הרב הספרדי, יעקב שאול אלישר, המכונה יש"א ברכה, נולד בצפת ב- 1817. הרב מילא תפקידים שונים בהנהגת העדה הספרדית. בתפקיד "הראשון לציון" החל לכהן בשנת 1893 (בהיותו בן 76) ועד מותו (בשנת 1906), וזאת בהסכמת היהודים הספרדים והאשכנזים גם יחד. עוד טרם היה "הראשון לציון" הוא פעל לקירוב בין העדות, ולשם כך אף ביקש להקים ועד משותף למען הנהגת היישוב בירושלים על כל עדותיו, אך נכשל. ביוזמתו הוקם ועד כזה ביפו בשנת 1891.
טקס הכתרתו נערך בבית כנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי בירושלים. יום הכתרתו היה יום חג, וטקס הכתרתו מעיד על היותו מועמד מקובל על הכול: "ספרדים, אשכנזים, מערבים, גרוזים, תימנים, חסידים, משכילים, רבנים ומורי בתי-ספר וסופרים ועורכים, הכל הכל יחד. הרב מבּרִיסְק והר"ש סאלנט ישבו אצל י"מ פינס וד"ר גרינהוט והאדון כהן. כלל הדבר, צדיק ומשכיל נפגשו וּשְׁטְרַיְמְל וְצִילִינְדֶר נָשְקוּ." (מתוך: "משפחת אלישר בתוככי ירושלים" מאת נתן אפרתי, עמ' 141-142).
בטקס הכתרתו לבש הרב את הגלימה הרשמית שנשלחה מאיסטנבול וכן עיטורי כבוד מטעם השלטון: "[...] ויַעַל על הבימה והוא לבוש מצנפת החכם באשי, אשר הלבישוהו חכמי העדה וזקניה בביתו. דמותו הנהדרת כדמות אחד האבות הקדמונים, גובה קומתו, זקנו הארוך הלבן היורד על חזהו, תארו והוד עמדתו עשו רושם חזק על הקהל וילבישוהו זקני העדה בגלימה החדשה, גלימת הקהל, ויברך הרב ברכת שהחיינו, ויתרגש מאוד ולא יכול להתאפק מבכי." (שם, עמ' 142).
כאיש ציבור הקפיד הרב אלישר על כללי התנהגות והחליט לממן את כל הוצאות ביתו ומשפחתו מכספו ולא מכספי הציבור, ורק אירוח בביתו מוּמן מכספי העדה הספרדית. בתפקידו כ"ראשון לציון" וכ"חכם באשי" הופקד על ביתו בקביעות חיל משמר עות'מאני, ובלכתו ברחוב ליוו אותו שומרים אשר לבשו תלבושת מיוחדת ונשאו מוטות כסף בידיהם.
הרב יש"א ברכה עמד בראש הנציגות של היישוב אשר קיבלה את פני קיסר גרמניה וילהלם השני בביקורו בירושלים.
