(שנטל סלפתי) : "מה שאני זוכרת שהכל היה לבן ואדום. לבן בגלל השלג, ואדום בגלל כל הפלקטים שפונים לעם הסובייטי שהוא יהיה העם הכי טוב, העובד הכי טוב, וכל מיני דברים שכמובן לא הבנתי, בגלל שהיה ברוסית. חוץ מזה ראיתי הרבה אנשים, הרבה שוטרים ואנשי ק.ג.ב, אולי, אני לא יודעת, הרבה אנשים במדים, וזה היה הרגשה של פחד בשבילי. לא רציתי כל כך להתקרב לסובייטים כי לא רציתי שהם ידעו שאני שם, הולכת לבקר יהודים. אז עליתי בהרבה מדרגות ונכנסתי בהרבה דירות משותפות של פעילים יהודים שכל אחד חי בחדר אחד, צפוף, וההרגשה שם של מאד חם. בחוץ היה קר ובפנים מאד חם, שכולם נפגשים יחד כדי ללמוד עברית, כדי לשמוע על ספרות יהודית, על תרבות יהודית ודת, היסטוריה..."
השינוי באורח החיים המוכר גרם לנו חפש אחיזה, תקווה חדשה, בכל דבר הקשור ביהדות. וכך, בחורף 1979, לראשונה בלנינגרד, הוקם הסמינריון היהודי.
