתלטותם של העלוים על סוריה. אלו הוחרפו ובאו לידי ביטוי בולט עם עלייתו של אסד לשלטון, והם מבטיחים למעשה גם כיום את קיומו של המשטר שבראשו הוא עומד. נדבכים אלו הינם: ראשית, התלכדותה של העדה, ובמיוחד בניה בצבא ובמפלגה, מאחורי מנהיגותו של חאפז אל-אסד. שנית, השתלטותם של בני העדה העלוית על מוקדי הכוח במערכת הביטחונית-צבאית בסוריה, וממילא, הפיכתם למשענתו העיקרית של המשטר. שלישית, כינון ברית בין העלוים לבין מרכיבים נוספים באוכלוסייה הסורית: בני עדות המיעוטים ובני העדה הסונית שמן הפרובינציות והאזורים הכפריים.

התלכדות העדה העלוית מאחורי חאפז אל-אסד. לאחר שאסד תפס את השלטון בסוריה והפך למעשה לדמות הבכירה בעדה העלוית, הוא נפנה לפעול לביסוס אחיזתו בעדה. ראשית, על ידי חיזוק מעמדו בקרב משפחתו ובני שבטו – ואכן, הגרעין הקשה של המשטר הסורי מבוסס כיום על בני שבט הכלביה, ובראשם בני משפחתו של אסד: אחיו – רפעת וג'מיל, בניו – באסל, ולאחר מותו, בשאר ומאהר.

אחיו של הנשיא, רפעאת אל-אסד, החזיק בעבר בתואר סגן נשיא לענייני ביטחון לאומי, החזיק ומילא תפקיד בולט בצמרת המשטר. בנו של הנשיא, בשאר אל-אסד, משמש כמפקד חטיבה בכוח משמר הרפובליקה, כוח עילית האחראי לביטחון המשטר. לצד אלו נמנים על צמרת המשטר גם בני משפחת מח'לוף, משפחתה של אשת הנשיא, אניסה. (משפחת מח'לוף הינה המשפחה הגדולה והמכובדת באזור הולדתו של הנשיא אסד). בן-דודה של אניסה, עדנאן מח'לוף, שימש בעבר כמפקדו של כוח משמר הרפובליקה.¹⁹ שנית, על ידי הקמת מערכת בריתות בין משפחות, שבטים או מטות שבטיים בתוך העדה העלוית, הן באמצעות שימוש במוסד הנישואין, והן על ידי שילוב נציגי משפחות או שבטים אלו במשטר הסורי. כך למשל משולבות בצמרת המשטר כמה מן המשפחות המרכזיות בעדה, שאינן נמנות על שבטו של אסד, כמו משפחת דובא ממטה המתאורה/נומילאתיה – בן המשפחה, עלי דובא משמש כראש מחלקת הביטחון הצבאי. משפחת חידר ממטה חדאדין – בן המשפחה, עלי חידר שימש עד להדחתו ביולי 1994 כמפקד הכוחות המיוחדים. ולבסוף, משפחת נאציף, ממטה הכלביה, שבנה, מחמד נאציף היה סגן ראש מחלקת הביטחון הכללי. בנוסף באה משפחת אסד בקשרי נישואין עם כמה מבניה הבכירים של העדה, המשמשים כמפקדים ביחידות צבא מרכזיות. למשל, שפיק פיאך, ששימש כמפקד הדיוויזיה השלישית, ואשר בנו נישא לביתו של רפעת אל-אסד באמצע שנות השמונים, במאמץ לשכך את הדיו של המאבק על ירושת השלטון שהתנהל בין השנים 1984-1983.²⁰ שלישית, על ידי שיפור של ממש במצבם הכלכלי של העלוים בסוריה, בעיקר על ידי הפניית משאבים כלכליים לחבל העלוים. אלו הביאו לשיפור של ממש ברמת החיים של תושביו, והוקמו בו מערכות חינוך ובריאות, ואף תשתית כלכלית נרחבת.

