לפי עצתה הלך תחילה אודיסאוס אל אֶוּמאיוֹס עבדו הנאמן, שרעה את חזירי אדונו בסביבות צוק העורב ומעיין אַרֶתוּסָה. לאחר שעלה במשעול טרשים שעבר בגבעות מיוערות, הגיע אודיסאוס לבקתתו של הרועה, שהיתה מוקפת בגדר כלונסאות ומכלאות החזירים עמדו בחצרה. אותה שעה התקין אומאיוס לעצמו זוג סנדלים, וכששמע את נביחות הכלבים הניח לפיסת העור, רץ לחצר והציל משיניהם את הקבצן הזקן. אומאיוס הושיב את אודיסאוס על מצע שריפד לו בענפים, שחט לכבודו שני גורי חזירים, וכיבדו ביין מתוק. בעודו טורח, גילה את רגשותיו וסיפר שכל הימים הוא נאנח ונאנק על אדונו שנעלם, שעה שהוא מפטם את החזירים כמאכל לזרים; כי מדי יום הוא שולח למחזרים שיושבים בבית אודיסאוס חזיר מעדרו, כשם שרועי הצאן מביאים להם עז או כבשה. כדי לנחם את האיש הנאמן, סיפר לו הקבצן שבתֶספְּרוֹטְיָה שמע שאודיסאוס חי, ושהוא אמור לשוב במהרה לביתו עם אוצרות רבים. אבל הרועה ענה שרבים באים לאיתקה עם שמועות שווא, וכדי לזכות במעיל או בכותונת מצערים בשקריהם את פנלופה. הוא עצמו מתאבל על אדונו, עד שמרוב כאב אינו מעז אף להזכיר את שמו – מה גם שנוספה לו דאגה מאז שטֶלֶמָכוֹס יצא לפִּילוֹס לחקור את גורל אביו, שכן המחזרים אורבים לעלם כדי להורגו כשישוב. האורח בדה סיפור ארוך ונפתל על תלאותיו ונדודיו, וכשעמד על דעתו שאודיסאוס ישוב לביתו טרם תכלה השנה, גער בו הרועה וביקש שלא יחזור על כזביו, כי ממילא הוא מתכוון לארח אותו בביתו מתוך חמלה ומיראת זֶאוּס.
בינתיים ירד הערב, ואֶוּמאיוֹס ציווה על עוזריו שיביאו מהמכלאה חזיר גדול. לאחר שהתפלל לזאוס שישיב את אודיסאוס, שחט את החזיר, צלה אותו, וכשחילק את הבשר, העניק לאורח את מנת הכבוד. לאחר שאכלו ושתו, הם פנו לישון. אומאיוס הציע את מיטתו לקבצן סמוך לאש, וכיוון שהיה ליל סגריר, כיסה את הזקן במעילו החם. הוא עצמו התעטף במעיל ובעור תיש, נטל את נשקו, ויצא לישון סמוך למכלאות החזירים.
לפריט הקודם
לפריט הבא
