המשנה מחולקת לשישה סדרים, כל אחד מהסדרים מחולק למסכתות. המושג "מסכת" מציין מערכות של דיונים, והוא מושאל משמה של מערכת חוטי השתי המתוחים על המנור בנולי האריגה. ראו: שופטים טז יג), כל אחת מהמסכתות נחלקת לפרקים, וכל אחת מההלכות שבכל פרק שוב קרויה משנה או משניה. ששת הסדרים כסדרם מנויים בפי רבי שמעון בן לקיש:

מאי דכתיב [מהו שכתוב בפסוק] "והיה אמונת עִתיךָ חסן ישועות חכמת ודעת וגו' " (ישעיהו לג ו), אמונת – זה סדר זרעים, עתיך – זה סדר מועד, חסן [חוסן] – זה סדר נשים, ישועות – זה סדר נזיקין, חכמת – זה סדר קדשים, ודעת – זה סדר טהרות (בבלי, שבת לא ע"א).

ריש לקיש דורש את הפסוק בישעיהו: "אמונת" הוא סדר זרעים, כי כאשר אדם זורע הוא מאמין באלוהיו שיצמח לו יבול; "עתיך" הוא סדר מועד העוסק בעתים ובמועדים; "חסן" הוא סדר נשים, המעמידות לאדם צאצאים הקובעים את חוסנו; "ישועות" הוא סדר נזיקין שמטרתו להושיע את האדם מידי רודפו; "חכמת" הוא סדר קֳדשים שאדם צריך לחוכמה כדי ללומדו; "דעת" הוא סדר טהרות, שהדעת היא מעלה גדולה מהחוכמה, ולה צריך אדם כדי ללמוד סדר טהרות, שקשה במיוחד ללומדו. חשיבות דברי ריש לקיש היא בהיותם ראיה לכך שבראשית תקופת האמוראים כבר הכירו את השמות של ששת סדרי משנה, וסביר להניח שרבי יהודה הנשיא עצמו קבעם.

הסדר הראשון, "זרעים", עוסק בעיקר במצוות התלויות בקרקע, שהן מצוות חקלאיות המחייבות רק בתחומי ארץ ישראל. שם הסדר נובע מכך שנידון בו כל דבר הנוגע לזרע בתבואה ובמטע. כלולות בו מסכתות העוסקות במסים דתיים שונים המוטלים על התוצרת החקלאית, כמו תרומות, מעשרות, מעשר שני, דמאי (יבול שספק אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות) וחלה (שמפרישים אותה מן העיסה, דהיינו הבצק, והיא ניתנת לכוהנים).

המסכת הראשונה בסדר זה היא "ברכות", והיא שונה מכל שאר המסכות בסדר בכך שהיא דנה בדיני התפילות - בעיקר קריאת שמע וברכותיה ובתפילת שמונה עשרה - ובברכות, בעיקר אלה הקשורות לסעודה. מסכת "פאה" שלאחריה עוסקת בחמש המתנות שהתורה ציוותה לתת לעניים: לקט - שיבולים שנשרו בשדה אחרי הקוצרים והעניים מלקטים אותן, שכחה - עומר שנשכח בשדה בשעת הקציר, פאה - תבואה הגדלה בקצה השדה, פֶרֶט - ענבים שנפרטו בשעת הבציר ונשרו מהאשכול, ועוללות - ענבים שנשארו על הזמורות בסוף עונת הבציר. כן היא דנה במעשר עני - עשירית מהיבול, שיש להפריש בכל שנה שלישית ושישית למחזור השמיטה, ובצדקה בכלל.

מסכת "כִּלאַיִם" עוסקת באיסורים על כלאי בגדים (שעטנז) ועל כלאי בהמה בהרבעה (לדוגמה, הרבעת שני מינים של בהמות) ובמלאכה (לדוגמה, חרישה בשור ובחמור יחדיו). מסכת "שביעית" עוסקת בשמיטת קרקעות, כלומר באיסור לעבד את הקרקעות בכל שנה שביעית, ובשמיטת כספים, כלומר בשמיטת החובות בכל שנה שביעית ובאיסור לתובעם מן הלוויים. מסכת "ערלה" עוסקת בפירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, האסורים באכילה ובהנאה והטעונים שריפה. מסכת "ביכורים" עוסקת בהעלאת ביכורי שבעת המינים למקדש.

הסדר השני, "מועד", כולל מסכתות העוסקות בהלכות שבת ומועדים, כגון פסח, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות וקריאת מגילת אסתר בפורים. למשל, מסכת "ביצה" עוסקת בדיני יום טוב בכללותם, ומסכת "מועד קטן" עוסקת בדיני חול המועד. סדר "מועד" הוא הסדר היחיד ששמו בלשון יחיד (מועד ולא מועדים), וזאת מכיוון שכלולות בו גם מסכת "שקלים", הדנה בנתינה שנתית של מחצית השקל לבית המקדש, ומסכת "תענית", הדנה בצומות עקב עצירת גשמים ופגעי טבע אחרים ועקב חורבן הבית, שאמנם אינם חגים, אבל יש להם מועד קבוע.

