תולדוט אתר ההיסטוריה - תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : עולי מרכז אירופה בחיים המוסיקאליים בארץ-ישראל

תפקיד דומה לזה שמילא 'בצלאל' החדש בקליטתם של אמנים עולים וסטודנטים לאמנות ממרכז אירופה מילא הקונסרבטוריון בירושלים בקליטתם של מוסיקאים עולים. בשנות השלושים והארבעים היו רבים ממוריו ומתלמידיו עולים ממרכז אירופה.³²³ עוד בקיץ 1935 לימדו בו 13 מורים מעולי גרמניה, שהעסקתם נתמכה על-ידי הקרן לעזרה למלומדים ולאמנים.³²⁴ ערב מלחמת-העולם קלט הקונסרבטוריון, במימון כספי ההעברה מצ'כוסלובאקיה, סטודנטים עולים למוסיקה מארץ זו, שלמדו במוסד עד לעיצומה של מלחמת-העולם.³²⁵ בעקבות הקונסרבטוריון נוצרה מסגרת נוספת לקליטתם של עולים מוסיקאים עם הקמת התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית בשנת 1936. עוד בשנת 1933 פנה נשיא הע"ג, זלוציסטי, שהיה גם חבר הנהלת החברה הפילהרמונית הארצישראלית, לממשלה וביקש ממנה לגלות התחשבות מיוחדת במצוקתם של המוסיקאים היהודים בגרמניה ולהעניק ל- 20 מהם רשיונות-עלייה מיוחדים, כדי שיוכלו להשתלב בתזמורת העומדת להתארגן בתל-אביב והקמתה מתעכבת בשל מחסור בנגנים מתאימים. מנהל מחלקת-ההגירה של הממשלה דחה את הבקשה בציינו, כי הנגנים שבהם מדובר יוכלו לעלות שלא על-פי מכסת הרשיונות רק אם ברשותם הון של אלף לא"י.³²⁶ המחלקה הגרמנית סירבה לתת תמיכה כספית לחברה הפילהרמונית, אך השתדלה לסייע בהשגת רשיונות-עלייה לאמנים.³²⁷ הקמתה של התזמורת הלכה למעשה יצאה אל הפועל רק בתקופה שבה כבר הורגש לחץ המבקשים לעלות וצומצם מספר הרשיונות, והיה דרוש טיפול מיוחד בהשגת רשיונות לנגנים, שנבחנו בחוץ-לארץ על-ידי מייסדה, הוברמן, וביקשו עתה לעלות ארצה עם בני משפחותיהם.³²⁸

לעלייה ממרכז אירופה היתה השפעה ניכרת על התפתחות חיי המוסיקה בארץ-ישראל משנת 1933 ואילך. בתחום זה לא עמד מחסום השפה למכשול, ובואם של יוצרים, מנצחים, נגנים וקהל מאזינים נתן תנופה נמרצת להקמת תזמורות, אנסמבלים, מקהלות ואף אופרה. השילוב בין מלחינים לנגנים עולים הביא להקמתם של גופים מוסיקאליים קאמריים בשלוש הערים הגדולות, וגידולו של קהל חובבי המוסיקה יצר את הרקע להקמתן של תזמורות סימפוניות. בשנת 1933 הוקמה תזמורת ששמה 'איחוד סימפוני', ומנצחים אורחים מגרמניה – כגון וולפגאנג פרידלנדר ומיכאל טאובה – היו הראשונים שניצחו על קונצרטים סימפוניים בארץ.³²⁹ לא חלף זמן רב וממנצחים-אורחים הפכו לעולים.

