לאחר התפטרותו של הקיסר וילהלם השני ויציאתו לגלות בהולנד בסוף המלחמה הוקמה בגרמניה רפובליקה. הרפובליקה כונתה הרפובליקה הוויימארית, על שם העיר ויימאר, שבה נוסחה חוקתה (1919).

בראש הרפובליקה עמד נשיא. הנשיא נבחר בבחירות כלליות לתקופה של שבע שנים והיה בעל סמכויות רחבות: הפיקוד העליון על הצבא, מינוי ראש הממשלה, ביטול החוקה בשעת חירום ושליטה באמצעות חוקי חירום. הרייכסטאג, המוסד המחוקק של הרפובליקה, נבחר אחת לארבע שנים. בנוסף להיותו מוסד מחוקק פיקח הרייכסטאג על פעולות הממשלה והיא הייתה זקוקה לאמונו. לנשיא הייתה גם סמכות לפזר את הרייכסטאג ולהכריז על בחירות חדשות. החוקה קבעה כי לצורך קבלת החלטות בשאלות מדיניות חשובות אפשר לערוך משאלי עם.

חוקת הרפובליקה הוויימארית הכירה בזכויות האדם והאזרח: חופש הדת, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, הזכות לעבוד ולשבות. החוקה גם העניקה שוויון פוליטי לנשים, בניגוד לנהוג בצרפת ובבריטניה, הדמוקרטיות הוותיקות. לא כל אזרחי גרמניה קיבלו ברצון את חילופי המשטר. רבים לא הזדהו עם הרפובליקה הדמוקרטית. פקידי מדינה רבים נהגו לקחת יום חופשה ב"יום החוקה" כדי להימנע מלהשתתף בטקסים הרשמיים ורבים אחרים נמנעו מלהניף את דגלי הרפובליקה.