תולדוט אתר ההיסטוריה - תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : הימאות והדיג

תרומה חשובה, ובמידה רבה חלוצית, תרמה העלייה מגרמניה להתפתחות ענפי הימאות והדיג ביישוב. היסודות לפיתוח הימאות היהודית בארץ אמנם הונחו כבר בשנות העשרים, אולם ההתקדמות היתה צנועה ביותר.¹⁶⁹ בשנים 1937-1934 התפתח צי-הסוחר היהודי וקמו בארץ 12 חברות, שהפעילו 8 אניות ו- 136 סירות גדולות בנמלי חיפה ותל-אביב. עובדי הצי הקטן הזה היו ברובם המכריע יהודים, וכמחציתם עבדו בשירותי הנמל בתל-אביב.¹⁷⁰

בקרב יהודי גרמניה היו כמה משפחות, בעיקר בעיר-הנמל הגדולה האמבורג, שישבו שם דורות אחדים ורכשו נסיון ומוניטין בתחומים שונים של ענף הספנות. ואכן, העלייה מגרמניה הביאה עמה גם יוזמות חדשות לפיתוחו של תחום זה בארץ-ישראל. עדיין אי-אפשר היה לחלום על קווים טראנס-אטלאנטיים כמו של כמה חברות יהודיות בהאמבורג, אלא שהיה נדמה, כי נודעת חשיבות לאומית וכלכלית לחדירה לתחום בנייתן והפעלתן של ספינות קטנות בדיג ובסחר החופים, וכי ראוי להכשיר גרעין של יורדי-ים מקצועיים, לבדוק את אפשרויות הדיג במזרח הים התיכון ולפתח שיטות מודרניות של דיג בלב ים. לימים אפשר היה לחשוב על פיתוח קווי נוסעים ומשא בין ארץ-ישראל, סוריה, קפריסין ומצרים.¹⁷¹

תרומתם של עולי גרמניה לפיתוח הספנות היהודית בארץ באה לידי ביטוי ביוזמה, בידע, בהון ובעבודה. אחד היזמים הפרטיים הראשונים בתחום פיתוח צי-הסוחר היהודי היה אלסנר, שהביא בשנת 1933 שתי ספינות-מנוע קטנות מגרמניה וניסה להפעילן בקו מסחרי קבוע לאורך החוף המזרחי של הים התיכון. מפעלו של אלסנר נכשל, שכן ספינותיו לא עמדו בהתחרות עם ספינות-המפרשים הערביות המקומיות ועם חברות מצריות ויווניות לשיט חופים, והיה עליו למוכרן לבעלים זרים.¹⁷²

נסיון אחר לפיתוח צי-הסוחר, אף הוא כושל, היה נסיונה של קבוצת עולים מגרמניה להקים בשנת 1935 חברת-ספנות ים-תיכונית. ייתכן, שנסיון זה היה קשור בהתגברות המתיחות הבינלאומיות בעקבות מלחמת איטליה-אתיופיה בקיץ 1935, שהגבירה את המודעות לתלותו של היישוב בקווי-הספנות האיטלקיים בים התיכון.¹⁷³ יחד עם חברת-הספנות היהודית מהאמבורג 'ארנולנד ברנשטיין' הקימה קבוצת יזמים זו את 'החברה הארצישראלית לספנות', שקיבלה מן החברה בגרמניה אחת מאניות-המשא האטלאנטיות שלה והסבה אותה לאניית נוסעים ששמה 'תל-אביב'. האנייה הפליגה תחת דגל ארצישראלי ועם צוות שהיה ברובו יהודי בקו טריאסט-חיפה, אולם בסתיו 1936 התמוטטה החברה. לא זו בלבד שהתקשתה לעמוד בהתחרות עם חברת 'ללויד טריאסטינו', הוותיקה בקו זה, אלא גם נפגעה מצמצום תנועת הנוסעים לארץ וממנה בעקבות המרד הערבי ומצמצום העלייה עקב ההגבלות שהטילה עליה הממשלה. לא פחות מכך סבלה מהוצאות-מינהל מנופחות (האנייה היחידה של החברה הצטרכה לממן החזקת שלושה משרדים: בהאמבורג, בטריאסט ובחיפה) ומהעדר הון. כל אלה לא איפשרו לה לגבור על הקשיים, לשאת תקופה מסוימת בהפסדים ולשרוד בתנאי המשבר.¹⁷⁴

