השפעתם של יהודים על התיאטרון בתקופת ויימאר הייתה ניכרת במיוחד. מקס ריינהרדט (Reinhardt 1943-1873), יליד וינה, נחשב עוד לפני המלחמה כאומן הבמה הגדול בגרמניה. הוא נסק לגבהים חדשים בשנות העשרים, כאשר אימץ את התפיסה האקספרסיוניסטית הדוגלת בחוויה תיאטרלית כוללת, המשלבת מחול, מוסיקה, פנטומימה ותפאורה חדשנית. שני במאים יהודים מצליחים בברלין, שבה ניהל את ה-Deutsches Theater מאז שנת 1905, היו מתלמידיו: ליאופולד יסנדר (Jessner,1945-1878), שנודע בעיקר בשל 'התיאטרון העכשווי' שלו, בעל האוריינטציה הפוליטית, ובשל ניסיונותיו מלאי ההשראה ליצוק את הקלסיקה הגרמנית לתוך דפוסים אקספרסיוניסטיים בעלי מסר פוליטי ריאליסטי בתיאטרון ה-Staatliches Schauspielhaus. השני היה ויקטור ברנובסקי (Viktor Barnowsky,1952-1875), רב-אומן של הטכניקה האקספרסיוניסטית בתיאטרון לסינג, ב-Hebbeltheater ומאוחר יותר ב-Lustspielhaus. מוריץ זילר (Seeler, נולד ב -1888 ונפטר בין 1942 ל- 1945) היה המנהל והמייסד של תיאטרון ה-Junge Bühne בברלין, אשר קידם מחזות של מחזאים בלתי מוכרים בעלי נטייה אקספרסיוניסטית. ברטולד פירטל (Viertel,1953-1885) ביים מחזות ב-Junge Bühne ובתיאטראות אחרים בברלין ובדיסלדורף. פרדיננד ברוקנר (Bruckner) יליד וינה (הוא (Theodor Tagger,1958-18991 יסד וניהל את תיאטרון הרנסאנס בברלין (1928-1922). ארנסט יוזף אאופריכט (Aufricht,1971-1898), שחקן לשעבר שמוצאו משלזיה, היה המייסד והמנהל של התיאטרון המגויס פוליטית AM Schiffbauerdamm, שפתח את תוכניתו ב-1928 עם 'אופרה בגרוש' של ברכט ווייל. במאים ומפיקים יהודים בלטו גם בתיאטראות של ערים גדולות אחרות בגרמניה ומרכז אירופה – בדיסלדורף, דרזדן, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, פראג ווינה.
גם יצירות של מחזאים ממוצא יהודי התקבלו יפה. הבמאי השמאלני הלא-יהודי ארוין פיסקטור (Piscator) חנך בספטמבר 1927 את תיאטרונו ה-Volksbühne הרדיקלי עם הפקה ראוותנית של המחזה Hoppla, wir leben ('אופס, אנו חיים') מאת ארנסט טולר (Toller). הסטירה החברתית Der fröhliche Weinberg ('הכרם העליז') מאת קארל צוקמאייר (Zuckmayer,1977-1896) הועלתה בדצמבר 1925 בהצגת בכורה בברלין והפכה לקומדיה המצליחה ביותר בשנות העשרים. היא הועלתה מאות פעמים בערים ובערי השדה ועוררה רגשות התנגדות וזעם בקרב הימין הפוליטי והנאצים בפרט. האנס אייזלר, שלימים הפך לכותב הפזמונים הקומוניסטי הראשי (שהלחין לאחר מלחמת העולם השנייה גם את הימנונה של גרמניה המזרחית), היה אחד ממייסדי תיאטרון ה-agitprop המהפכני Das rote Sprachrohr ('הרמקול האדום') בשנת 1928. יהודים נמנו גם עם תפאורני הצמרת של התקופה. ג'ון הארטפילד (הוא Herzfeld Helmut,1968-1891) תכנן כמה מן התפאורות המהממות ביותר עבור ריינהרדט ופיסקטור. ארנסט יוליאן שטרן (Stern,1954-1876) היה אחד ממעצבי