השם 'התיישבות האלף' ניתן לתכנית ליישב אלף משפחות פועלים שיזמה 'הסתדרות הפועלים החקלאים', ושעליה נאבקה בקונגרס הציוני ה- 16 בשנת 1929. במסגרת זו התארגנו הפועלים בקיבוצים וקבוצות ובארגונים להתיישבות במושבי עובדים.
תחילתה בין השנים 1929-1926, אז הוקמו בתקציבי ההסתדרות הציונית מספר מושבים: שדה יעקב, כפר ברוך וכפר יהושע וכן כמה קבוצות וקיבוצים שריד, עיינות, השרון, גבת ומשמר העמק. בשנת 1932 חודשה התכנית, ובמסגרתה הוחלט לישב כ- 437 משפחות. חלקן בתקציב מלא - שאפשר נטיעת פרדס וחלקן בתקציב חלקי ('בהדרגה'). על-פי התכנית אמורים היו המתיישבים להמשיך בעבודתם כפועלים חקלאיים במושבות, במקביל לפיתוח משקם הפרטי. במסגרת זו הוקמו המושבים כפר בי"לו בסמוך לרחובות , ובית עובד ליד נס ציונה, צופית, כפר הס ליד תל-מונד, רשפון, וגבעת חיים וכן חוזקו הקיבוצים קבוצת שילר וגבעת השלושה.
תוכנית זו לא הגיעה לכלל מיצוי מלא ולמלוא היקפה אך היא מסמלת את ראשית המפעל ההתיישבותי רחב ההיקף של תקופת העלייה החמישית.
