גל שלישי של פרסומים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה החל להופיע באמצע שנות השבעים. פרסומים אלה היו קשורים ישירות לשתי תופעות בינלאומיות – האחת, העניין הגובר בתקופת השואה; האחרת, ההתפתחות האקדמית של לימודי נשים ולימודי משפחה. באותם ימים הופיעו שלוש קטגוריות עיקריות של ספרות שואה שעסקה בנשים ובמשפחות: זיכרונות ניצולים, אוספים של עדויות ומחקרים אקדמיים.³¹ בחצי היובל מאז תום מלחמת העולם השנייה היתה רוב ספרות השואה ספרות זיכרונות. משגברה "מודעות השואה" באמצע שנות השבעים גבר קצב הופעתם של הספרים האלה. ניצולים רבים שהתלבטו לפני כן אם להעלות על הכתב את סיפור חייהם החליטו עתה להתמודד עם האתגר מאחר שהעולם כבר היה מוכן ומעוניין לשמוע את סיפוריהם. ניצולים אחרים, שמעולם לא חשבו לכתוב את זיכרונותיהם, עשו זאת בעידודם של מכרים, בני משפחה, צוותים של מרכזי שואה ונציגים של הוצאות לאור.

מה אפיין את ספרי הזיכרונות מתקופת השואה, פרי עטן של נשים שיצאו לאור מאמצע שנות השבעים ואילך? ראשית, הם הדגישו את החוויה הנשית בשואה. בדומה לגל הזיכרונות הראשון, פרי עטן של ניצולות, גם הזיכרונות האלה הדגישו את החוויה הייחודית של נשים יהודיות בתקופת השואה. גם כאן מציינו כמעט כל המחברות את תופעת העזרה ההדדית בקרב נשים כגורם מרכזי בהישרדותן. שנית, בשעה שהזיכרונות בגל הראשון נפתחו עם תיאור פרוץ המלחמה, עסקו רוב הזיכרונות שנתחברו בתקופה זו גם בחיי המחברות לפני השואה. הרחבה זו של המסגרת הכרונולוגית נבעה לרוב ממודעות היסטורית מוגברת של המחברות.

לקוראים נמסר אפוא חומר רקע חשוב ונקרע לפניהם אשנב לעולמן החברתי והתרבותי של נשים יהודיות בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. שלישית, קבוצה זו של זיכרונות התאפיינה בצניעות רבה בנושאים הקשורים בחוויות מיניות. ואף-על-פי שחשפו את רגשותיהן, נמנעו רוב המחברות מלעסוק בנושאים הקשורים בקשר הפיזי והמיני בין נשים בתקופת השואה ובעניינים הקשורים במיניות הנשית באותה תקופה. בכך ספרי הזיכרונות הללו שונים מן הזיכרונות שנתחברו בשנות החמישים ובשנות השישים, שלמרבה ההפתעה דנו ברובם בעניינים האלה באופן כמעט גלוי. מה גרם לתפנית החדה בגישה לנושאים האלה? על-פי השערה אחת היתה בתקופה הראשונה כתיבת ספרות ה"סטאלאג", בעלת נטיות פורנוגרפיות חזקות, בעיצומה. הספרות הזאת השפיעה על כלל ספרות השואה שראתה אור באותן השנים. על-פי השערה אחרת היה קשר בין הפתיחות בענייני מין ובין האותנטיות של הזיכרונות הראשונים שמחברותיהן לא ביקשו "לייפות" את העבר. הזיכרונות משנות השבעים – הן של נשים והן של גברים – ניכרו גם בהיעדר כל יסוד אידיאולוגי, ששלט בזיכרונות מן הגלים הקודמים, אף-על-פי שכללו ברובם משקע דתי או מוסרי. כנראה מפני שרוב הזיכרונות בגל הזה נכתבו בידי "ניצולים סתם" ולא בידי פונקציונרים מפלגתיים או חברים לשעבר בתנועות מחתרת שצמחו מתוך תנועות נוער חלוציות.

מה אפיין את הנשים שכתבו את זיכרונותיהן משנות השבעים ואילך? כולן היו ניצולות מחנות ריכוז, גטאות, מחנות מעבר, מחנות משפחה; הסתתרו, חיו בצד הארי, לחמו בקרב הפרטיזנים; היו מנוסות בכתיבה, מעולם לא כתבו, כתבו עבור משפחותיהם – כללו של דבר, כל מיני ניצולי שואה עסקו בכתיבת זיכרונות. כך היה גם לגבי זיכרונות של ילדים מתקופת השואה. אנשים שמעולם לא חשבו להעלות את חוויותיהם על הכתב החלו לפרסם זיכרונות מתקופת השואה ומזו שלפניה. מקצת הילדים כבר הגיעו לשנות החמישים לחייהם ויכלו לייחד זמן רב יותר להתמודדות עם העבר. חלק מתהליך הקתרזיס שלהם נעשה על-ידי כתיבת זיכרונות שהועלו על הכתב למעלה משלושים שנה לאחר תום המלחמה. כך נעשו המחברים לחוליות בתגובת שרשרת בינלאומית שנוצרה מתוך הצורך "לתת עדות" על מה שאירע להם באותם ימים נוראים.

באותו הזמן החלו להופיע גם קובצי העדויות של נשים ושל ילדים מתקופת השואה,³² כגון הספר מזכירות המוות,³³ עדויות של נשים יהודיות שעבדו במשרדי הגסטפו באושוויץ ; הקובץ קולות מקומנדו קנדה,³⁴ הכולל עדויות של נשים שעבדו במיון חפציהם של הנספים באושוויץ בין השנים 1942 ו- 1944 והאנתולוגיה של עזריאל איזנברג, הדור האבוד,³⁵ המתעדת חוויות של ילדים מתקופת השואה, חוויות שעלו בעדויות ובספרות הכתובה. חלק מקובצי העדויות מוערים; אחרים – נרטיווים בלבד. כולם מהווים חומר תיעודי ייחודי בעבור היסטוריונים המבקשים לחקור את חוויותיהם של נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה.

במה שונים קובצי העדויות מזיכרונות השואה שראו אור בתקופות אחרות? ראשית כמעט כולם נערכו בידי היסטוריונים וחוקרי שואה ולא רק בידי הניצולות עצמן. בכך היו אינדיקציה להתעניינות מחקרית בנושאים הקשורים בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה. שנית, רוב הקבצים נוצרו בעקבות שיתוף פעולה בין קבוצת ניצולות שהיו מוכנות לחשוף את חוויותיהן האינטימיות לעין הציבור. תופעה זו היתה יכולה להתרחש רק בתקופה של מודעות גוברת לחשיבותה ההיסטורית של השואה. העדויות הקולקטיוויות היו לרוב תמטיות ובכך סללו את הדרך למחקר האקדמי של נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה.

נוסף על הזיכרונות הקולקטיוויים והאינדיבידואליים החלו להופיע מאמצע שנות השבעים ואילך גם מחקר אנליטי על נשים ועל ילדים בתקופת השואה, כגון ספרו של יוסף ולק על חינוכם של הילדים היהודיים ברייך השלישי,³⁶ מאמריו של חיים שצקר על תנועות נוער בתקופת השואה,³⁷ מחקרים על ילדים יהודים פליטים בארצות-הברית ובאנגליה,³⁸ וספרה של דבורה דבורק על ילדים יהודים תחת עול הנאצים.³⁹ כל המחקרים ראו בילדים סובייקטים ולא רק אובייקטים של ההיסטוריה ובכך פתחו ממד חדש של אוריינטציה היסטורית במחקרי שואה. כל המחקרים נכתבו בידי חוקרים שהיתה להם גישה לתיעוד ממקורות יהודיים ולא יהודיים כאחד; רובם הסתמכו על תיעוד בכתב, בין השאר, ספרות הזיכרונות והיומנים שראו אור באותם ימים, ועל תיעוד שבעל-פה. והחשוב מכל, רובם אימצו גישה אינטרדיסציפלינרית בבואם לנתח את הנושא הנידון.

