כשקולן של הסירנות לא נשמע עוד, הוציאו המלחים מאוזניהם את הדונג הרך והתירו את אודיסאוס. עד מהרה נראה לפניהם עשן מתאבך ונשמע סאון משברים, עד שכולם נבהלו והמשוטים נשמטו מידיהם. אודיסאוס עבר מאיש לאיש ובחיבה עודד את רוחם. הוא הזכיר להם שכבר התנסו בסכנות, וכפי שניצלו מיד הקיקלופ, יש תקווה שגם כעת ייחלצו, אם יחתרו במרץ במשוטיהם. מהנווט הוא ביקש שלא יסטה אל העשן ושפת המערבולת, אלא ינהג סמוך לצוק. את סְקילָה הוא לא הזכיר באוזניהם, כדי שלא ירפו מהמשוטים ויתקבצו נפחדים בתוך הספינה. הוא עצמו אחז שתי חניתות, ובעומדו ליד החרטום התאמץ לגלות את המפלצת, עד שעיניו עייפו מלהביט בסדקי הסלעים האפופים ערפל. נאנקים חתרו האנשים לתוך המיצר, בין סקילה לכַריבּדיס. כשהקיאה כריבדיס את המים, רתח הים כקלחת מעל אש והקצף כיסה את ראשי הסלעים, וכאשר שבה וגמעה אותם אל קרבה, הרעיש שטף השפל את הסלעים מסביב ונחשפה קרקעית הים המכוסה חול שחור. למראה כריבדיס החווירו החותרים מאימה, אלא שבאותו רגע הגיחה סקילה, וחטפה מתוך הספינה שישה מלחים שהיו מהטובים והחזקים בין אנשי הצוות. כשהביט אודיסאוס לאחור, הוא הבחין בהם מפרפרים מעל ומשוועים אליו לעזרה. הוא עוד הספיק לראות איך המפלצת טורפת אותם בפתח המערה. מבין מלתעותיה הם פרשֹו אליו את כפיהם בזעקות, והזוועה עלתה על כל מה שראה בכל תלאותיו.

לפריט הקודם
לפריט הבא