המשורר היינריך היינה נולד כיהודי בעיר דיסלדורף שבגרמניה ונקרא בשם חיים. במשך כמה שנים למד היינה בבית ספר צרפתי, שרוב מוריו היו כמרים קתוליים. כנער נשלח לעבוד כשוליה בבנק, ואף ניסה השתלב בעסקיו של דודו העשיר – אך ללא הצלחה. בתקופה ששהה בבית דודו התאהב היינה בבת דודו, עמליה, אך היא דחתה אותו ואת אהבתו. ייסורי האהבה הנכזבת לבת דודו שימשו כנראה השראה לכמה משיריו.
בשנת 1819 נרשם לאוניברסיטת בון כתלמיד למשפטים, אך למד בעיקר ספרות; אחר כך עבר לאוניברסיטת ברלין; שם, בברלין, פרסם את ספר שיריו הראשון, והיה פעיל באגודה "לקידום התרבות והמדע של היהודים". בשנת 1825, לאחר שחידש את לימודי המשפטים, קיבל את התואר דוקטור למשפטים, אבל לא הצליח לקבל עבודה במקצועו. כדי לזכות במשרה ממשלתית החליט להמיר את דתו לנצרות, וכך בגיל 28 קיבל עליו את הדת הנוצרית – אך לא את המשרה הממשלתית הנכספת…

בשנת 1831 עזב היינה סופית את גרמניה ועבר לפריז – בין השאר משום שלא הצליח לקבל משרה קבועה. 10 שנים אחר כך התחתן עם מתילדה – זבנית ענייה אך יפה שהכיר בפריז. בשנים האחרונות לחייו חלה בניוון שרירים; מחלתו גרמה לו סבל גופני רב, ולמרות זאת המשיך לכתוב שירים ולפרסמם.

בתקופה האחרונה של חייו חל מפנה ביחסו של היינה ליהדות: הוא התבטא בשבח החינוך היהודי ולימוד השפה העברית, ואף כתב את "הנעימות העבריות": השיר הראשון בקובץ זה נקרא "הנסיכה שבת", והוא מתאר את היהודי כנסיך, שנאלץ לחיות חיי כלב בימי החול – עד לערב שבת, שבו הוא לובש בגדי מלכות והולך לפגוש את שבת המלכה…
25 שנה לאחר שהתנצר טען היינה כי הוא אינו מרגיש צורך לחזור ליהדות משום שלאמיתו של דבר לא עזב אותה מעולם.

היינריך היינה נפטר ב-17 בפברואר 1856 ונקבר בית הקברות של מונמרטר בפריז.