הסדר השלישי, "נשים", כשמו כן הוא, ועיקר עיסוקו בענייני נשים. כלולות בו הלכות הנוגעות לנישואין ולגירושין (מסכתות קידושין וגיטין), לכתוּבה, דהיינו לחובותיהם ההדדיים של הבעל והאשה כמפורט בהסכם הזה, לדיני ייבום וחליצה במקרה של פטירת הבעל ללא צאצאים, ולדיני אשה סוטה, דהיינו שהתייחדה עם גבר למרות שבעלה הִתרה בה שלא תעשה זאת. בסדר "נשים" נכללות גם שתי מסכתות שאינן עוסקות דווקא בנשים, והן "נדרים" ו"נזיר". הטעם להכללתן בסדר זה הוא שפרשת נדרים שבתורה (במדבר ל) מדברת בעיקר בנדרי האשה שהבעל מפר אותם, וכן בנדרים של הבת שהאב מפר אותם. בהקשר זה נקבעה בסדר נשים גם מסכת "נזיר", שכן הנזירות היא סוג של נדר: נזיר הוא מי שנדר נדר לא לשתות יין, לא לגלח את שערו ולא להיטמא למת.

הסדר הרביעי, "נזיקין", קרוי כך על שם המסכת הראשונה שבו, הנחלקת לשלושה שערים, או בבות: בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. שתי המסכתות "סנהדרין" ו"מכות" שבסדר זה היו תחילה מסכת אחת, וכך הן גם מופיעות בכמה מכתבי היד של המשנה. סדר נזיקין עוסק בדיני ממונות, במשפט הפלילי ובשאר העניינים המסורים לבית דין לדון בהם. עם נושאיו נמנים נזקי ממון ונזקי הגוף, גנבה וגזלה, מציאה וקניינים, ריבית והונאה, דיני השומרים על פיקדונות שהופקדו בידיהם ושבועותיהם, התנאים להעסקת פועלים שכירים, שותפות וירושה, דיני נפשות וסדרי בית דין. עוד נכללות בסדר זה מסכת "עבודה זרה", העוסקת ביחסים עם נוכרים ובהלכות עבודה זרה, ומסכת "הוריות", העוסקת בהוראות מוטעות שניתנו בשוגג על ידי בית דין או הכוהן הגדול. מסכת "עדויות" שונה בצורתה משאר המסכתות בסדר, שכן אין היא דנה בנושא מסוים, אלא שנויות בה הלכות מעניינים שונים, שנתחברו לפי היבט חיצוני זהה בהן, כגון שחכם אחד אמרן או העיד עליהן. ככל הנראה, סודרה מסכת זו קודם שהתחילו בסידור המסכתות האחרות בסדר זה, ולכן נכללו בה גם הלכות שמקומן במסכתות אחרות. עוד מסכת מיוחדת במינה הכלולה בסדר נזיקין היא מסכת "אבות", המסכת היחידה במשנה שתוכנה אינו הלכתי. היא כוללת את סדר הקבלה והמסירה של התורה מדור לדור, מאמרי מוסר ודרך ארץ ומאמרי חוכמה. בעיקר נאמרים בה דברי שבח על לימוד התורה וקיום מצוותיה. מבחינה זו, מסכת אבות דומה לספר משלי שבמקרא, לספר בן סירא שבספרים החיצוניים ולאבות דרבי נתן שבספרות התלמודית שהוא מעין תוספתא למסכת אבות.

נושאיו של הסדר החמישי, "קֳדָשִים", הם בעיקר ענייני קורבנות ומנחות מן החי ומן הצומח, דיני כשרות, הלכות בכור בבהמה ובאדם, נדר שאדם נותן להקדש או לבדק בית המקדש - בערכו שלו או בשוויו של אחר, דיני ההמרה של בהמת חולין בבהמה שכבר הוקדשה לקורבן ודיני הנהנה מרכוש המקדש. במסכת "כריתות" שבסדר זה נידונים עניינים של קורבנות שאנשים מתחייבים בהם בשל חטאים שחטאו. כגון, חייבי חטאות, חייבי אשמות וחייבי אשם תלוי. כן עוסקים במהלכה בחייבי כרת, דהיינו מיתה בידי שמים, שמשמעותה שימיו של החוטא נכרתים והוא מת קודם זמנו. מסכת "תמיד" עוסקת בתיאור עבודת הבוקר בבית המקדש עד גמר הקרבת קורבן התמיד של הבוקר. מסכת "מידות" עוסקת במידות של הבית השני והר הבית, והן שונות בכמה פרטים מתיאור המקדש המצוי בספריו של יוספוס (בייחוד במלחמת היהודים, ה, 247-238). למסכת "חולין", שעיקרה הלכות הנוגעות לאכילת בשר של חולין, דהיינו הלכות כשרות, הצטרף גם העיסוק במתנות כהונה מבהמה שחוטה – הזרוע הלחיים והקיבה, וכן הלכות ראשית הגז ושילוח הקן. במסכת "מנחות" נכללות מעט מהלכות תפילין וציצית.