בין המחקרים ההיסטוריים אודות נשים בשואה שהופיעו באותה תקופה היו המחקרים הסוציו-היסטוריים של מריון קפלן על נשים יהודיות ומשפחות יהודיות בגרמניה שלפני המלחמה,⁴⁰ ספריהם של גבריילה קרייס ושל אנדריאס ליקסי-פרסל על נשים פליטות מגרמניה,⁴¹ מחקריה של ג'ון רינגלהיים שעשו ניסיון ראשון לברר את בעיות המסגרת הקשורות במחקרים העוסקים בנשים בשואה⁴² ומאמרי על עזרה הדדית בקרב נשים בתקופת השואה.⁴³ מחקרים אחרים בדקו את תפקידן המשתנה של נשים יהודיות בגרמניה מ"ליל הבדולח" ועד לגירושם של היהודים מגרמניה בשנת 1943.⁴⁴ מקצת המחקרים נכתבו, זאת הפעם הראשונה, בידי חוקרים צעירים שלא היו בעצמם ניצולי השואה, ורובם עסקו בנושא מפרספקטיווה היסטורית.⁴⁵

ההתעניינות המחקרית בנשים וילדים בתקופת השואה באה, כאמור, בשלושה גלים עיקריים. מה הביא להופעתו של כל גל? האם היו קשורים למאורעות שהתרחשו בעולם, לאינטרפרטציות היסטוריות חדשות או להתפתחויות בעולם האקדמי? האם קיימים מכנים משותפים בין הנושאים שנבחרו למחקר, נושאים הקשורים בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה? מה היו הגורמים שעיצבו את בדיקתם של הנושאים האלה?

נראה כי גלי ההתעניינות בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה לא הושפעו כלל מאירועים בינלאומיים שהיו קשורים בנושא השואה, במלחמת העולם השנייה, בזהות או בהישרדות יהודית. בתחום היורידי לא הצמיחו משפטי קסטנר, אייכמן ודמניוק מחקרים ספציפיים על נשים, ילדים ומשפחות בשואה. לא היה כל קשר בין כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, הוויכוח בארץ על הסכם השילומים, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ובין גלי הפרסומים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה. הגורמים היחידים שהגבירו את ההתעניינות בנושאים האלה היו התפתחות מודעות השואה באמצע שנות השבעים וההתעניינות האקדמית ב"תרבות נשים" ובלימודי משפחה שהחלה באותה תקופה.⁴⁶

מאז אמצע שנות השבעים הולך וגובר העניין במחקרים הקשורים בתולדותיהם ובדפוסי התנהגותם של נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה. צורתם של המחקרים ומהותם עוצבו בראש ובראשונה על-ידי סוגי התיעוד שהיו בנמצא. אך המחקרים הושפעו גם מנטיותיהם האישיות של החוקרים וממידת הפופולריות של הנושא הנידון. כללית ניתן לומר כי רוב המחקרים בתחומים האלה החלו את דרכם כנספחים למחקר הכללי בנושא השואה ולא כניתוחים היסטוריים עצמאיים. למשל, המחקרים על בעיית הפליטים מארצות הכיבוש הנאצי שראו אור בסוף שנות השבעים הולידו את המחקרים שנעשו בשנות השמונים על ילדים פלטים ונשים בארצות קליטה. כמו כן, מחקרים שנעשו באמצע שנות השמונים על החיים הדתיים בתקופת השואה מולידים עתה מחקרים על עזרה הדדית בקרב קבוצות של נשים דתיות בגטאות ובמחנות.