תרומה חשובה להתפתחות צי-הסוחר היהודי תרמה משפחת בורכארדט מהאמבורג, בעלת חברת-ספנות ותיקה בעיר-הנמל הגרמנית, שהקימה בארץ את חברת-הספנות 'עתיד'. חברה זו הצליחה לעבור בשלום את שנות השלושים ואת מלחמת-העולם והוסיפה לפעול עד שנות החמישים. באמצעות שתי אניותיה הראשונות, 'עתיד' ו'עמל', הפעילה החברה בשנת 1936 שירות דו-שבועי להובלת משאות בין נמלי ארץ-ישראל, מצרים וסוריה, ולימים פקדו אניותיה גם את קפריסין ואת תורכיה. 'עתיד' – ספינה בעלת מנוע-דיזל שנבנתה בשנת 1934 – היתה הספינה המודרנית ביותר בצי הארצישראלי הקטן.¹⁷⁵ חברת 'עתיד' הסתמכה על נסיונם הרב של בני משפחת בורכארדט, ואף על לקחי כשלונו של אלסנר בהפעלת ספינותיו. מעמדה של החברה התבסס בעקבות הסכמים עם חברות מתחרות במזרח התיכון ועם חברות גדולות בחוץ-לארץ, שהשתמשו בשירותיה והבטיחו לה נתח מספיק של השוק. נוסף על פעילותה המסחרית מילאה חברת 'עתיד' תפקיד חשוב בהכשרת בעלי-מקצוע יהודים בים. ואכן, עוד לפני מלחמת-העולם הגיעה החברה למצב שבו רוב צוותי אניותיה – 'עתיד', 'עמל', 'עליזה' ו'עמוס' – היו יהודים, ובכלל זה כל רבי-החובלים והמהנדסים. לאחר שפרצה המלחמה החרים הצי הבריטי את הספינות והפעיל אותן, על צוותיהן, בשירות מאמץ המלחמה בהובלת אספקה ותחמושת לנמלי טוברוק ומאלטה. לאחר המלחמה חידשה 'עתיד' את פעילותה המסחרית, שנמשכה עד שבלעה אותה חברת 'צים'.

עולה נוסף מגרמניה שנמנה עם חלוצי צי-הסוחר הארצישראלי היה היינץ גרץ, ממייסדיה ובעליה של חברת הספנות 'דיזינגוף', שניהל אותה על-פי דוגמת חברות-הספנות המשפחתיות של יהודי האמבורג.

בשנת 1933 הקימה קבוצה של ציונים בהאמבורג צוות לבדיקת האפשרויות לפתח דיג מודרני בארץ-ישראל. גם מאקס וארבורג, הבנקאי היהודי מהאמבורג, גילה עניין בפיתוחו של ענף זה בארץ-ישראל.¹⁷⁶ ביוזמתו של הרופא ד"ר צדיק, יושב-ראש סניף ההסתדרות הציונית בעיר, נסעו שניים מאנשי הקבוצה היוזמת, ד"ר שקלובר וד"ר שמר, כדי לבחון את התנאים בארץ, ובשובם מסרו דין-וחשבון מעודד על סיכויי הענף בים ובבריכות.¹⁷⁷ ד"ר שקלובר הביא ארצה ספינה לדיג במים עמוקים וניסה להפעילה יחד עם יעקב כ"ץ, מגדל-דגים ותיק מגרמניה, אך נסיונם נכשל. הספינה 'עליזה' הוכשרה תחילה לממשלת המאנדאט, ולימים הועמדה לרשותו של קיבוץ שדות-ים. שקלובר עצמו עבר מעיסוק בדיג בים לגידול דגי בריכות וניהל את תחנת-הנסיונות שהקימה מחלקת-הדיג של הסוכנות ליד קיבוץ שדה-נחום. יעקב כ"ץ הניח את היסודות לענף גידול הדגים בארץ. נסיונותיו בגידול קרפיונים החלו ביישובים החדשים שהוקמו בעמק בית-שאן, ועד שנת 1944 כבר חדר הענף ל- 27 יישובים בארץ כולה. במשך שנתיים (1942-1940) גדל שטח הבריכות פי חמישה, והיבול – פי שלושה.¹⁷⁸

השתרשות הענף הולידה תכניות לייסוד יישובים שיתפרנסו מדיג. אחת התכניות הראשונות היתה זו של קבוצת צעירים דתיים חברי 'הפועל המזרחי', שביקשו להקים כפר-דייגים בעמק חפר.¹⁷⁹ התכנית אמנם לא התגשמה, אך לימים הוקמו מצפון לעמק חפר שני יישובי דייגים: קיבוץ שדות-ים ומושב מכמורת. גם בנהריה, שחיפשה בשלהי שנות השלושים ענפי-פרנסה נוספים (וראה לעיל, עמ' 379), עלו רעיונות להפוך את המקום למרכז הענף על-ידי הקמת בית-ספר לדיג. נערכו סקרים לבחינת האפשרויות לפיתוח הענף במקום, אך בסופו של דבר ביכרו אנשי נהריה את פיתוח ענף הקיט, ואילו את הדיג פיתחה הסוכנות במקומות אחרים.¹⁸⁰

ערב מלחמת-העולם השנייה נעשה צעד נוסף בפיתוח הענף בארץ עם הקמתו של בית-ספר לדיג במפרץ חיפה. היתה זו יוזמה משותפת למחלקת-הים של הסוכנות, לחבל הימי לישראל ולהע"ג [התאחדות עולי גרמניה], שנועדה להכשיר עולים צעירים מן ה'רייך' השלישי במשך שנתיים לעסוק במקצוע הדיג במים עמוקים.¹⁸¹ דחיפה חשובה להתפתחות הימית כיישוב נתנה ההעפלה הגוברת בשלהי שנות השלושים וההכרה, שזו תהיה הדרך העיקרית למאבק היישוב נגד מדיניות 'הספר הלבן'. ההעפלה חייבה היאחזות בחוף הים ויכולת להתפרנס ממנו, רכישת ספינות והכשרת יורדי-ים מיומנים. מקומם של כל אלה בסולם-העדיפויות של היישוב היה עתיד לעלות, אף-על-פי שהשינוי שחל בנסיבות עם פרוץ המלחמה עיכב את התהליך, ולידי ביטוי מלא הגיע רק לאחר מלחמת-העולם.¹⁸²

נוסף על מומחים ובעלי-הון שהשקיעו ידע בפיתוח הימאות והדיג תרמה העלייה מגרמניה גם רבים מן העובדים הראשונים בענפים חדשים אלה. חלקם של עולי גרמניה בקרב יורדי-הים והדייגים הוערך בחמישית עד רבע מכלל המועסקים בענפים אלה, ובכלל זה חברי משק-הדייגים גינוסר, חולתא ועין-גב.¹⁸³

לסיכום: קשה לתאר את התפתחותו של צי-הסוחר הישראלי בלא יוזמותיו ומאמציו של ד"ר נפתלי וידרא בהקמת מחלקת-הים של הסוכנות, בארגון הגיוס לצי הבריטי בימי מלחמת-העולם, בהקמת חברת 'צים' וניהולה ובהקמת המכון לחקר הספנות, שניהל אותו עד פטירתו בשנת 1987.

הערות שוליים:

על ראשית הספנות היהודית בארץ ראה זאב היס: ספינות ראשונות, תל-אביב 1968.
ראה: גורביץ (לעיל, הערה 81), עמ' 63-61.
ראה: H. Frankel, `Maritime Aufgaben`, Palästina, XVII (April-May 1934), pp. 17-175
סקירה של וידרא מ-8 במארס 1944 על תרומתם של עולי גרמניה להתפתחות הימאות והדיג ביישוב (אמל"ב).
ראה על כך במכתבו של סינאטור אל וייצמן מ-19 בספטמבר 1935 (אצ"מ, תיק 49/77 S).
ראה סקירתו הנזכרת (לעיל, הערה 172) של וידרא.
ראה: גורביץ (לעיל, הערה 81) עמ' 63.
ראה: יומן בן-גוריון (אב"ג), רישום מ-29 באוקטובר 1935.
ראה תזכירם של השניים מינואר 1934 (אצ"מ, תיק 7/42 S) ומאמרם על פיתוח הדיג העברי והקמת כפר-דייגים (אצ"מ, תיק 7/257 S).
הרצאת א' בארט במושב אסיפת-הנבחרים ב-24 במארס 1943 על תרומת היישוב למאמץ המלחמה בשדה הכלכלה (אצ"מ, תיק 1/7220 J).
התכנית, כנראה משנת 1936, שמורה באצ"מ, תיק 7/257 S.
תזכיר מ-30 באפריל 1939 על פיתוח ענף הדיג בכלל, ובנהריה בפרט (אצ"מ, תיק 7/754 S), ומכתב האגודה השיתופית נהריה אל הסוכנות מ-6 ביוני 1939 (שם, שם).
תכנית ממאי 1939 להקמת בית-ספר לדיג במפרץ חיפה (אצ"מ, תיק 7/715 S).
תזכיר מיוני 1939 שכותרתו 'לגודל עתידנו בארץ' (את"ה, תיק 73/76). תזכיר זה חזה כבר אז את תהליך ההתיישבות לאורך החוף, הקמת הפלוגה הימית של הפלמ"ח, הכשרת ה'גדעונים' ורכישת ספינות להובלה עצמית של המעפילים, בניגוד לשכירת ספינות על צוותיהן והפעלתן על-ידי קבלנים, שהיתה מקובלת בתקופה ההיא. התזכיר אינו חתום, אך מן-הסתם כתב אותו אלעזר (לסיה) גלילי או אליעזר ליבנשטיין (לימים לבנה).
סקירתו הנזכרת (לעיל, הערה 172) של וידרא, וראה גם מכתבו של ינס בורכארד אל הנהלת 'עלייה חדשה' מ-10 בפברואר 1943 (אמל"ב).