תולדוט אתר ההיסטוריה - ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : סיכום

אם, כדברינו, היה רב נחמן בנהרדעא רק עד חורבנה, יוצא איפוא שכל המעשים ברב נחמן כאשר היה בנהרדעא הם מאותה תקופה.

בין המעשים האלה, נמצא המעשה ברב נחמן, רב יהודה ורב הונא (קידושין ע א-ב). רב נחמן הזמין את רב יהודה לדין בגלל תלונה שהתלונן עליו אחד מאנשי נהרדעא. רב הונא ייעץ לרב יהודה שיציית להזמנה מפני כבוד בית הנשיא (= ראש הגולה). כבר אמרנו שרב יהודה היה בפומבדיתא עוד לפני חורבנה של נהרדעא. לפי זה, לא היתה זו הפגנת יוהרה על-ידי רב נחמן כלפי שאר החכמים, כי באותו זמן לא היה לרב יהודה שום מעמד ציבורי מיוחד מאשר זה של תלמיד חכם גדול, ואילו רב נחמן היה הראש בנהרדעא, וכן מקורב למלכות. אחת הטעויות הגדולות שכבר הערנו עליה⁵¹ היתה ההנחה שרב נחמן היה צעיר יותר משאר חבריו. לאמיתו של דבר היה בן גילם, ואולי אפילו מבוגר מהם במקצת, אלא שזכה לאריכות ימים מופלגת. רב הונא, שהיה אז בוודאי ראש ישיבת סורא, הציע על-כן לרב יהודה להיענות להזמנה. לפי זה, נוכל להניח שהיה זה בין השנים 259-256, כאשר כולם היו עדיין בראשית דרכם הציבורית; רב יהודה עוד יותר מאשר רב נחמן ורב הונא.

וכן המעשה בבבא בתרא קנג א: "ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן לנהרדעא שדריה לקמיה דרב ירמיה בר אבא לשום טמיא אמר הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כותיה דרב". רב ירמיה בר אבא היה תלמיד חבר לרב (ברכות כח ב), ונראה שרק בראשית דרכו, היסס רב נחמן לפסוק נגד שמואל במקומו של שמואל (עי' לעיל עמ' 193 והסוגייה בעירובין ו ב).

וכן בכתובות נד א:

ההיא בת מחוזא דהות נסיבא לנהרדעא אתו לקמיה דרב נחמן שמעה לקלא דבת מחוזא היא אמר להו בבל וכל פרוודהא נהוג כרב אמרו ליה והא לנהרדעא נסיבא אמר להו אי הכי נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל.

לשיטת הלוי שהזכרנו לעיל (עמ' 188) שמחוזא ונהרדעא התאחדו, היה מעשה זה בהכרח לפני חורבן נהרדעא. אך, מאידך גיסא, לדעתו לא היה לרב נחמן שום מעמד בנהרדעא באותה תקופה. וכך מצאנו שדבריו סותרים. דברי רב נחמן, שציין את חלוקת הסמכויות בין שתי הישיבות משקפים ללא ספק את המצב שהיה לפני חורבן נהרדעא, וכמו שתואר למעלה. והוא הדין שאר המעשים⁵².

סקרנו בקצרה את ראשית דרכן של הישיבות על-פי מה שעולה לדעתנו מן המקורות. סקירה זו מחייבת בחינה מחודשת של היחסים בין החכמים, שעליהם רק רמזנו כאן, אך על כך בע"ה במקום אחר.

חלקי המאמר:
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא - הקדמה
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא א-ב
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא ג-ד
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא - סיכום (פריט זה)

מאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא

הערות שוליים:

51. לעיל, הערה 37.

52. מלבד השלושה שהבאנו כאן, וכן הסוגייה בעירובין ו ב, יש להוסיף את עירובין לד ב (לפולמוס לא היה כל קשר עם צבאו של פפא בר נצר, והעניין פשוט), כתובות צז א, שם ק ב. המקומות עירובין מה א, בבא קמא פג א ובבא בתרא קמה א אינם מעשים בנהרדעא, כי אם הערות של רב נחמן אודות נהרדעא, וקשה לי להחליט מתי נאמרו והיכן נאמרו. בכולם היה המוסר רב יוסף בר מניומי. אשר לחולין צה ב וביצה כט ב, כבר אמרנו שהם משובשים. בספרו, מבואות לספרות התנאים, תל-אביב תשי"ז, עמ' 571, כתב כי"נ אפשטיין שרב אחי ברבי יאשיה "היה קבור בנהרדעא בשדה רב נחמן". אינני יודע מניין לו זה כי בתלמוד (שבת קנז ב) אין מוזכר שם יישוב הקבורה. אמנם כך כתב גם היימן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון תר"ע, א, עמ' 136, אבל היימן הולך באופן שיטתי בעקבות הלוי הסובר שרב נחמן חזר לנהרדעא. אך אפילו אם נניח שנכון הדבר, אין הכרח להניח שהמעשה הזה אירע אחרי חורבן נהרדעא.