מה עיכב את הופעתם של המחקרים שעסקו בנשים, בילדים ובמשפחות בתקופת השואה? שני גורמים מילאו תפקיד מרכזי בקביעת מועד הופעתם של המחקרים – הנגישות לחומר תיעודי והמודעות לחשיבותם של הנושאים הנידונים. הגורמים הללו השפיעו כמובן על מחקר השואה בכללותו, אבל בשעה שמחקר השואה החל לפרוח בשנות השבעים, כשהועמד לרשות החוקרים חומר תיעודי ממקורות יהודיים, היו בעיות התיעוד והמודעות חמורות יותר ככל שנגעו הדברים במחקרים על נשים, ילדים ומשפחות בשואה. רק בשנים האחרונות תפס המחקר בנושא האשה והמשפחה בתקופת השואה את מקומו במפה ההיסטורית, בעקבות העניין הגובר בהיסטוריה בעלת אוריינטציה פמיניסטית וחברתית ושפע התיעוד החדש שהועמד לרשותם של החוקרים. כתוצאה מכך מתחילים ההיסטוריונים רק עתה לשלב מחקרים על תרבות נשים ומשפחות במחקר השואה הכללי.

אתגרים רבים ניצבים לפני ההיסטוריון המתמחה בחקר הנשים והמשפחה בתקופת השואה. עליו לחפש אחר מקורות ונושאי מחקר בתורת תחליף לבניית מחקרים על-פי גלי ההתעניינות של חקר השואה הכללי; להעניק למחקריו אוריינטציה אינטרדיסציפלינרית שתאפשר לו להפיק תועלת מרבית ממרבית המקורות – כגון זיכרונות ועדויות – שבהם הוא משתמש. וכן עליו להישמר מפני הנטייה האולטרה-ספקולטיווית שניכרה אצל חלק מן החוקרים הראשונים שעסקו בנשים ובשואה. על ההיסטוריון הרציני להיזהר ממכשולים כאלה ומוטב לו להתרכז בניתוח אנליטי של הנושא הנידון.

המחקר בנושא נשים בשואה עדיין נמצא בחיתוליו בעוד שמחקרים על ילדים ומשפחות בשואה הגיעו למצב מתקדם יותר. אילו נושאים עדיין לא זכו לבירור היסטורי מעמיק? מעט נכתב על הצלת ילדים על-ידי ארגוני מחתרת.⁴⁷ מחקרים ראשוניים בלבד נכתבו על נשים מנהיגות בתקופת השואה.⁴⁸ מחקרים נוספים, הנמצאים בשלבי עשייה, עוסקים בחיי הדת של נשים בשואה,⁴⁹ באמהות בגטאות ובמחנות,⁵⁰ בתרבות נשים וילדים בשואה ובאשה היהודייה באידיאולוגיה הנאצית.⁵¹

לאן יפנה המחקר על נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה? האם ישולבו הנושאים האלה בתחומי המחקר הקיימים כגון מחקרים על תנועות מחתרת, פעילות הצלה ובעיית העקורים, ואולי יהפכו לדיסציפלינה אקדמית נפרדת? האם תהיה בחירת נושאי המחקר קשורה אך ורק בנטיית לבו של ההיסטוריון או שמא נהיה עדים לשיתוף פעולה בקרב קהיליית החוקרים בכל הקשור במקורות ובמחקרים כדי למנוע כפילויות ולייעל פרויקטים קיימים? אלה הם רק מעטים מן האתגרים הניצבים לפני דור החוקרים שיבחר לעסוק בתרבות נשים וילדים ובדפוסי משפחה בתקופת השואה.

לחלקים נוספים של המאמר:
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: הגל הראשון של ספרות על נשים, ילדים ומשפחות בתקופת השואה
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות החמישים והשישים
חקר האשה והמשפחה בתקופת השואה - סקירה היסטוריוגרפית: פרסומים משנות השבעים (פריט זה)

הערות שוליים:

