השכונה החדשה – ראשיתה של העיר תל אביב – נקראה תחילה על שם האגודה שבנתה אותה – "אגודת בוני בתים". אחר כך נתנו לעיר את השם "אחוזת בית" – ובשם זה התחילו לבנות את השכונה. אבל כחצי שנה לאחר תחילת הבנייה פרץ ויכוח על שם השכונה. היו שרצו לקרוא לה "עיר גנים"; אחרים הציעו שם המציין את הקשר ליפו – "יפו החדשה", "נווה יפו", "נוף יפו". וכראוי לשכונה עירונית עברית ראשונה – הציעו לה גם את השם "עברייה". הצעות אחרות היו – "אביבה", "יפהפייה", "שאננה". ואז הועלה הרעיון לקרוא לשכונה החדשה על שם חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל – והיא כמעט נקראה בשם הרצליה. ואז, סוף סוף, עלה השם תל אביב, כשמה של העיר העברית בספרו של הרצל – "אלטנוילנד: ארץ עתיקה – חדשה".* נחום סוקולוב, בעל ההצעה, גם נימק את המיוחד בשם "תל אביב",** והסביר שזהו שילוב של הישן והחדש: המילה "תל" פירושה חורבה עתיקה ואילו "אביב" מציין פריחה והתחדשות.
ואמנם הצעה זו – תל אביב – זכתה למספר הקולות הרב ביותר בהצבעה שנערכה בקרב תושבי השכונה, וזה שמה של העיר העברית הראשונה עד עצם היום הזה.
* ספרו של בנימין זאב הרצל נכתב בגרמנית, והשם תל אביב מופיע בתרגום לעברית של נחום סוקולוב.
** השם "תל אביב" מופיע במקרא, בספר יחזקאל (פרק ג פס' 15) - כשמה של עיר בבבל, היושבת על שפת נהר. תל אביב שלנו היא עיר בארץ ישראל, היושבת על שפת הים.
