ביום 27 באפריל 2004 מלאו ארבעים שנה לייסודם של מאבק הסטודנטים והתנועה העממית למען יהדות ברית–המועצות. יעקב בירנבאום הוא כיום בן 77, אך פעילותו לא פסקה, והוא מוסיף לעבוד מביתו בשכונת ושינגטון הייטס שבניו יורק, ומשתמש באותו קו טלפון שמספרו הופיע על נייר המכתבים של מאבק הסטודנטים עוד בימיה הראשונים של התנועה. בירנבאום מייעץ לאגודה האמריקנית למען יהודים יוצאי ברית-המועצות ומקדם פרויקטים של חינוך יהודי בישראל לעולים מחבר העמים. ואולם, רוב היהודים שיצאו מברית-המועצות אינם מכירים את שמו של האיש שהשיק את המאבק הציבורי לשחרורם. רוב יהודי ארצות-הברית אף הם אינם זוכרים את האיש שחולל שינוי כה חשוב בקהילה היהודית האמריקנית. גם אחרים, כמובן, רשאים לזקוף חלק מן ההישג לזכותם - מסורבי העלייה, הפעילים והמנהיגים הפוליטיים בארצות-הברית, 'הוועידה' של הממסד היהודי, וממשלת ישראל ולשכת הקשר שלה. אך יעקב בירנבאום הוא הראשון שזעק "שלח את עמי" ותרגם את הקריאה הזאת למערכה שיטתית.
למרות כל המחלוקות הפנימיות שהתעוררו בתוכה, התנועה למען יהודי ברית–המועצות השיגה בדיוק את שביקשה להשיג. יותר ממיליון עולים הגיעו לישראל בשני גלים — כמאתיים אלף בשנות השבעים, והשאר משנת 1989 ואילך. אין ספק כי העלייה ההמונית לארץ במהלך שנות התשעים חבה חוב גדול לפועלה של התנועה למען יהדות ברית-המועצות. אף שפתיחת שערי ברית-המועצות בשנת 1989 נבעה מתהליך פנימי שהתחולל בתוך חברה זו, העלייה לישראל לא הייתה מחויבת המציאות. רוב הפעילים הציוניים בברית-המועצות כבר עזבו בגל העלייה הראשון בשנות השבעים, והיהודים שנותרו מאחור לא ניחנו בדרך כלל בתחושת לאומיות יהודית חזקה במיוחד. אך העובדה שבישראל חיו כבר קרובי משפחה וחברים, שעלו שני עשורים לפני כן, שכנעה יהודים רבים במדינות חבר העמים לשקול את המדינה היהודית כיעד אפשרי להגירה. ואותו גל עלייה ראשון מברית-המועצות, בתחילת שנות השבעים, היה במידה רבה תוצאה ישירה של המערכה שבה פתחו הפעילים האמריקנים בשנות השישים.
מבקריו של מאבק הסטודנטים בראשית ימיו, אלה שהזהירו כי לעולם לא יצליח במאבקו, צדקו במובן מסוים: ברי שהארגון היה נותר גורם שולי אלמלא בחרו יהודי ברית-המועצות עצמם להתקומם. הארגון היה מצליח, אולי, לסחוט כמה ויתורים קטנים מן הקרמלין, אך ספק אם היה מצליח לשנות את מדיניות ההתבוללות הכפויה. הצלחת המערכה בכללותה הייתה מותנית בצמיחתה של תנועה ציונית ברוסיה, תנועה שתיצור לחץ פנימי על המשטר הקומוניסטי. ויחד עם זאת, מאבק הסטודנטים היה הארגון הראשון שהכיר בחשיבותם של הפעילים כפרטים, והראשון שהשמיע את קולם במערב. בעשותו כן הכין את יהדות ארצות-הברית לרגע שבו נזקקה ההתעוררות היהודית בגוש הסובייטי להגנת המערב — ובכך הבטיח את הצלחתה.
עלייתם ההמונית של יהודים דוברי רוסית שינתה את פני החברה בישראל, והזריקה לה כישרון וחיוניות במינון מרשים; אך דומה ששינוי גדול לא-פחות התחולל אצל יהודי ארצות-הברית. התנועה למען יהדות ברית-המועצות העירה אותם מתרדמתם ולימדה אותם כיצד יכולה קהילה יהודית בתפוצות לנהל מאבק ולנצח בו — לא בעקיפין, כצופים מריעים מן היציע לגבורה הישראלית, אלא כשותפים פעילים בעיצוב גורל עמם. יהודי ארצות–הברית החלו לראות בעצמם כוח של ממש במערכה להבטחת החירות והביטחון של בני–עמם, כוח המסוגל להגן על יהודים אחרים באמצעים פוליטיים — בדיוק כפי שעשתה ישראל באמצעים צבאיים. במאבקם למען שחרורם של יהודי ברית–המועצות שחררו יהודי ארצות-הברית גם את עצמם.
לחלקים אחרים של המאמר:
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה : ב
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה : ג
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה : ד
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה : ה
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה : ו
יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה : ז (פריט זה)
_____________
יוסי קליין הלוי הוא עמית חבר במרכז שלם ועורך עמית בתכלת ובניו ריפבליק.