31. בין ספרי הזיכרונות של נשים וילדים בשואה מאותה תקופה הופיעו הספרים האלה: E. Heyman, The Diary of Eva Heyman, Jerusalem 1974; J. Joffo, A Bag of Marbles, New York 1974; C. Ten Boom, The Hiding Place, New York 1975; B. Bar Oni, The Vapor, Chicago 1976; F. Fenelon, Playing for Time, New York 1977; I. Koehn, Mischling, Second Degree: My Childhood in Nazi Germany, New York 1977; I. Leitner, Fragments of Isabella, New York 1978; C. Delbo, None of Us Will Return: Auschwitz and After, Boston 1978; L. Rose, The Tulips Are Red, New York 1979; J. Reiss, The Upstairs Room, New York 1979; L. Zuker-Bujanowsdy, Liliana`s Journal, New York 1980; B. Ferderber-Salz, And the Sun Kept Shining, New York 1980; K. Kuper, Child of the Holocaust, New York 1980; L. E. Jackson, Elli, Coming of Age in the Holocaust, New York 1980; G. M. Gabor, My Destiny: Survivor of the Holocaust, Arcadia, Cal. 1981; F. Michelson, I Survived Rumbuli, New York 1981; A. Siegel, Upon the Head of a Goat: A Childhood in Hungary, New York 1981; S. Zyskind, Stolen Years, New York 1981; G. S. Haas, These I Do Remember: Fragments From the Holocaust, Salt Lake City, Utah 1982; K. Hart, Return to Auschwitz, New York 1982; A. Sassoon, Agnes: How My Spirit Survived, Edgeware, Middlesex, Eng.; J. Kerr, When Hitler Stole Pink Rabbit, London 1983; N. Tec, Dry Tears: The Story of a Lost Childhood, New York 1984; A. Siegal, Grace in the Wilderness, New York 1985; C. Aascher-Pinkhof, Star Children, Detroit 1986; F. Scheps Weinstein, A Hidden Childhood, New York 1986; T. Geve, Guns and Barbed Wire: A Child Survives the Holocaust, Chicago 1987; A. Appleman-Jurman, My Story, New York 1990 ; צ' רוזנברג-עמית, לא לאבד צלם, תל-אביב 1990; ב' יערי-חזן, שמי ברוניסלאבה, תל-אביב 1991; ל' תאו, נשארתי עצמי: סיפורה של נערה מלבוב, תל-אביב 1991.
32. ספר אחד, יוצא דופן, שיצא בתקופה מוקדמת יחסית הוא: לוחמת נשים, תל-אביב 1979, הכולל זיכרונות נשים ממחנה עבודה אא"ג בגרמניה.
33. L. Shelley (ed. And tr.), Secretaries of Death: Accounts by Former Prisoners who worked in the Gestapo of Auschwitz, New York 1986
34. י' תידור באומל (עורכת), קולות מקומנדו קנדה, ירושלים 1989.
35. A. Eisenberg, The Lost Generation: Children in the Holocaust, New York 1982. ספרים אחרים בקבוצה זו הם: V. Laska (ed.), Women in the Resistance and in the Holocaust: The Voices of Eyewitnesses, Westport and London 1983; R. Schwertfeger, Women of Theresienstadt: Voices from a Concentration Camp, Oxford, New York, Hamburg 1989; K. Berger, e. Holzinger, L. Podgornik, L. N. Trallor, Ich geb Dir einen Mantel, dass Du ihn noch in Freiheit tragen kannst: Widerstehen im KZ Oesterrichische Frauen erzaehlen, Fulda 1987; C. Vegh, I didn`t Say Goodbye: Interviews With Children of the Holocaust, New York 1979; S. Radax-Ziegler, Sie kamen druch: Das Schicksal zehn juedischer Kinder und Jgendlicher, die 1938/39 aus Oesterreich Fluechten mussten,Vienna 1988
36. י' ולק, חינוכו של הילד היהודי בגרמניה – החוק וביצועו, ירושלים 1975.
