סוצ'י, 22 ביולי 1955
.... כמה רגעים לאחר בואנו למלון, נשמעה דפיקה קלה על פני הדלת. בפתח עמדה אשה כבת 45, כבדת גוף ובעלת פנים מאירות. החזיקה בידה את התפריט ושאלה באדיבות אם ברצוננו להזמין משהו לסעוד את ליבנו. משקרא יוסף מהחדר השני "תבקשי שלוש פעמים תה" ואני תרגמתי לרוסית את דבריו, הצטחקה ואמרה: "אני מבינה מה פירוש המילה תה: הן עלי לדעת את שפת עמי".
ומיד החלה מספרת בלחישה כשעיניה נשואות לעבר הדלת בפחד של ארנבת הנרדפת על צואר. חלילה לנו לספר למישהו דבר היותה יהודיה, זה יכול להזיק לה. יש לה עבודה טובה, היא המיטר ד'אוטל כאן, מספיק סבלה שנים על שנים. בימי משפט הרופאים, איימו עליה שיפסיקו לה את השרותים בדירה "אחר כך נשמע קולה של אמריקה, ולמרות מסך הברזל הם נבהלו". אחרי גולדה היה גם כן רע מאד, אך עכשיו טוב יותר. היא נמצאת בסוצ'י מאז 1923, בת לשוחט באחת העיירות בבלורוסיה. נכדה לראש ישיבה (מילים אלו נאמרות בחברה אשכנזית), דוברת אידיש עד היום, היא מספרת בלחישה שבערבים היא אוטמת דלתותיה וחלונותיה ומאזינה ל"קול ישראל". אלמנה מבעלה. היא מגדלת את בתה היחידה אשר אינה יודעת דבר וחצי דבר על יהדות, רק פה ושם קלטה כמה מילים באידיש. בקיץ, בעונת הרחצה, כך היא מוסיפה ומספרת, הומה סוצ'י מיהודים, אך אין בית-כנסת במקום, רק בחגים, ובעיקר בשמחת-תורה, מתכנסים בבית פרטי כמה עשרות יהודים, לערוך תפילה בציבור.
הדברים מסופרים במקוטע, בלחישה ובפחד רב. היא מבקשת לראות את השגריר ואינה יוצאת את החדר עד שיוסף מקביל פניה. פניה זוהרים למראה שגריר ישראל, אך משנכנסת המגישה הרוסית, היא עוברת לדבר על ענייני הארוחה ומסתלקת מן החדר.
בערב, במסעדה, היא ניגשת לשולחננו בלא שתהיה לה עילה מספקת לכך, אך אינה שוהה זמן רב על ידנו ומפינתה ליד המזנון, נושאת מידי פעם מבטים בחשאי רוויי געגועים ואהבה.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
דפים מיומן : שלש פעמים תה (פריט זה)
דפים מיומן : גם אנו יהודים
דפים מיומן : פגישה בסוחומי
דפים מיומן : שיחה עם נהג מונית
דפים מיומן : ראש השנה במוסקבה
דפים מיומן : הבו לנו ספרים!
דפים מיומן : טלית מארץ ישראל
דפים מיומן : תנו לנו לבוא אליכם!
