האירועים המהפכניים שהתרחשו בצרפת ב-1789 העלו את שאלת זכויותיהם ומעמדם של היהודים במדינה. חברי האסיפה הלאומית של צרפת דנו בשאלה: האם החירות והשוויון, שהוכרז עליהם ב "הצהרת זכויות האדם והאזרח", חלים גם על היהודים? בתום דיון ממושך ולאחר מאבק קשה של יהודי צרפת, נחקק חוק שהקנה זכויות אזרח מלאות לכל יהודי בצרפת (ספטמבר 1791). כך היו יהודי צרפת לראשונים בין קיבוצי היהודים במדינות אירופה שזכו לשוויון זכויות אזרחי. מאותו זמן ואילך הייתה פתוחה הדרך ליהודים להשתלב בכל תחומי החיים במדינה, כולל הפוליטיקה והכלכלה, למלא משרות ממשלתיות ולעסוק במקצועות חופשיים.
השוויון שהעניק החוק ליהודי צרפת הביא לידי כך שיהודים רבים עברו מערי השדה לערים מרכזיות והצטרפו אל היהודים שכבר התגוררו בהן. בערים נפתחו לפניהם מוסדות להשכלה גבוהה ללא הגבלה ואפשרויות כלכליות חדשות. אולם לשוויון היה גם מחיר: היהודים נאלצו לוותר על כל זכויות היתר (הפריבילגיות) שניתנו להם בעבר. הם ויתרו על האוטונומיה* הקהילתית שנהנו ממנה, בוטלו סמכויות השיפוט של הקהילה, והוטל עליהם לשרת בצבא צרפת כמו כל אזרח.
תהליך זה, שראשיתו בצרפת, התפשט במהלך המאה ה- 19 למדינות נוספות באירופה והוא מכונה "אמנציפציה" - שחרור. השחרור, משמעו: קבלת שוויון זכויות אזרחי. התקדמות תהליך האמנציפציה של היהודים במדינות אירופה הייתה שונה ממדינה למדינה, והייתה תלויה במשטר ששרר בכל מדינה וביחס של החברה הסובבת לתהליך. תהליך האמנציפציה של יהודי מערב אירופה ומרכזה הושלם כאשר קיבלו גם יהודי שוויץ אמנציפציה, בשנת 1874.
האמנציפציה של היהודים הושפעה מן הרעיונות של הוגי הדעות של ההשכלה ומעקרונות הליברליזם שפשטו באירופה במהלך המאה ה-19. הליברליזם הדגיש כי מחובתה של המדינה להגן על זכויותיהם של כל אזרחיה, ללא הבדל אמונה או דת.
* אוטונומיה
מילה שמקורה ביוונית: אוטוס - עצמי, נומוס - חוק, ומשמעותה: שלטון עצמי. במסגרת האוטונומיה השלטון מעניק לקבוצת אוכלוסייה מסוימת במדינה - מיעוט לאומי או מיעוט דתי - את הזכות והסמכות לנהל את ענייניה הפנימיים בנושאים כמו חינוך, דת ותרבות.