למחרת הם אספו על החוף גזרי עצים. לאחר שביכו את אֶלפֵּנוֹר, הם שרפו את גופו עם כלי-נשקו, ערמו עליו תל עפר ונעצו לציון את משוטו. קירקֵה באה אליהם עם שפחותיה שנשאו צידה למכביר. עד הערב הם אכלו בשר ושתו יין, וכשנרדמו האנשים ליד הספינה אחזה קירקה בידו של אודיסאוס. השניים התרחקו מעט, וכשישבו על החול הדריכה אותו האלה איך יתגבר על המכשולים הצפויים בדרכו מערבה. היא אמרה שתחילה יגיע אל הסירֵנוֹת שמצודדות ספנים בשירתן הנפלאה. אדם שמתפתה להתקרב כדי להקשיב להן אינו זוכה לשוב לביתו, כי לרגלי האחו שבו הן יושבות נערמים שלדי אנשים רבים שניצודו בקסמי שירתן. לכן יצטרך לסטות מעליהן ולאטום את אוזני המלחים. רק הוא יוכל להאזין, בתנאי שיכבלו אותו לתורן. לאחר שימשיך בדרכו יגיע אל "הצוקים הניידים"; צוקים אלה, כשהם מתנגשים, מבקעים כל כלי-שיט, ואף הציפורים נשמרות מלעוף ביניהם. רק ספינתו של יאסוֹן הצליחה לעבור דרכם בעזרת הֵרָה. לכן מוטב שיסטה מהם וישוט במיצר בין סְקילָה לכַריבְּדיס. במיצר הזה מתנשא צוק תלול שפסגתו אפופה ערפל סמיך. בצלעו שוכנת בתוך מערה המפלצת הנוראה סקילה. היא משמיעה אמנם יבבה של כלבלב, אבל גם אֵל אינו יכול להסתכל עליה בשלווה. גופה מצמיח תריסר גפיים, ומפי המערה היא שולחת את ששת צוואריה, שעל כל אחד מהם קבוע ראש המצויד בשלושה טורי שיניים. כחטף היא שולה מבין הסלעים דגים, כלבי-ים ודולפינים, וצדה מלחים שספינתם עוברת בטווח לועיה. כמה פסיעות מנגד הוא יראה סלע נמוך יותר, שעליו צומח עץ תאנה רם-גזע וענף. מתחת לעץ הזה מקננת כריבדיס. שלוש פעמים ביום היא בולעת את מי הים השחורים, ואז שבה ומקיאה אותם. דבר לא ניצל מבליעה כשהמים נאספים אל קרבה, ולכן יעצה לו קירקה שינווט את ספינתו סמוך לסלע סקילה, כי מוטב שייספו שישה ממלחיו משיאבדו כולם. אחר-כך, אמרה, יגיע אל האי תְרינַקִיָה. שם עדריו של הֵליוֹס לוחכים עשב, ואל השמש מתענג עליהם ממעל, כשהוא זורח בבוקר ושוקע לעת ערב. שבעה עדרי בקר רועים שם ושבעה עדרי כבשים. כל עדר מונה חמישים בהמות, ומשגיחות עליהם בנותיו של האל, הנימפות לַמְפֶּטִיָה ופָאֶתוּסָה. היא הזהירה את אודיסאוס לבל ייגעו לרעה בבהמותיו של האל, שאם לא כן יאבד את כל אנשיו, ושיבתו לארצו תתאחר ותהיה כרוכה בפגעים.
כשעלה השחר שבה קירקה אל ביתה, ואודיסאוס זירז את חבריו לצאת לדרך. הם ישבו בשורות, היכו במשוטיהם בים המקציף, ורוח נוחה נשבה מעורף הספינה והתפיחה את המפרשים. מבלי לחשוף את צערו על מה ששמע נהג אודיסאוס לפי עצותיה של קירקה: הוא הורה לאנשיו שלא יתקרבו אל הסירנות, הודיע שיאטום את אוזניהם, וכדי שהוא עצמו יוכל להקשיב ציווה שיקשרוהו לתורן. הוא פקד עליהם שלא ייעתרו לו אם יפציר בהם לשחרר אותו, אלא יכבלו אותו בחבלים נוספים. בחרבו הוא בצע גוש דונג, לש את הנתחים באצבעותיו, ריכך אותם בקרני השמש ואטם בהם את אוזני אנשיו. אחר-כך הם כבלו אותו כשגבו אל התורן, וליפפו היטב את ידיו ורגליו.
בינתיים שקטה הרוח, ושלווה ירדה על הים. המפרשים קופלו, ובעזרת המשוטים הם התקרבו אל האי. כשראו שתי הסירנות את הספינה, הן פנו אל אודיסאוס והזמינוהו בקולותיהן המתוקים: "אודיסאוס בחיר היוונים, אנא התקרב, כי איש עוד לא עבר כאן מבלי שהאזין לשירתנו ויצא לדרכו חכם יותר; ומכיוון שאנו יודעות את הכל, נוכל לשיר באוזניך אף על עלילות היוונים בטרויה!" קולן היה כה ענוג ומקסים, עד שליבו של אודיסאוס התמלא תשוקה כבירה להתקרב אליהן ולשמוע את השירה, ובניד עין הוא רמז שיתירו את כבליו. אבל האנשים המשיכו לחתור, ואֶוּרילוֹכוֹס ופֶּרימֵדֵס קפצו וריתקו בחבלים נוספים את גופו אל התורן.
לפריט הקודם
לפריט הבא