37. C. Shatzker, Reality and Imagination _ Perceptions of the Organized Jewish Youth Kuring the Holocaust, in A. Cohen, J. Gelber, C. Wardi (eds.), Comprehending the Holocaust, Frankfurt, Bern, New York, Paris 1988, pp. 215-223; The Jewish Youth Movement in Germany in the Holocaust Period, Leo Baeck Institute Year Book 32 (1987), pp. 157-181; 33 (1988), pp. 301-325; מכבי הצעיר – תנועת הנוער היהודית האחרונה בגרמניה, תנועות הנוער הציוניות בשואה, חיפה 1989, עמ' 81-103.
38. E. J. Baumel, The Jewish Refugee Children in Great Britain 1938-1945, M.A. Thesis, Department of Jewish History, Bar-Ilan University, Ramat-Gan; J. Tydor Baumel, Unfulfilled Promise: The Rescue and Resettlement of Jewish Refugee Children in the USA 1934-1945, Juneau 1991
39. D. Dwork, Children with a Star: Jewish Youth in Nazi Europe, New Haven and London 1991 [להלן: דבורק]. ספרים אחרים בקבוצה זו הם: י' המדינגר, ילדי בוכנוואלד, ירושלים 1988; L. Adolphs, Kinder in Ketten: Kinderschicksale in Ghettos and Konzentrationslagern, Duisburg 1984; S. Moskovitz, Love Despite Hate: Child Survivors of the Holocaust and Their Adult Lives, New York 1983; G. Eisen, Children and Play in the Holocaust: Games Among the Shadows, Amherst, Mass. 1988; E. Papanek and Edward Linn, Out of the Fire, New York 1975; S. Milton (ed.), The Art of Jewish Children: Germany 1936-1941, New York 1989
40. M. Kaplan, The Making of the Jewish Middle Class, New York and Oxford 1991; M. Kaplan, The Jewish Feminist Movement in Germany: The Campaigns of the Judischer Frauenbund, 1904-1938, Westport, Conn., 1979
41. A. Lixi-Purcell, Women of Exile: German Jewish Autobiographies since 1933, New York, Westport, Conn., London, 1988; G. Kreis, Frauen im Exil. Dichtung und Witklichkeit, Dusseldorf 1984
42. J.S. Ringelheim, Women and the Holocaust: A Reconsideration of Research, Signs 10 (1985), pp. 741-761; The Unethical and the Unspeakable: Women and the Holocaust, Simon Wiesenthal Center Annual (1984), pp. 69-87
43. "הצנרשאפט" כדוגמא לעזרה הדדית בקרב נשים בשואה, דפים לחקר תקופת השואה י' (1992), עמ' 127-107. בין המחקרים החדשים הנעשים כעת בנושאים אלה הם מחקריה של מרים גיליס קרליבך על הרבנות בגרמניה בתקופה הנאצית ומחקרו של יוסף קרניאל על נשים יהודיות באוסטריה לאחר האנשלוס.
44. כגון: R. Thalmann, Juedische Frauen nach dem Pogrom 1938; and C. Koonz, Courage and Choice Among German Jewish Women and Men, in A. Paucker, S. Gilchrist and B. Suchin (eds.), The Jews in Nazi Germany 1933-1945, Tuebingen 1986, pp. 283-293, 295-302
45. ראה לדוגמה: B. Throne with M. Yalom, Rethinking the Family: Some Feminist Questions, New York 1982; Hunter College Women`s Studies Collective, Women`s Realities, Women`s Choices: An Introduction to Women`s Studies, New York 1983; E.C. DuBois et al., Feminist Scholarship: Kindling in the Groves of Academe, Chicago 1984
46. דיון בגורמים למחקר השואה בנושאים שונים ובארצות השונות נמצא בקובץ: י' גוטמן וג' גרייף (עורכים), השואה בהיסטוריוגרפיה, ירושלים 1988.
47. ראה ההקדמה לספרה של דבורק.
48. במסגרת פרויקט הביוגרפיות תחת חסותו של יד יערי, גבעת חביבה.
49. במסגרת המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן.
50. במסגרת התכנית לתואר שני, טורו קולג', ירושלים.
51. ראה ההקדמה לספרה של דבורק.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel