תולדוט אתר ההיסטוריה - עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : נערותו וחינוכו

אברהם יצחק הכהן קוק נולד בט"ז באלול תרכ"ה (7 בספטמבר 1865) בעיירה גרובה הסמוכה לדווינסק (הנקראת כיום (Daugavpils בחבל הבלטי של רוסיה. אביו, ר' שלמה זלמן קוק - בוגר ישיבת וולוז'ין, הישיבה החשובה ביותר באותה עת - היה נצר למשפחת מתנגדים. אמו, זלטה פרל, הייתה ממשפחה חסידית. לבני-זוג היו חמישה בנים (דב, חיים, שאול חנא, שמואל ואברהם יצחק) ושלוש בנות (שרה חסיה, רוחמה ופרידה בתיה). אברהם יצחק נקרא על שם סבה של אמו, הרב אברהם, רבהּ של סביז, ועל שם אבי אביו, הרב יצחק המגיד מווריז.

אביו היה תלמיד חכם, ולכן עול פרנסת המשפחה היה מוטל בעיקר על האם שעסקה במכירת משקאות. לימים, בשל הפיכת עסקי המשקאות האלכוהוליים למונופול ממשלתי איבדה המשפחה את מקור פרנסתה. האב קיבל עליו, בסיועו של אברהם יצחק, את תפקיד השד"ר של ישיבת וולוז'ין באזור הקווקז. גם הפרנסה הזאת לא החזיקה מעמד לאורך ימים שכן ב-1892 נסגרה הישיבה, והאב היה לשד"ר ישיבת עץ חיים שבוולוז'ין.

נערותו וחינוכו

כמו יתר הילדים היהודים בעיירה החל חינוכו התורני של אברהם יצחק ב"חדר". עם זאת, המורה העיקרי שלו היה אביו. בהגיעו לגיל 13 נשלח ללמוד בבית המדרש של העיירה לוצין. תחילה למד שעתיים ביום אצל קרובו הרב יעקב רבינוביץ, ובשאר הזמן למד בבית המדרש שבראשותו של הרב אליעזר דון יחיא. בזיכרונותיו מרחיב הרב קוק את הדיבור על אישיותו החמה של הרב דון יחיא ועל חוסנו הגופני המיוחד. לימים חרת הרב קוק את החוסן הגופני על דגלה של הציונות הדתית.

בבית המדרש הזה נחשף אברהם יצחק לעימות בין המתנגדים לחסידים. המאבק הזה ימיו רבים, ותחילתו עם כינונה של התנועה החסידית על-ידי רבי ישראל בן אליעזר המכוּנה הבעל שם טוב (1760-1700). החסידוּת נתקלה בהתנגדותו העזה של הרב אליהו בן שלמה זלמן, המכוּנה הגאון מוִילנה (1797-1720), ומאבק האיתנים הזה חצה במשך המאה ה-18 את העם היהודי לשני מחנות. הרב קוק גדל כאמור במשפחה ששילבה בין השיטות. את הוויכוח בין המתנגדים לחסידים בבית המדרש דימה להבדל בין החסידה וציפור הדרור. לעומת החסידה המעופפת לאִטה, כדרכם של המתנגדים, הדרור קל התנועה מסמל את החסידים. הוא תיאר את המתנגד כשמרן, אִטי בהתנהלותו, הפועל ל כינון נורמות לשמירתן; החסיד לעומתו נע במהירות לעבר השמים. גם בבגרותו היו תלויות בחדרו תמונותיהם של הגאון מוִילנה ושל רבי שניאור זלמן מלאדי (1813-1745), בעל ה'תניא' ומייסד תנועת חב"ד. המתח הזה ליווה את משנתו לכל אורכה.

בתקופה הזאת התוודע לרב ראובן הלוי מדווינסק אשר נחשב לאחד מגדולי ההלכה בדורו והיה בין האנשים שהשפיעו עליו ביותר ועיצבו את אישיותו. הרב נשוא הפנים רחש הערכה רבה לנער ונרקמו ביניהם יחסים חמים. דרכו התורנית של הרב מדווינסק הותירה את חותמה על כתביו ההלכתיים וההגותיים. בניגוד לבני דורו, נהג ראובן הלוי לברר מהי ההלכה מתוך עיון במקורותיה הראשונים ומיעט לעסוק בחידושים ובפלפולים.

השלב הזה של הלימודים נמשך עד היותו כבן 18. חבריו לספסל הלימודים, למשל, אהרון שמואל הכהן כ"ץ, העידו כי כבר אז ניכרו באברהם יצחק סימנים לכך שהוא אחד מבני עלייה: מסירוּת רבה ללימודים, זיכרון מעולה ותפיסה מהירה. בד-בבד התגלתה בו רגישוּת רבה לפיוט ולשירה, שהחרידה לא מעט את אביו.

לאחר הלימודים חזר אברהם יצחק לתקופה קצרה לבית הוריו. ב-1883 יצא לקריווה הסמוכה לוִילנה שבליטא. בדרך נשבר גלגל העגלה בהיותם בעיירה סמרגון, והוא ניצל את ההזדמנות להיפגש עם רבהּ של העיירה, הרב חיים אברהם שפירא. לאחר שיחה קצרה הבין שפירא כי לא כדאי לתת לצעיר המבריק להמשיך בדרכו. הוא שִכנע את אברהם יצחק להישאר בסמרגון והבטיח לספק לו את כל צרכיו וללמוד עִמו תורה. העיר הזאת נחקקה בלבו של הרב קוק לטובה. באיגרותיו תיאר אותה כעיר "אשר בה מצאתי בראשית דרכי חברת קודש מלאה חכמים וסופרים, חריפים ובקיאים, יראי ד' וחושבי שמו, אשר חברתם הרחיבה לבבי, גם גרמה לי להכשיר ביתרון את כשרונות ילדותי" (אגרות, א, עמ' ז).

באותו חורף נפטר הרב ישראל סלנט (1883-1810), מייסדה של תנועת המוסר, שהייתה שילוב ייחודי של תנועה חסידית וגישה אינטלקטואלית והוקמה בתגובה לתנועת ההשכלה. תנועת המוסר הדגישה את הצדדים המוסריים-הלכתיים של היהדות, והדבר חולל מהפכה בעולם הישיבות. הרב קוק הכיר את התנועה הזאת והושפע ממנה. חותמה ניכר בספרו 'מוסר אביך' שנכתב כעשור מאוחר יותר ובמאמרו "קדוש ישראל" שכתב על הרב סלנט ב-1933.