פּוּ-יִי, שהוכתר כ"שליט בובה" במנצ'וריה ונודע בכינויו "הקיסר האחרון", היה בן לשושלת מַנְצ'וּ, במקורה שושלת נוודים ממנצ'וריה, ששכנה מצפון-מזרח סין, וכבשה את סין בשנת 1644 אך הקפידה על ריחוק מוחלט מן העם הסיני. פו-יי הוכתר לקיסר במלאת לו שלוש שנים (1909). במלאות לו חמש נאלץ לוותר על הכתר בעקבות מהפכה. מאז חונך בבידוד מוחלט, בתוך "העיר האסורה".

"העיר האסורה" נבנתה במאה ה-15 והייתה מתחם של ארמונות וגנים מפוארים בלב העיר פֶּקִינְג (בֵּייגִ'ין). העיר הייתה מוקפת חומה אדומה וַחֲפִיר וכונתה כך כי הייתה אסורה בכניסה לפשוטי העם. גגותיהם של הארמונות המפוארים היו מצופים זהב, כצבע החצר הקיסרית. איש בקיסרות לא הורשה להשתמש בצבע הצהוב - הצבע הקיסרי. בתוך "העיר האסורה" גדל פו-יי בבדידות בין סריסים ששירתו אותו והיו ממונים על חינוכו. את אמו ראה לראשונה בהיותו בן עשר ולימים אמר כי מעולם לא ידע אהבת אם.

מפנה חל בחייו בהיותו בן 13, כאשר החל ללמוד אנגלית. מורהו האנגלי רֶגִ'ינַלְד ג'ונסטון קירב אותו לתרבות המערב ובהשפעתו אימץ לעצמו פו-יי שם מערבי, הנרי. ג'ונסטון הבחין כי פו-יי קְצַר רוֹאִי אך מחנכיו הסינים ניסו למנוע ממנו להרכיב משקפיים כי אלה סימלו בעיניהם את תרבות המערב. רק לאחר שהקיסר הצעיר עמד בתוקף על דעתו הוכנו לו משקפיים ואותם הרכיב עד יומו האחרון. ככל שהתבגר הבין פו-יי כי הוא כלוא ב"עיר האסורה" ובהיותו בן 15 אף ניסה לברוח אך נכשל. בגיל 16 החליטו יועציו שעליו לשאת אישה והוא נאלץ לבחור אותה מתוך תמונות נשים הראויות לשושלת הקיסרית, שהוצגו בפניו.

כאשר היפנים פלשו למנצ'וריה ב- 1931, הכתירו אותו ל"קיסר בובה" בממלכת מנצ'וקואו ואף אילצו אותו לשאת אישה יפנית ולאמץ את מנהגי הדת היפניים. צעדים אלה הגבירו את תלותו ביפנים פטרוניו. לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה ויתר על כתרו, ברח לרוסיה וישב שם במעצר בית. בשנת 1950 שב לסין ונכלא לתקופה של תשע שנים. כאשר שוחרר, והוא בן 60, שב לחיות בפקינג הקומוניסטית. "העיר האסורה" בה גדל הייתה פתוחה עתה לכול. בהנחיית המשטר הקומוניסטי בסין אולץ לשאת אישה סינית משורות המפלגה הקומוניסטית. הייתה זו הפעם הראשונה שבן השושלת הקיסרית, שושלת מנצ'ו, נשא אישה סינית פשוטה.

"הקיסר האחרון" מת בשנת 1967 והסיבות למותו שנויות במחלוקת. יש הטוענים שנרצח ואחרים טוענים כי מת ממחלה.