תולדוט אתר ההיסטוריה - איך אוכלים אצל מלך אנגליה ואיך סבא ואני היינו שתפים

בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ הָיוּ כֹּל מִינֵי חֻקִּים. לְמָשָׁל, שֶׁבִּזְמַן הָאֲרוּחָה הַמְּבֻגָּרִים מְשׂוֹחֲחִים וְהַיְלָדִים שׁוֹתְקִים.

לָמָּה?! כִּי הָיָה פִּתְגָּם כָּזֶה: "עַל יְלָדִים לְהַרְאוֹת וְלֹא לְהִשָּׁמַע". עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מִי הִמְצִיא אֶת הַפִּתְגָּם הַמְטֻפָּשׁ הַזֶּה. כִּי נַגִּיד, שֶׁיֶּלֶד שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹתוֹ אֲפִלּוּ, (אוּלַי הוּא מְשַׂחֵק מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, אוֹ מִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרִי וִילוֹן), בֶּטַח יִהְיֶה לוֹ מָה לְהַגִּיד כְּשֶׁיִּשְׁמַע, שֶׁהַיּוֹם אוֹכְלִים תֶּרֶד לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם, אוֹ כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ עַל קִרְקָס הָעוֹמֵד לְהַגִּיעַ הָעִירָה. אֲבָל כָּכָה הָיָה הַפִּתְגָּם הַזֶּה. הָיוּ עוֹד חֻקִּים:

אוֹכְלִים רַק בְּפֶה סָגוּר. אֶת הַמַּרְפֵּקִים צָרִיךְ לְהַצְמִיד לַגּוּף. (לָמָּה? כִּי מָה יִהְיֶה אִם יֵשְׁבוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לַשֻּׁלְחָן וְכָל אֶחָד יִתְחַב אֶת מַרְפְּקָיו לְתוֹךְ צְלַעוֹת שְׁכֵנוֹ?!) וְהָיוּ עוֹד כְּלָלִים כְּמוֹ: לִגְמֹר כֹּל מָה שֶׁשָׂמִים בַּצַּלַּחַת.

בְּקִצּוּר, אֲרוּחוֹת לֹא הָיוּ עִנְיָן פָּשׁוּט, וְזֶה הִרְגִּיז. כִּי אֵצֶל גַּבִּי, לְמָשָׁל, הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת. גַּם דִּבְּרוּ בִּזְמַן הָאֹכֶל וְגַם הִשְׁעִינוּ אֶת הַמַּרְפֵּקִים עַל הַשֻּׁלְחָן וְכַל אֶחָד אָכַל מָה שֶׁרָצָה, וּכְשֶׁנִּמְאַס לוֹ דָּחַף אֶת הַצַּלַּחַת וְקָם.

אִמָּא שֶׁלִּי אַהֲבָה מְאֹד אֶת אִמָּא שֶׁל גַּבִּי וְשָׂמְחָה שֶׁאֲנַחְנוּ חֲבֵרִים. פַּעַם נִסִּתִי לְהַסְבִּיר לָהּ, לְמָשָׁל, אֶת עִנְיָן הַמַּרְפֵּקִים וְהַצְּלַעוֹת, וּמִפְּנֵי שֶׁסִּפַּרְתִּי לָהּ עַל גַּבִּי הִיא הִקְשִׁיבָה בִּתְשׂוּמֶת לֵב רַבָּה וְאַחַר-כָּךְ אָמְרָה לִי שְׁנֵי דְּבָרִים.הָאֶחָד: "אָז מָה, אֶצְלָם זֶה בְּסֵדֶר אֲבָל אֶצְלֵנוּ זֶה אַחֶרֶת". הַשֵּׁנִי, הֱיֵה עוֹד יוֹתֵר מוּזָר אֲפִלּוּ: "וְאֵצֶל מֶלֶךְ אַנְגְלִיָה אוֹכְלִים כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ. אָז אֵיךְ תַּרְגִּישִׁי אִם הַמֶּלֶךְ יַזְמִין אוֹתָךְ וְלֹא תֵּדְעִי אֵיךְ לֶאֱכֹל?" זֶה כְּבָר הָיָה עִנְיָן לְמַחְשָׁבָה. כִּי בֶּאֱמֶת, אֲנִי אֶתְבַּיֵּשׁ מְאֹד אִם מֶלֶךְ אַנְגְלִיָה יַזְמִין אוֹתִי וְלֹא אֵדַע אֶת הַנִּימוּסִים שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, מָה פִּתְאֹם שֶׁמֶּלֶךְ אַנְגְלִיָה יַזְמִין אוֹתִי?! וְחוּץ מִזֶּה לָמָּה שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי תִּרְצֶה שֶׁאֵלֵךְ אֵלָיו, כְּשֶׁכָּל הַזְּמַן הַמְּבֻגָּרִים נוֹרָא כּוֹעֲסִים עָלָיו וְעַל כָּל הָאַנְגְּלִים בִּגְלַל מַשֶּׁהוּ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ "סֶרְטִיפִיקָטִים"?! וּבְיִחוּד בִּגְלַל סֵפֶר אֶחָד שֶׁהֵם כָּתְבוּ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ "הַסֵּפֶר הַלָּבָן". אֲנִי אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ, גַּם בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ, שֶׁהוּא מָלֵא סְפָרִים אֵין "סֵפֶר לָבָן". נִדְמֶה לִי שֶׁגַּם הַמְּבֻגָּרִים לֹא קָרְאוּ אוֹתוֹ אֲבָל שָׁם כְּתוּבִים כֹּל מִינֵי חֻקִּים נֶגְדֵּנוּ, וַהֲכִי גָּרוּעַ הַחֹק שֶׁאוֹסֵר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁבּוֹרְחִים מֵהַגֶּרְמָנִים וּמֵהַמִלְחָמָה לַעֲלוֹת אַרְצָה, וְגַם הַחֹק שֶׁאוֹסֵר לִקְנוֹת אֲדָמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אֲפִלּוּ עָשׂוּ הַפְגָּנָה גְּדוֹלָה וְכָל הָרְחוֹב הָיָה מָלֵא אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ וְצָעֲקוּ "הָלְאָה הַסֵּפֶר-הַלָּבָן!" וְגַם "מְדִינָה עִבְרִית, עֲלִיָּה חָפְשִׁית!" וְאַבָּא שֶׁלִּי לָבַשׁ בִּגְדֵי חָקִי עִם שֶׁלֶט "סַדְרָן" עַל הַשַּׁרְווּל וְאִמָּא וְכָל הַנָּשִׁים הָאֲחֵרוֹת עָמְדוּ בָּרְחוֹב וְנָתַנּוּ מַיִם לְכָל הַמַּפְגִּינִים.

וְזֶה בֶּאֱמֶת הָיָה מַרְגִּיז מְאֹד שֶׁהָאַנְגְּלִים הָאֵלֶּה חָשְׁבוּ לָהֶם שֶׁהֵם מִין "מֶלֶךְ-הָעוֹלָם" וְהֵם יַחְלִיטוּ לְמִי מֻתָּר לַעֲלוֹת אַרְצָה וּלְמִי לֹא, וּבְיִחוּד הִרְגִּיז הַמְפַקֵּד שֶׁלָּהֶם שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הַנָּצִיב-הָעֶלְיוֹן וּבְיִחוּד בְּיִחוּד הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם שֶׁיָּשַׁב עִם כֶּתֶר בְּלוֹנְדוֹן וְעָשָׂה לָנוּ צָרוֹת כָּאן.

אָז לָמָּה אִמָּא שֶׁלִּי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא יַזְמִין אוֹתִי לָאֲרוּחָה, וּבִכְלָל מָה אִכְפַּת לִי אִם יַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי יַלְדָּה חֲסְרַת נִימוּס?!

רָצִיתִי לְדַבֵּר בַּאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הַזֹּאת בִּמְיֻחָד, מִפְּנֵי שֶׁכָּל-כָּךְ רָצִיתִי לָדַעַת אִם סַבָּא זוֹכֵר שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁנִּהְיֶה "שֻׁתָּפִים" בַּפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ.

אֲבָל שָׁתַקְתִּי. אַחַר-כָּךְ הָלַכְתִּי לַעֲזֹר לְאִמָּא לְנַגֵּב אֶת הַכֵּלִים, וְהָיִיתִי טוֹבָה בִּמְיֻחָד, וּבְדִיּוּק בְּאַרְבַּע הָלַכְתִּי לְסַבָּא. הוּא עָמַד בַּמִּטְבָּח וּמֵעַל לְכֻתֹּנֶת הַלְּבָנָה לָבַשׁ סִנָּר גָּדוֹל וְשָׁחֹר וּמִין כְּפָפוֹת מוּזָרוֹת לְיָדָיו. הָלַכְנוּ לַמִּרְפֶּסֶת וְשָׁם פָּתַח סַבָּא בִּזְהִירוּת אַחַת מֵחָבִיוֹת הָעֵץ, וּמֵהֶחָבִית, יָצָא מִין עָנָן צָהֹב כָּזֶה שֶׁגָּרַם לִי לְהִתְעַטֵּשׁ וּלְהִשְׁתַּעֵל, גַּם סַבָּא עָשָׂה מִין הוֹם-הוֹם כָּזֶה בַּגָּרוֹן, וְאָמַר לִי לְהִתְרַחֵק עַד שֶׁיִּפְתַח אֶת הַבֶּרֶז.

עָמַדְתִּי בַּפֶּתַח בֵּין הַמִּטְבָּח לַמִּרְפֶּסֶת וְעֵינַי אֲדֻמּוֹת וּמְשֻׁפְשָׁפוֹת וְסַבָּא מָדַד מֵהָאַבְקָה הַצְּהֻבָּה, הִכְנִיס לַדּוּד הַגָּדוֹל וּפָתַח אֶת בֶּרֶז הַמַּיִם. יָצָא קוֹל מוּזָר, כְּמוֹ בְּאַמְבַּטְיָה כְּשֶׁפּוֹתְחִים אֶת הַפְּקָק וּשְׁאֵרִית הַמַּיִם נִבְלַעַת בְּלוּם-בְּלוּם-בְּלוּם, וְהָמוֹן בּוּעוֹת צְהַבְהַבּוּת, כְּמוֹ בָּלוֹנִים מִמֵּי-סַבּוֹן עָפוּ בַּאֲוִיר. סַבָּא לָקַח מַקֵּל גָּדוֹל וְהִתְחִיל לִבְחֹשׁ, וְשַׂר כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ שִׁיר עַל חַיָּלִים שֶׁעוֹבְרִים בָּרְחוֹבוֹת וְכָל הַבַּחוּרוֹת פּוֹתְחוֹת אֶת הַחַלּוֹנוֹת וּמִסְתַּכְּלוֹת עֲלֵיהֶם. שִׁיר לֹא בְּעִבְרִית, וְהוּא גַּם לֹא שָׁר מַמָּשׁ, רַק כְּאִלּוּ, שֶׁאַרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר וְהוּא יוֹדֵעַ מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת.

וּבֶאֱמֶת, אַחֲרֵי זְמַן מָה הִפְסִיקוּ הַבּוּעוֹת לַעֲלוֹת וּכְשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי בִּזְהִירוּת בַּדּוּד רָאִיתִי מִין תְּמִסָּה צְהֻבָּה, וְתֵכֶף שׁוּב הִתְחִילוּ לָרֶדֶת לִי דְּמָעוֹת מֵהָעֵינַיִם.

סַבָּא הִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן וְאָמַר: עַכְשָׁו נְחַכֶּה שָׁעָה בְּדִיּוּק, וּבֵינְתַיִם נִשְׁתֶה קָפֶה שֶׁל אַחַר-הַצָּהֳרַיִם.

שָׁתִיתִי מִיץ וְסַבָּא גָּמַר אֶת הַקָּפֶה, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: "אָז אֵיךְ נִהְיֶה שֻׁתָּפִים אִם רַק אַתָּה עוֹבֵד?!" סַבָּא אָמַר: "מֵעַכְשָׁו אַתְּ תַּעַזְרִי לִי".

הוּא הֶעֱמִיד אֶת כָּל הַבַּקְבּוּקִים הַקְּטַנִּים עַל שֻׁלְחָן מְכֻסֶּה בִּנְיַר עִתּוֹן, וְנָתַן לִי מַשְׁפֵּךְ קָטָן וְחָדָשׁ וְאָמַר: "אַתְּ תַּכְנִיסִי אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק וַאֲנִי אֶשְׁפֹּךְ. אֲבָל תַּעַמְדִי בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט". וְכָךְ מִלֵּאנוּ בַּקְבּוּק אַחֲרֵי בַּקְבּוּק.

וְאָז הוֹצִיא סַבָּא מַכְשִׁיר פֶּלֶא – אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה קֹדֶם וְגַם לֹא אַחַר-כָּךְ. לְמַעְלָה הִכְנִיס סַבָּא שַׁעֲוָה חַמָּה וַאֲדֻמָּה, וּלְמָטַה שָׁם אֶת הַבַּקְבּוּק וְאָז אֲנִי מָשַׁכְתִּי בַּיָּדִית לֹא חָזָק מִדֵּי וְלֹא חַלָּשׁ מִדַּי. וּכְשֶׁהוֹצֵאנוּ אֶת הַבַּקְבּוּק הָיָה עָלָיו פְּקָק מִשַּׁעֲוָה אֲדֻמָּה חֲמִימָה הַהוֹלֶכֶת וּמִתְקַשָׁה.

כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה גָּמוּר הוֹצִיא סַבָּא מַדְבֵּקוֹת שֶׁהִצְמַדְנוּ לַבַּקְבּוּקִים, וַעֲלֵיהֶן מְצֻיָּר גּ'וּק גָּדוֹל וְנוֹרָא וְכָתוּב "סוֹף לַגּ'וּקִים, תְּמִסַּת 4 x תְּחַסֵּל אוֹתָם לְתָמִיד".

וְאָז הִכְנַסְנוּ אֶת כָּל הַבַּקְבּוּקִים לְתֵבַת קַרְטוֹן וְסַבָּא אָמַר לִי: "מָחָר נֵלֵךְ בְּיַחַד לִמְכֹּר אוֹתָם וְתִהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה".

לוֹ וְלִי. לִשְׁנֵינוּ. בְּשֻׁתָּף.

לחלק נוסף של המאמר:
איך הגיע סבא שלי לתל אביב