התפאורות הנאמנים ביותר על ריינהרדט. גדוד שלם של יהודים העמיד כמה מן השחקנים המעולים ביותר של הבמה בתקופת ויימאר; עם הפופולאריים ביותר נמנו אליזבט ברגנר (Bergner), פליקס בְּרֶסארט (Bressart), ארנסט דויטש (Deutsch), קורט גרון (Gerron), תרזה גיזֶה (Giehse), אלכסנדר גראנאך (Granach), לודוויג הארט (Hardt), קורט הורביץ (Horwitz) , פריץ קורטנר (Kortner), פיטר לורֶה (Lorre), לוסי מנהיים (Mannheim), פריצי מסרי (Massary), מריה אורסקה (Orska), מאקס פאלנברג (Pallenberg), אירנה טריש (Triesch), רוזה וַאלֶטי (Valetti) והרמן ולנטין (Vallentin). על כולם היה לעמוד בביקורתם המחמירה של מבקרי התיאטרון, שרבים מתוכם היו יהודים, בעיקר בברלין וביניהם: יוליוס באב (Bab), ארתור אלוסר (Eloesser), מקסימיליאן הארדן (Harden), מונטי יאקובס (Jacobs), זיגפריד יאקובסון (Jacobsohn), אלפרד קר (Kerr), קורט פינטוס (Pinthus) ואלפרד פולגאר (Polgar).
תעשיית הסרטים הגרמנית, אשר בשנות העשרים הביאה את אומנות הקולנוע לשיאים חדשים של טכניקה ושל הבעה, חייבת זאת למפיקים, לבמאים, למחברים ולשחקנים היהודים. התסריט של הסרט המשפיע ביותר אולי בתקופה זו, Das Kabinett des Dr. Caligari ('הקבינט של ד"ר קאליגארי', 1919), נכתב על ידי שני מחברים אקספרסיוניסטים יהודים, האנס ינוביץ (Janowitz,1954-1890) וקארל מאייר (Mayer,1944-1894). יוזף שטרנברג (Sternberg,1969-1894) האוסטרי ביים את 'המלאך הכחול' (בכיכובה של רעייתו הלא-יהודייה, מרלן דיטריך) שהוא כיום סרט קלאסי. 'מטרופוליס' הזכור לטוב (1927-1926) בוים על ידי פריץ לאנג (Lang,1976-1890) הפורה, שמוצאו היהודי (אימו הייתה יהודייה) היה ידוע בשעתו רק למעטים. למעשה, ב- 1933 פנה אליו גֶבֶּלס והציע לו להיות הממונה על הפקת הסרטים הנאציים. עוד באותו ערב ברח לאנג לצרפת, מפחד שמא יתגלה מוצאו היהודי, ומשם לארצות הברית. שלא במפתיע, אויבי הרפובליקה הויימארית הצביעו פעמים רבות על תעשיית הסרטים התוססת כדי להראות עד כמה 'התייהדה' התרבות. אולם תעשיית הסרטים כמעט שלא נשלטה על ידי יהודים. חברת הסרטים הגדולה ביותר, UFA, למשל, נוהלה על ידי אלפרד הוגֶנברג (Hugenberg), אשר בשנת 1933 תפס עמדת מפתח בממשלתו הראשונה של היטלר.
לחלקים אחרים של המאמר:
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : המוקצה כמקובל
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : יהודים והתרבות העירונית של ויימאר
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : תיאטרון וקולנוע (פריט זה)
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : אדריכלות, אומנות ומוסיקה
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : מדעי הטבע והרוח
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : ביקורת התרבות
יהודים במסגרת התרבות הגרמנית : אופטימיות וחוסר ודאות