הצלחתם של הנסיונות הראשונים, בד-בבד עם נישולם של המוסיקאים היהודים בגרמניה, המריצה את תכניתו של ברוניסלאב הוברמן להקים את התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית. לאחר ביקורו בארץ בשנת 1934 החל הוברמן להגשים את רעיונותיו לחפש מועמדים לניצוח על התזמורת, ובכללם מנהל האופרה בפראנקפורט, שטיינברג, ופרופ' איסאי דוברובן. בעת ובעונה אחת תר טאובה אחר נגנים מתאימים בגרמניה. הקשיים העיקריים על דרך הקמתה של התזמורת הפילהרמונית היו איתורם של נגני כלי-נשיפה יהודים והסדרת היחסים בין הנהלת החברה הפילהרמונית הארצישראלית (דיזנגוף, זלוציסטי ושרמן) ובין הנגנים הארצישראלים. בדצמבר 1935 יושבו ההדורים ואושרה התכנית. בקיץ 1935 ובאביב 1936 ביקר הוברמן, יחד עם שטיינברג, בווינה, בבודאפשט ובפולין ובחן שם מועמדים כדי להשוותם עם הנגנים שניתן לגייסם לתזמורת בגרמניה. האחרונים נקראו בקיץ 1936 למבחן בבאזל. נוסף על כך עסק הוברמן בגיוס כספים, רכישת כלי-הנגינה, ואף בהשגת רשיונות-העלייה למועמדים שנתקבלו כנגנים. שלב ההכנות של הקמת התזמורת נסתיים עם הופעת-הבכורה שלה בדצמבר 1936 בתל-אביב, בירושלים ובחיפה.³³⁰

הנהלתה של התזמורת בשנים שלאחר-מכן היתה בידי ליאו קסטנברג, המנהל בשנים 1945-1939, ולברטוב, המזכיר, שניהם עולים מגרמניה. באגודה הפילהרמונית – הגוף הציבורי שמאחורי התזמורת – כיהנו המנצחים טאובה וזינגר, וכמחצית מ- 70 הנגנים של התזמורת בשנות השלושים היו יוצאי מרכז אירופה. הוברמן עצמו אמר על ההרכב הראשון של התזמורת, כי הוא מייצג 'את העילית של המוסיקאים האירופים שאיבדו את משרותיהם; נגניה נבחרו מתוך 500 מוסיקאים של מיטב התזמורות.'³³¹ אחדים מהם אמנם עזבו את התזמורת כעבור שנים מעטות, אך במקומם הצטרפו לאחר ה-Anschluss נגנים עולים מאוסטריה.³³² גדול עוד יותר היה חלקם של עולי מרכז אירופה בקרב קהל המנויים הקבועים של התזמורת הפילהרמונית בשנים ההן.

בד-בבד עם הופעותיה של התזמורת המובילה ביישוב יזמו עולים מגרמניה מופעים של מוסיקה קאמרית ושל סוליסטים בתל-אביב ובירושלים. הקהל שביקר בקונצרטים אלה היה מורכב בעיקר מיוצאי מרכז אירופה. עולים אחרים מגרמניה – כגון קארל סלומון (קארל שלמון) והאנס שלזינגר – פיתחו את התכניות המוסיקאליות בשירות השידור הארצישראלי. שלזינגר, אברהם דאוס והבמאי בנו פרנקל היו חלוצי האופרה בארץ, בהקימם את האופרה הקאמרית.

התפתחות החינוך המוסיקאלי הגבוה קיבלה אף היא תנופה עם בואה של העלייה מגרמניה. קסטנברג הקים בשנת 1945 בתל-אביב את הסמינאר לחינוך מוסיקאלי. טאובה, הרי בלומברג ואלכסנדר בוך ניהלו את הקונסרבטוריון של תל-אביב, והכנר אריך האוזר הקים את הקונסרבטוריון בירושלים. האוזר אף יזם בזמנו את עלייתם של כשרונות מוסיקאליים צעירים במסגרת 'עליית-הנוער', וביניהם אחדד נוימארק והפסנתרן פטר ואלפיש. הללו לא נקלטו במסגרות הרגילות של המפעל, אלא למדו בקונסרבטוריון והתגוררו אצל משפחות מאמצות בירושלים.³³³ עם הקמתן של מחלקות למוסיקולוגיה באוניברסיטאות תפסו בהן יוצאי מרכז אירופה מקום מרכזי, כמו, למשל, פטר גרדנוביץ בתל-אביב. מן המלחינים שעלו ארצה ראוי לציין את פאול בן-חיים (פראנקנבורגר), יוסף טל, שטרנברג ויעקובי.³³⁴ הרקע האירופי במיפגשו עם הסביבה המזרחית יצר את הסגנון הים-תיכוני, ששלט בכיפה ביצירה המוסיקאלית הארצישראלית בשנות השלושים והארבעים, ומלחינים מעולי מרכז אירופה מילאו תפקיד מרכזי בפיתוחו.³³⁵

גם הכוריאוגראפיה המודרנית והדרכת המחול הקלאסי קיבלו תנופה ניכרת עם עלייתה של גרטרוד קראוס. המחול העממי הישראלי היה במידה רבה מפעלה של גורית קדמן, יוצרת מחולות ויוזמת הפסטיבאלים של המחול העממי בקיבוץ דליה.

הערות שוליים:

ראה חוברת על הקונסרבטוריון הירושלמי למוסיקה ולאמנות דראמאטית (אצ"מ, תיק 7/76 S), הדין-וחשבון השנתי הראשון של הקונסרבטוריון לשנת 1933/4 (אצ"מ, תיק 7/160 S) ותכניתו לשנת-הלימודים תרצ"ו (שם, שם).
רשימה של מורי הקונסרבטוריון בתוך הרשימה הנזכרת (לעיל, הערה 266).
רשימה של התלמידים וכלי-הנגינה שלהם במכתב הקונסרבטוריון לוועדת ההעברה מצ'כוסלובאקיה מ- 12 במארס 1941 (אצ"מ, תיק 7/1038 S).
מכתב זלוציסטי אל מחלקת-העלייה של הממשלה מ- 10 ביולי 1933 ותשובתו של מנהל המחלקה מ- 20 באוקטובר 1933 (ג"מ, חטיבה 11, מיכל 1215, תיק 93).
מכתב לנדאואר אל החברה הפילהרמונית הארצישראלית מ- 15 בפברואר 1934 (אצ"מ, תיק 7/76 S).
מכתב אגודת התזמורת הארצישראלית אל לנדאואר מ- 15 ביוני 1936 (אצ"מ, תיק 7/296 S) ומכתב לנדאואר אל שרתוק ואל מחלקת-העלייה של הסוכנות מ-5 ביולי 1936 (שם, שם).
ראה: גייס (לעיל, הערה 127).
ראה: א' איבקן, לידתה של תזמורת, תל-אביב 1969, עמ' 43-13 (קטעי מכתבים ונאומים של הוברמן מן השנים 1936-1934 הנוגעים לחיי המוסיקה בארץ-ישראל ולהקמת התזמורת הפילהרמונית). כן ראה חוזר של אגודת התזמורת הארצישראלית מקיץ 1936 (אצ"מ, תיק 7/296 S) על תכניתה של התזמורת לשנת 1937.
מכתבו של הוברמן אל ש' הורוביץ מ- 23 באפריל 1939, בתוך: איבקן (לעיל, הערה 330), עמ' 68.
מכתב קרן-הנאמנות של התזמורת הארצישראלית אל הסוכנות מ- 23 בפברואר 1939 (אצ"מ, תיק 49/453 S).
ראה: רוזנבליט (לעיל, הערה 251), עמ' 86.
ראה: גייס (לעיל, הערה 127); ד' רוזוליו, 'השפעת העלייה החדשה על חיי המוסיקה', בתוך החוברת הנזכרת (לעיל, הערה 124), עמ' 21-20.
ראה: ל' ברסלר, 'הסגנון הים-תיכוני במוסיקה הישראלית – אידיאולוגיה ומאפיינים', קתדרה, 38 (דצמבר 1985), עמ' 160-137.