השתלטותם של בני העדה העלוית על מוקדי הכח במערכת הצבאית-בטחונית בסוריה, וממילא, הפיכתם למשענתו העיקרית של המשטר.
לאחר שהשיג את תמיכתה של העדה, ולכל הפחות את ההכרה של מרבית חלקיה במנהיגותו, הפך אסד את העדה למשענת הכוח העיקרית של המשטר. יצוין, כי תהליך זה החל עוד בטרם תפס הנשיא אסד את השלטון בסוריה, אלא שבתקופתו הגיע תהליך זה אל שיאו. בידיהם של העלוים הופקדה השליטה המעשית בצבא ובכוחות הביטחון. הם מהווים כיום רוב מוחלט בקרב מפקדי יחידות העילית של הצבא הסורי, ומקיימים שליטה במרבית מנגנוני הביטחון במדינה. כך, למשל, שלושה מתוך ארבעת גופי ביטחון הפנים המרכזיים במדינה נשלטים על ידי עלוים: מינהלת הביטחון הפוליטי – עדנאן בדר חסן, מינהלת ביטחון חיל האוויר – אבראהים חויג'י, מחלקת הביטחון הצבאית – עלי דובא. בגוף הרביעי – מינהלת הביטחון הכללי – שימש לואא' מחמד נציפ, כאיש החזק במינהלה, לצידו של ראש המינהלה שהינו סוני. בחלק מהיחידות והמנגנונים הללו, מהווים העלוים רוב לא רק בצמרת הפיקוד אלא גם ברמות נמוכות יותר במידרג הפיקוד, ואף בקרב החיילים הפשוטים. במיגזר הממשלתי ובמפלגה מחזיקים העלוים בידיהם כמה ממשרות המפתח, למשל, שר הפנים, מחמד חרבה או שר ההסברה, מחמד סלמאן. אולם ייצוגם ומשקלם בולטים פחות מאשר בצבא ובכוחות הביטחון.²¹

שליטתם של בני העדה העלוית בכוחות הצבא ובגורמי הביטחון איפשרה למשטר הסורי לפעול בקלות יחסית נגד מתנגדיו מבית, למשל, במהלך אירועי מרד "האחים המוסלמים". מרד זה דוכא בנחישות, אך גם באכזריות רבה, על-ידי המשטר, ולמעשה בידי כוחות צבא וביטחון נאמנים לו, לרוב, יחידות בפיקוד עלוי או כאלה שמרבית חייליהן היו עלוים.

כינון ברית בין העלוים לבין מרכיבים נוספים באוכלוסייה הסורית.
מודעים לחולשתם, ומכאן גם לצורך בבסיס תמיכה רחב ככל שאפשר לדרכם המדינית והרעיונית ולשלטונם, חיפשו הקצינים העלוים אחר שותפים לדרך. אלו נמצאו להם, ראשית דבר, בקרב בני עדות המיעוט האחרות בסוריה, ובעיקר הדרוזים והאסמאעלים.ואכן, הנהגת "הועדה הצבאית" כללה נוסף לשלושה עלוים גם שני אסמאעילים. אלא שברית מיעוטים זו התפרקה עד מהרה. העלוים לא נזקקו לדרוזים ולאסמאעילים כשותפים בשלטון אלא כתומכים ומסייעים, ומשהללו ביקשו באמצע שנות השישים לשמר את מעמדם ואף לחזקו, פרץ מאבק כוחות בלתי נמנע, שסופו סילוקם מן הצמרת.²²

חשובה לא פחות הינה בריתם של העלוים עם הסונים שמן האזורים הכפריים והפרובינציות. אף ברית זו נכונה על בסיס האינטרס המשותף להביא לחיסולו של המשטר, ולמעשה, של הסדר הישן בסוריה, ובכך, להביא לחלוקה צודקת ושיוויונית יותר של עמדות הכוח ושל המשאבים במדינה.²³ הקצינים והפוליטיקאים הסונים שמן הפרובינציה התגלו כשותפים נוחים ונאמנים, אשר העניקו למשטר גם בשעותיו הקשות תמיכה ללא סייג. הצמרת הסורית העכשווית היא דוגמא בולטת לכך. סגן הנשיא, עבד אל-חלים ח'דאם, הינו סוני מן העיר בניאס שבחוף הסורי. שר החוץ, פארוק אל-שרע, הינו סוני מן העיר דרעא שבדרומה של סוריה, ואילו שר ההגנה, מצטפא טלאס, הינו סוני מן הכפר רסתאן שליד חומס.²⁴

מאז ראשית שנות התשעים קורמת עור וגידים ברית חדשה, ברית בין הקצונה העלוית לבין האליטה הכלכלית – סונית עירונית ברובה – הפורחת בחסות מדיניות "הפתיחות הכלכלית" שאימץ המשטר. זוהי ברית אינטרסים בין הסונים, המעוניינים בשקט וביציבות פוליטית החיונית בעיניהם להבטחת היציבות הכלכלית, ובין העלוים, המסוגלים להבטיח יציבות זו. ברית זו מעניקה במשתמע לגיטימציה פוליטית למשטר (דווקא מצד מי שהיה בעבר יריב מר של שלטון הבעת' ושל שליטיה העלוים של סוריה).²⁵ ברית זו מהווה המשך למגמה של שילובו של המעמד הבינוני הסוני העירוני במערכת החברתית-כלכלית בסוריה הבעת'יסטית, שהחלה כבר בשנת 1970, עם עלייתו של אסד לשלטון במדינה זו. יתר על כן, מבחינות רבות מהווה ברית זו חזרה למודל האסלאמי המסורתי של שיתוף פעולה בין האליטה הכלכלית העירונית לבין שליטים צבאיים שהעניקו לעיר או למדינה המוסלמית את היציבות הפוליטית החיונית כל כך להבטחת הרווחה הכלכלית.

הערות שוליים:

סיל (לעיל, הערה 2), עמ' 33, 55; ראו גם: מ' מעוז, אסד – הספינקס של דמשק, ביוגרפיה פוליטית, תל-אביב 1988; E. Zisser, ‘The Succession Struggle in Damascus’, MEQ (Middle East Quarterly), Vol. II, No. 2 (September 1995), pp. 57-64
סיל (לעיל, הערה 2), עמ' 428-30. ראו גם: A. Chouet, ‘Alawi Tribal Space Tested by Power: Disintegration by Politics’, Monde Arabe: Maghreb-Machrek (in French), Jan.-Mar. 1995, pp. 93-119 – DR (Daily Report), FBIS (Foreign Broadcast Information Service), 3 October 1995
על המערכת הצבאית-ביטחונית בסוריה, ובדגש על הייצוג העלוי בצבא, ראו: E: Zisser, Decision Making in Syria’s Asad (Policy Paper), The Washington Institute for Near East Policy. Washington D.C. (1998); Middle East Watch, Syria Unmasked – the Suppression of Human Rights by the Asad Regime, New Haven 1991, pp. 38-53; על הייצוג העלוי בממשלה ובזרועות הממשל האחרות ראו: תשרין, 30 ביוני 1992; וכן: E. Zisser, ‘Syria’, MECS (Middle East Contemporary Survey), Vol. XVI (1992), pp. 721-725/
על מאבקי הכוח בקרב עדות המיעוטים במחצית השנייה של שנות השישים ראו: N. Van Dam, The Struggle for Power in Syria –Politics and Society under Asad and the Ba’th Party, London 1994, pp. 34-61
על מאמציו של המשטר לקדם את המיגזר הכפרי ואת אזורי הפריפריה בסוריה ראו: R. Hinncbusch, ‘Local Politics in Syria: Organization and Mobilization in Four Villages Cases’, MEJ (Middle East Journal), Vol. 30 (1976), pp. 1-24; Idem, ‘Political Recruitment and Socialization in Syria: the Case of the Revolutionary Youth Federation’, IJMES (International Journal of Middle East Studies), Vol. 11 (1980), pp. 143-174
על רקעו החברתי-כלכלי והעדתי של שר ההגנה, מצטפא טלאס, כמו גם על קשריו עם הנשיא אסד, ראו האוטוביוגרפיה של טלאס, מצטפא טלאס, מרא'ת חיאתי, כרכים א, ב, דמשק 1995.
על ההתפתחויות בסוריה בתחומי החברה והכלכלה בשנים האחרונות ראו: R. Hinnebusch, Authoritarian Power and State Formation in Ba’thist Syria: Army, Party and Peasants, Boulder, San Francisco 1990; Idem, ‘State and Civil Society in Syria’, MEJ, Vol. 47, No. 2 (Spring 1993), pp. 243-257; ראו גם: א' זיסר, 'סוריה – לקראת סדר חדש מבית?', המזרח החדש, לז (1997), עמ' 134-116.