גולת הכותרת של פעילותן של חברת יק"א וחברת פיק"א בארץ בתקופת היישוב הייתה מפעל הקמתו והחזקתו של חבל התיישבות במזרח הגליל התחתון. כמה מושבות תוכננו, הוקמו ונוהלו בחבל זה, תחילה בידי יק"א ומשנת 1924 בידי פיק"א, והמפעל התאפיין בדקדקנות שכמותה לא נראתה בארץ קודם לכן. בחקר היישוב יוחד מטבע הדברים מקום רב להתיישבות בגליל התחתון. המחקרים הקיימים ראו את פעילותן של יק"א ופיק"א בהקשר הרחב של מכלול ההתיישבות בארץ, והתמקדו בעיקר בהיבטים הארגוניים, כגון שיטת הניהול שנקטו החברות. מאפיין נוסף של המחקרים הקיימים הוא הנטייה להתמקד בשנים הראשונות של התהליך ולמעט לעסוק בסוגיות הקשורות להמשך התפתחותו.¹

במאמר זה אני מבקש להשלים את המחקרים הקיימים מהזווית של ההיסטוריה החברתית. אני סבור כי לצד ההיבטים רבים החשיבות הקשורים למימון ולארגון, יש לעסוק גם במרכיבים התרבותיים והחברתיים של תהליך המפגש בין פקידי החברה המיישבת לאיכרי המושבות, ולבחון את פעולותיהם ואת תגובותיהם של שני הצדדים בנגזרות מתוך תפיסת עולמם. נוסף על המרכיב הארגוני הצר, זה שבין חברה מנהלת לאיכרים מנוהלים, אבחן את המרכיב האנושי – כדוגמת רגשות והלכי רוח גלויים או סמויים, ובאופן רחב יותר גורמים לא רציונליים – ואת חלקו של מרכיב זה בשיקולים ובקבלת החלטות כפי שהתפתחו והבשילו במהלך התקופה.

חשוב להדגיש שלא בכדי אני מצטמצם במחקר זה למושבות הגליל התחתון בלבד. הן היוו סביבה בפני עצמה בנוף התקופה, שכן היו מראשיתן יצירתה של יק"א לבדה ועוצבו בצלמה ובדמותה, בניגוד למושבות אחרות, שהגיעו לניהולה אחרי שעברו גלגולים חברתיים וכלכליים לא פשוטים. כך תורם המחקר עוד נדבך לחקר ההיסטוריה המקומית, תחום שהולך וקונה לו חשיבות בשנים האחרונות.² ייחוד נוסף של המחקר הוא הישענותו על שני אוספים פרטיים שטרם השתקפו במחקרים קודמים, והמאפשרים מבט רחב וחדשני הן על מכלול המגעים שהתקיימו והן על שנאמר ונהגה בחדרי חדרים, במיוחד בתוככי הקבוצה האיכרית הסגורה. בלהה ויצחק שרפמן מיבנאל הואילו להעמיד לרשותי כמות גדולה של פרוטוקולים מישיבות 'התאחדות האיכרים בגליל התחתון' וכן פרוטוקולים של ועד יבנאל. יומנו האישי של יהודה ענתבי, מנהל בית הספר בכפר-תבור בשנים 1925-1911, נמסר לעיוני באדיבות בנו, שלומי ענתבי מאיילת-השחר.³ כוונתי להפוך במאמר זה את יק"א ופיק"א מצופות לנצפות ולהאיר אותן בעיקר מכיוון המושבות, הביאה אותי להתרכז בעיקר בשני אוספי מקורות אלו, ובייחוד בפרוטוקולים של 'התאחדות האיכרים בגליל התחתון' ושל ועד יבנאל.

יק"א (Jewish Colonization Association) הוקמה על ידי הברון מוריס הירש בשנת 1891 ועסקה בעיקר בסיוע להתיישבות חקלאית של יהודים מזרח אירופים, במיוחד בארגנטינה. בשנת 1924 הופרד הטיפול במושבות הגליל התחתון מחברת יק"א והועבר לחברה בת: פיק"א (Palestine Jewish Colonization Association) .⁴ בשנת 1896, סמוך לפטירת הברון הירש, הביאו נרסיס לוון ובמיוחד אמיל מאירסון, שהיו מבכירי החברה, להגברת מעורבותה של יק"א בארץ. בשנת 1900 קיבלה יק"א לידיה את ניהול המושבות שהיו עד אז בחסות הברון רוטשילד, והקימה לשם כך את ה'ועדה הארץ-ישראלית' (Commission palestinienne); בוועדה היו שישה חברים, שלושה מטעם יק"א ושלושה מטעם הברון, שמינה את עצמו ליושב ראש הוועדה. בעוד הוועדה עסקה בניהול הקיים, יזמה יק"א עצמה פעילויות חדשות, וכך יצרה שנה אחר כך חבל התיישבות חדש בגליל התחתון ובו כמה מושבות חדשות. יק"א עסקה רק בניהולו של החבל החדש ולא השקיעה בו מכספיה. פעילותה ניזונה מפרות קרן של חמישה-עשר מיליון פרנקים שהעמיד לרשותה רוטשילד.⁵ החברה עסקה בניהול בלבד משום ששללה גמילות חסדים גרדא, וזו נקודת המוצא לניתוח יחסיה של יק"א עם איכרי המושבות.

