בהתפתחותו של סיפור הדחת רבן גמליאל אפשר להבחין בשלושה שלבים עיקריים, המשתקפים בשלושת מקורותיו של הסיפור: המקורות התנאיים, הירושלמי והבבלי. בשלב הראשון, התנאי, אין עדות לקיומו של סיפור על הדחת רבן גמליאל אך ישנן שתי מסורות, אחת על רבן גמליאל ואחת על רבי אלעזר בן עזריה, שצירופן לעלילה אחת יוצר את גרעינו של הסיפור.

השלב השני בא לידי ביטוי בירושלמי, המציג סיפור מגובש על הדחת רבן גמליאל. על יסוד שיקולים שונים, הערכנו שאין לראות בסיפור עדות היסטורית מתקופת יבנה, ויש להתייחס אליו לאור הרקע החברתי והפוליטי של המאה הג'. הנושא העומד במרכזו של הסיפורהוא מעמדה של הנשיאות וזיקתה של שושלת בית גמליאל (או: בית הלל) לנשיאות. הדחת רבן גמליאל מעוררת את השאלה: האם יכול אדם שאינו משושלת הנשיאים לרשת את רבן גמליאל ולכהן כנשיא? העדפתו של רבי אלעזר בן עזריה על פני רבי עקיבא מבטאת את עדיפותו של הייחוס על פני החכמה. ברם, השבתו של רבן גמליאל לכסאו והעדפתו על פני רבי אלעזר מלמדת, שהייחוס הראוי לנשיא הוא ייחוסה של שושלת בית גמליאל, כלומר הייחוס לבית הלל ולבית דוד. והמסקנה ברורה: הנשיאות עוברת בירושה בתוך שושלת בית גמליאל ואין בכוחו של מועמד מחוץ לשושלת לכהן כנשיא. כוחן של האליטות המתחרות, של החכמים והכוהנים, אינו מגיע עד כדי היכולת לכבוש את הנשיאות. עם זאת, אפשרות הדחתו של הנשיא בידי החכמים משקפת מערכת חוקתית שבה יש איזון בין החכמים לנשיא. החכמים אינם יכולים לרשת את הנשיא אך הם יכולים להדיחו. שיערנו שמקורה של תפיסה זו בחוג החכמים הקרוב לרבי יוחנן.

השלב השלישי בהתפתחותו של הסיפור בא לידי ביטוי בבבלי. הבבלי מתנתק מן ההקשר החברתי והפוליטי, ומרכז הכובד עובר לבית המדרש. רבן גמליאל מתואר כראש ישיבה והסיפור משקף את ההווי ואת המחלוקות האופייניים לעולמה של הישיבה הבבלית. ביטוי בולט לכך ניתן לראות במחלוקת שבין רבן גמליאל לרבי אלעזר בן עזריה. בירושלמי מדובר בעימות אישי בין שני טוענים לכתר, ואילו בבבלי מוצג העימות כמחלוקת רעיונית בעניין מדיניות קבלת התלמידים לישיבה. גם הלקח של הסיפור שונה. בירושלמי הלקח הוא פוליטי – השבתו של רבן גמליאל לכסאו מוכיחה כי אין יורש אחר בלעדיו. לעומת זאת, בבבלי הלקח נמצא בתחום האקדמי. המהפך הדרמטי שהתחולל בהנהגת בית המדרש הוכח כיעיל ומוצלח, ואף לאחר השבתו של רבן גמליאל נשאר בית המדרש פתוח לכל דורש.

הסיפור הירושלמי והסיפור הבבלי משרתים אפוא שתי מטרות שונות. הירושלמי משרת מטרה פוליטית וניתן למקם אותו, כפי שראינו, בהקשר היסטורי, חברתי ופוליטי של המאה הג' בארץ ישראל. לעומת זאת, הבבלי משרת מטרה הנוגעת לתחום פעולתו של בית המדרש ומעדיף את הגישה העממית על פני זו האליטיסטית. את הסיפור בבבלי ניתן למקם, כפי שראינו, בהקשר ההיסטורי של בבל במאה הד' לסה"נ.

חלקי המאמר:

1. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה
2. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: א. הסיפור בתלמוד הירושלמי
3. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: ב. הסיפור בתלמוד הבבלי - המקורות והרכבם
4. הדחת רבן גמליאל - בין היסטוריה לאגדה: ג. סיכום: התהוות המסורת ורקעה ההיסטורי (פריט זה)

מאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel