מקס ברוד היה חברו הקרוב ביותר של הסופר פרנץ קפקא, ומי שפירסם ברבים את כתביו, בניגוד לצוואתו המפורשת, והציל אותם מכליה. הוא נולד ב- 1884 בפראג למשפחה יהודית, ולמד, עבד ויצר בעיר זו עד לעלייתו לארץ ישראל ב- 1939. החברות בין ברוד לקפקא, שנמשכה יותר מ- 20 שנה, החלה באוניברסיטה הגרמנית של פראג, שם למדו השניים משפטים, מקצוע שאמור היה לפתוח עבור יהודים דלתות בנבכי הביורוקרטיה המקומית. אחרי הלימודים עבד ברוד כמה שנים במשרד הדואר בתפקיד פקידותי משעמם אך מכובד, שהותיר לו מספיק זמן פנוי לעיסוק בתחומים שהיו קרובים יותר לרוחו: כתיבה, קריאה והגות. ב- 1912 הצטרף לתנועה הציונית, בהשפעתו של מרטין בובר, ופירסם מאמרים וספרים רבים שעסקו בנושא. פרסומיו ראו אור בעיתונים וירחונים מכובדים של פראג, בהם "פראגר טבלט" וכתב העת היהודי "זלבסטוור". ברוד, קפקא וחברם פליקס ולטש השתתפו בחוגי קריאה ודיון רבים במסגרת האוניברסיטה ומחוץ לה, וקנו להם שם כ"חוג הפרגאי". לצד עניינו בפילוסופיה ובציונות, ברוד היה גם מלחין, מחזאי וסופר פורה ביותר, שבמרוצת חייו כתב למעלה מ- 35 ספרים, שרק אחדים מהם תורגמו לעברית ולאנגלית, ורובם ככולם נותרו בשפה בה המשיך לכתוב עד יומו האחרון: גרמנית.
ב- 1939 נמלט כאמור לישראל מאימת הנאצים בחברתה של רעייתו אלזה. השניים השתקעו בתל אביב, שם קיבל ברוד משרה כדרמטורג בתיאטרון הבימה הצעיר, תפקיד בו החזיק עד מותו ב- 1968. אשתו הלכה לעולמה שנים ספורות לאחר עלייתם, ומאז נותר ברוד בגפו - ללא אישה וילדים. את השנים הבאות בילה לצדה של מזכירתו, אסתר הופה, שסייעה בעריכתם של כתביו. בישראל המשיך לכתוב, וזכה בפרס ביאליק לספרות עברית לשנת 1948, על ספרו "גליליי הכבול". ספרים נודעים נוספים שלו, שראו אור בעברית, היו - "דרכו של טיכו ברהי אל האלוהים" ו"ראובני שר היהודים". לצד זאת, התפרסם גם עיבודו למחזה "החייל האמיץ שוויק", שהיה להצלחה גדולה בתיאטרון האהל. עוד בימי חייו של קפקא, הבין ברוד כי הוא גאון, ולאחר מותו החל במפעל חיים של פרסום כל כתביו, בהם שלושת הרומנים הגדולים שלו – "המשפט", "הטירה" ו"הנעדר" - ויומניו האישיים של קפקא. לצד זאת, פירסם ברוד ביוגרפיה אודות קפקא וכן אוטוביוגרפיה שמספרת גם על חברותם האמיצה ונקראת: "חיי מריבה". בדצמבר 1968, לפני 40 שנה בדיוק, נפטר ברוד. את עיזבונו - שכלל גם חלק מעיזבונו של קפקא - הוריש למזכירתו. ברבות השנים היא מכרה חלק ניכר מתכולתו לארכיונים ולאספנים בחו"ל. בשנה שעברה נפטרה בגיל 102, והותירה בידיהן של בנותיה את יומניו של ברוד, שעדיין לא ראו אור. באביב תציב עיריית תל אביב שלט הנצחה על הבית בו גר ברוד ברחוב הירדן.