את החברה ניתן להציג בשני נרטיבים שונים. לפי הנרטיב של החברה, העולה מדוחותיה השנתיים, חפצו יק"א ופיק"א לתרום מניסיונן גם בארץ-ישראל. הקמת המושבות על בסיס תכנון קפדני נועדה להביא מאות משפחות לקיום עצמאי ומכובד המתבסס על חקלאות. ואולם עצלנותם ונצלנותם של האיכרים מנעה מהם לבסס את עצמם, למרות כל מה שנעשה למענם. לפי הנרטיב של האיכרים, המשתקף בפרוטוקולים של המושבות השונות ושל 'התאחדות האיכרים', הכתיבו יק"א ופיק"א, באצטלה של חדשנות ותכנון, תנאים בלתי אפשריים ונקטו עמדה מתנשאת ואטומה. כך נמנעה מהאיכרים, אשר השקיעו במושבות את מיטב שנותיהם, כל אפשרות לקדם את עצמם.

כיצד נוצרו שני נרטיבים מנוגדים, שבהם כל צד מציג את רצונו הטוב, המתנפץ על סלע מגרעותיו של האחר? כדי להשיב על כך יש לברר מה היה תפקידה של תפיסתם התרבותית של המשתתפים בתהליך הקמת המושבות. האומנם מדובר רק בתהליך ביורוקרטי במובנו המודרני, תהליך המבוסס על יחס אנונימי וענייני, או שמא במערכת השיקולים שביסוד תהליך זה באה לידי ביטוי מורכבות המגע שבין שתי אוכלוסיות יהודיות זרות ומרוחקות: בני מעמד הביניים המעודנים של יהדות צרפת ב'תקופה היפה' (la belle époque) מכאן ויוצאי עיירות וכפרים מזרח אירופים מחוספסים מכאן?

לצורך בירור זה יש לתת משקל, הגם שלא משקל בלעדי כמובן, לשיח של הקבוצות החברתיות שקיימו ביניהן מפגש תרבותי: פקידי החברה מכאן ואיכרי המושבות מכאן. השיח, היינו המילים הנאמרות ואופני בניית התכנים, ההקשרים והמשמעויות, הוא כלי שבאמצעותו מבטאים אנשים ממשויות. השפה שבה משתמשת קבוצה חברתית משקפת באופן משמעותי את תפיסת עולמה.

השיח הוא שמאחד סביבה חברתית בכך שהוא מבטא דרך ראייה משותפת (שאופני הביטוי משקפים אותה). מכאן החשיבות שיש לייחס לטקסטים הישירים הרבים שהמקורות משופעים בהם. לא בהכרח מבטאים הפרוטוקולים והכתבים האחרים בדקדקנות מושלמת את שנאמר. כך למשל הותיר אברהם קוסטיצקי, מראשוני יבנאל, זיכרונות הכתובים בלשון החדה כתער,⁶ ובהם נהג כמעשה תוקידידס ושחזר טקסטים; ואף על פי כן דבריו משקפים את הלכי הרוח האותנטיים של בעלי הדבר, האיכרים. כך מעבה השיח שאלה כגון מה היו מטרותיהן של יק"א ופיק"א, ומבהיר את האופנים שבהם הבין כל צד אותן מטרות.⁷

חשוב להבהיר כאן שמחקר זה מסתייע בעיקרו במקורות מקומיים, ולא אפנה למשל לדוחות המפורטים שהותירו פקידי יק"א לאחר סיורים שערכו במושבות. הסיבה לדבר היא, כפי שכבר צוין, הכוונה להדגיש את ההיבט של ההיסטוריה החברתית, הצופה בהתרחשויות 'מלמטה למעלה', מתוך עיניהם של בני המושבה. הנחתי היא כי בבואנו לבחון צד אחד במפגש תרבויות, ובמיוחד כשמדובר בצד הדומיננטי, דווקא הצפייה בו מן הצד האחר תיטיב לשפוך אור על דקויות ורגישויות.

בחלקו הראשון של המאמר אשרטט את תהליך המפגש בין הפקידים לאיכרים, ובשני אבדוק משמעויות שלו.

*המאמר נכתב בסיוע רשות המחקר במכללה האקדמית תל-חי.

