תולדוט אתר ההיסטוריה - העלוים - אדוניה של סוריה - מעדת מיעוט לעדה שלטת : העדה העלוית תחת שלטון המנדט הצרפתי

לאורך התקופה העות'מאנית סבלו בני העדה העלוית מקיפוח ומרדיפות על רקע מדיני, כלכלי ודתי. השלטון המרכזי לא הכיר בהם כעדה דתית ואף ניסה לכפות עליהם את הלכות האסלאם הסוני האורתודוקסי. שינוי במעמדה של העדה העלוית חל רק בראשית שנות העשרים של המאה הנוכחית, עם התמוטטותה של האימפריה העות'מאנית ובעקבות בואם של הצרפתים לסוריה. המדיניות הצרפתית שאפה לעודד את מגמות הבדלנות והפירוד בחברה הסורית, (עדות המיעוטים: דרוזים, עלוים ונוצרים מול הרוב הסוני; האזורים הכפריים והפרובינציות מול הערים; שבטי הבדואים מול החברה הישובית ועוד). באמצעות מדיניות זו ביקשו הצרפתים לפגוע בכוחו של הרוב הסוני – לפחות זה המרוכז בערים הגדולות – ולהאבק בשאיפותיו הלאומיות לכונן מדינה סורית עצמאית. עניין מיוחד גילו הצרפתים בעדה העלוית, שאותה ראו כעדה לא ערבית, המהווה חלק מן האומה הסורית שהתקיימה באזור לפני בא הערבים והאסלאם, עדה, ששורשיה ומקורותיה הדתיים מצויים, לפחות בחלקם, בנצרות.⁹

בשנת 1920 הקימו הצרפתים ב"חבל העלוים" שלאורך החוף הסורי את "האזור האוטונומי של העלוים", ביולי 1922 הם הפכו אותו ל"מדינת העלוים", ובשנת 1930 העניקו לאזור "חוק אורגני", שבו הוגדרה הישות העלוית כ"ממשלת לאד'קיה". ישות מדינית עלוית התקיימה עד לשנת 1936, ולאחר מכן שבו הצרפתים וכוננו אותה בין השנים 1942-1939. כמו כן, פעלו הצרפתים לפיתוח התשתית הכלכלית של "חבל העלוים", הקימו בו מוסדות שלטוניים והעניקו סמכויות נרחבות לנכבדים עלוים שהיו מוכנים לשתף עימם פעולה. הצרפתים פעלו גם לחיזוק הזהות העדתית של העדה העלוית. הם הכירו בה כעדה דתית נפרדת והקימו עבורה מערכת בתי-דין נפרדים, כמו ליתר העדות הדתיות במדינה. הצרפתים גם פתחו בפני העלוים אפשרויות לקידום חברתי וכלכלי, שהיו סגורות בפניהם בעבר. הם עודדו צעירים עלוים להתגייס ל"כוחות המיוחדים" – כוח עזר מקומי שהוקם על ידם במהלך שנות ה- 20. ואכן, יחידות עלויות שימשו את הצרפתים לדיכוי מרידות נגד שלטונם ובהן גם מרד הדרוזים בין השנים 1927-1925.¹⁰

התגובה העלוית למדיניות הצרפתית לא היתה אחידה. רבים מבני העדה הסתייגו מן השלטון הצרפתי וחששו מפני פגיעה באוטונומיה שממנה נהנתה העדה עד אז. ואכן, משלהי שנת 1918 ועד לאמצע שנת 1921 התנהל באזור מרד נגד הצרפתים בהנהגתו של שיח צאלח אל-עלי. על תומכיו של שיח' אל-עלי נמנה גם עלי סלימאן, אביו של חאפז אל-אסד. ואולם, לאחר שמרד אל-עלי דוכא, לא היססו רבים מן הנכבדים העלוים, כדוגמת אביו של אסד, לשנות את עמדתם ולהצטרף אל שורות התומכים בצרפתים. זאת, ככל הנראה, בהעדרה של תחושת מחויבות בקרב בני העדה לרעיונות פאן-ערביים או פאן-סוריים, ומתוך הכרת תודה לצרפתים על שהביאו לשיפור במעמדם ובמצבם. כאמור, העלוים התגייסו ל"כוחות המיוחדים" ומילאו תפקידי מינהל ומימשל בשירות המדינה העלוית שהקימו הצרפתים.

הערות שוליים:

ראו בהקשר זה: פקש (לעיל, הערה 3), עמ' 138-136, וכן P. Khoury, Syria and the French Mandate, Princeton 1987, pp 59-61 (להלן: חורי).
עוד על מדיניותה של צרפת כלפי העלוים ראו: I. Rabinovich, 'The Compact Minorities and the Syrian State 191801945', Journal of Contemporary History, Vol. 14 (1979), pp. 693-712