הסדר השישי והאחרון, "טהרות", כשמו כן הוא, ונידונים בו ענייני טומאה וטהרה. הקדשתו של סדר שלם, ובו שתים עשרה מסכתות, להלכות אלה יש בה כדי ללמד על החשיבות הרבה שיוחסה לתחום זה ביהדות, כמו גם בתרבויות שונות באותה תקופה. נכללים בו ההלכות על שמירת הטהרה לגבי גופו של אדם, בגדיו וכליו וכן מזונו: דיני טומאת מת, שהוא אבי אבות הטומאה; דיני טומאת שמונת השרצים שהנוגע בהם במותם טמא עד הערב; טומאת נבלת בהמה או נבלת חיה טמאה; טומאת זב וזבה (הפרשות מסוימות מאבר המין), נידה (טומאת אשה מחמת הווסת) ויולדת, וכן טומאת נגעי צרעת. כל הטומאות האלה הן בדרגת טומאה גבוהה (אב הטומאה), ומי שנטמא בהן נעשה ולד הטומאה או ראשון לטומאה. הטומאה עוברת בנגיעה, בנשיאה - אפילו אם אין נוגעים במקור הטומאה - ובמקרה של מת גם בהימצאות באוהל או במבנה שבו שרויה גופה.

עוד דנות המסכתות בסדר הזה בכלים המקבלים טומאה, בטומאת אוכלים (מאכלים) ומשקים ובטומאת ידיים ונטילת ידיים, שכן הידיים הן האיברים היחידים העלולים להיטמא אפילו כשהגוף לא נטמא כאשר הן נוגעות בוולד הטומאה ונעשות כך שני לטומאה. הידיים הן בחזקת טמאות משום שהן "עסקניות", ויש להן תקנה בנטילת ידיים; זו הסיבה לנטילת ידיים בברכה לפני הסעודה. מסכת "פרה" דנה בהלכות הפרה האדומה: כשרות הפרה, שחיטתה ושריפתה, קידוש מי החטאת - המים שניתן בהם האפר של הפרה האדומה – והזאתם על מי שנטמא בעקבות מגע עם מת. מסכת "טבול יום" עוסקת בדיני טמא שטבל מבעוד יום והוא מחכה לטהרתו בשקיעת החמה. הזמן שצריך לעבור בין רגע ההיטמאות לבין הטבילה במקווה שונה מטומאה לטומאה, אם האדם שנטמא טבל ביום, נשאר טמא עד שקיעת החמה. בזמן שבין הטבילה לבין הערב הוא בגדר טבול יום. מסכת "מכשירין" דנה בהכשרת מיני מאכל לקבלת טומאה, שכן אין אוכל מיטמא אלא אם כן בא במגע עם אחד משבעת הנוזלים המכשירים לקבל טומאה, שהם: טל, מים, יין, שמן, דם, חלב ודבש. מסכת "מקוואות" עוסקת בדיני מקווה וטבילה.

מספר המסכתות במשנה הוא 63, אם כי במדרש נזכר המספר 60 (שיר השירים רבה ו, יד). ההבדל נובע מכך ששלוש הבבות (קמא, מציעא ובתרא) בסדר נזיקין היו בתחילה מסכת אחת, ומסכת סנהדרין כללה גם את מסכת מכות (ראו לעיל). המסכתות מסודרות בסדרים השונים על פי סדר יורד של מספר הפרקים שבהן (בסדר נזיקין לפני החלוקה של המסכתות נזיקין וסנהדרין). סדר זרעים חורג מסידור זה, ככל הנראה על מנת לקבוע בראש הסדר את מסכת ברכות הייחודית.

קראו עוד:
יצירתו הספרותית - המשנה : מהותה של המשנה
יצירתו הספרותית - המשנה : שישה סדרי משנה (פריט זה)
יצירתו הספרותית - המשנה : בין הלכות המשנה לבין חוקי התורה
יצירתו הספרותית - המשנה : תהליך עריכת המשנה
יצירתו הספרותית - המשנה : שיטת רבי בסידור המשנה
יצירתו הספרותית - המשנה : לשון המשנה ויחסו של רבי לעברית

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel