בדברי פרידה מד"ר מיכאל היימן ז"ל (יקינתון 225) נכתב שהוא הגיע ארצה בשנות ה- 30 "כנער יחד עם הוריו שהשתקעו בנהריה, והלך שם לבית הספר עד לבגרות." ראוי להעמיד דברים על דיוקם, ולהוסיף פרק מעניין על תולדות הייקים בחיפה.
מיכאל היימן ז"ל הגיע ארצה בהיותו בן תשע, בשנת 1937, למד בבית הספר התיכון "חוגים" בחיפה והיה בוגר מחזור ה' (47-1946). ראשית הקמתו של בי"ס "חוגים" היתה ביוזמתה של קבוצת הורים ייקים בשנת 1933. באותה עת הגיעו רבים מיוצאי מרכז-אירופה לחיפה, ונתקלו בבעיות הכרוכות בקליטת ילדיהם בבתי הספר הקיימים. הכיתות היו גדולות, והמורים לא יכלו לתת יחס הולם לתלמידים שנעקרו בבת אחת מארצות מוצאם, ושהשפה העברית לא היתה שגורה בפיהם. זה היקשה על השתלבות התלמידים, וגם על הוריהם, בנוסף לקשיי הקליטה האחרים. נוכח מצב זה החליטה קבוצת הורים לנסות גישה חדשה: הם יזמו קורסים מיוחדים עבור ילדיהם כדי להכינם להמשך הלימודים בבת"הס הרגילים (בלשון ימינו "חוגים להעשרה"). הקורס הראשון נפתח ב- 1934 בדירת מגורים פרטית, בהדרכת ד"ר יאיר כ"ץ. מתחילת דרכה השיטה הצליחה מאד, וכתוצאה מכך התרחב חוג ההורים שמצא בה פתרון מתאים. מסגרת הקורסים התרחבה במהירות ואז ההורים התאגדו וייסדו בית ספר של ממש. כך נוסד ביה"ס "חוגים", שהחל דרכו בשנת 1934 עם שלוש כיתות, שמנו בסה"כ 29 תלמידים. היה ברור מראש כי בי"ס זה שונה מבתי"ס אחרים בגלל טיפולו המיוחד בילדי העולים. הרכב הכיתות היה מותנה לא רק בגיל התלמידים, כי אם גם במידת שליטתם בשפה העברית. לעיתים למדו ארבעה שנתונים יחד בכיתה אחת. הכיתות היו קטנות יותר ממה שהיה נהוג אז בארץ, וזה כדי לאפשר טיפול אישי בכל תלמיד......השם "חוגים" היה סמל לעיקרון זה. הפרטים ההיסטוריים מובאים בחוברת '50 מעגלות "חוגים", חיפה תשמ"ה'.
יעקב שורר
חיפה