לחלקים אחרים של המאמר
מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א: מבוא (פריט זה)
מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א: תהליך המפגש בין הפקידים לאיכרים
מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א: אינטרפטציות של מהות המפגש בעיני הפקידים
(1944-1901)

הערות שוליים:

1. המחקר הרחב ביותר הוא של ש' שאמה, בית רוטשילד וארץ ישראל: מפעלם של אדמונד וג'יימס רוטשילד בארץ, ירושלים תש"ם. ראו גם: י' מרגלית וי' גולדשטיין, 'מפעלו של הברון אדמונד דה-רוטשילד, 1899-1882', מ' ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה: התקופה העות'מאנית, א, ירושלים תש"ן, עמ' 498-491; א' אבנרי, ההתישבות היהודית וטענת הנישול, 1948-1878, תל-אביב תש"ם, עמ' 91-83; ח' גבתי, מאה שנות התישבות, א, תל-אביב תשמ"א, עמ' 92-77; ר' אהרנסון, 'שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן', מ' אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א, ירושלים תשמ"ב, עמ' 80-74; א' ביתן, תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי, 1978-1800, ירושלים תשמ"ב, עמ' 88-81; צ' שילוני, הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית, 1914-1903, ירושלים 1990, עמ' 65-53, 149-130, 181-176; י' גולדשטיין וב' שטרן, 'פיק"א – ארגונה ומטרותיה', קתדרה, 59 (ניסן תשנ"א), עמ' 125-103; י' כ"ץ, 'דיון', הנ"ל (עורך), החברה להתיישבות יהודים (יק"א): מאה שנות פעילות, 1991-1891, ירושלים תשנ"ה, עמ' 62; א' ינקלביץ, 'סג'רה ומקומה בוויכוח על אופיה של ההתיישבות בא"י בראשית המאה העשרים', עבודת מוסמך, אוניברסיטת חיפה, 1996, עמ' 31-4; י' בן-ארצי, 'התפתחות מושבות העלייה הראשונה והקמת מושבות חדשות בתקופת העלייה השנייה', י' ברטל (עורך), העלייה השנייה, א: מחקרים, ירושלים תשנ"ח, עמ' 141-136; י' קניאל, במעבר: היהודים בארץ-ישראל במאה הי"ט בין ישן לחדש ובין יישוב ארץ הקודש לבין ציונות, ירושלים תש"ס, עמ' 366-364; ד"י פנסלר, תכנון האוטופיה הציונית: עיצוב ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, 1918-1870, ירושלים ושדה-בוקר תשס"א, עמ' 49-38. כמה מחקרים הוקדשו לפקידים ספציפיים, ביניהם: י' מיורק, 'אמיל מאירסון וראשית המעורבות של יק"א בארץ-ישראל', קתדרה, 62 (טבת תשנ"ב), עמ' 79-67; ע' עמית, 'חיים מרגלית קלווריסקי יוצר ההתיישבות בגליל התחתון המזרחי', יהדות זמננו, 5 (תשמ"ט), עמ' 152-137; ע' עמית, 'חיים מרגלית קלווריסקי', ז' צחור (עורך), העלייה השנייה, ב: אישים, ירושלים תשנ"ח, עמ' 307-305.
2. י' בן-ארצי, 'דרכים וכיוונים בחקר ארץ-ישראל ויישובה', קתדרה, 100 (מנחם-אב תשס"א), במיוחד עמ' 376-371.
3. להלן: אוסף שרפמן; יומני ענתבי.
4. לשם נוחות אשתמש להלן במונח 'החברה', למעט מקרים של התייחסות ספציפית לאחת משתי החברות. עם זאת חשוב לציין שלצד הדומה רב השונה בין יק"א לפיק"א, והמחקרים שהוזכרו לעיל, בהערה 1, שופכים על כך אור רב. פיק"א הייתה קטנה מיק"א הן במספר פקידיה, הן בגודל תקציבה והן בתחום פעילותה. היא פעלה בתקופה שונה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, תקופה שבה השתנו נתונים בסיסיים רבים, כגון השלטון בארץ. תפיסות התיישבותיות חדשות דחקו את המושבות, בייחוד את מושבות הגליל הקטנות, לקרן זווית. עוד השתנו היחס לקרקע, לעבודה העברית ולתפיסת החקלאות. כתוצאה מכך לא קיבלו המושבות תמיכה ממוסדות לאומיים כמו ההתיישבות הקולקטיבית, והדבר העמיק את תלותן בפיק"א וב'התאחדות האיכרים', תלות שמקורה באונס ולא ברצון.
5. ינקלביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 23-22.
6. א' קוסטיצקי, בטרם האיר הבוקר: מסיפורי ראשונים בגליל, תל-אביב (תשמ"ב?).
7. לדיון נרחב בשאלת מקומו של השיח במחקר ההיסטורי ראו: א' וינריב, היסטוריה: מיתוס או מציאות? מחשבות על מצב המקצוע, תל-אביב תשס"ג, עמ' 118-108.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel