הילדים המוסתרים נאלצו לשאת בלי הרף אמירות כמו: "אתה שרדת, אין לך זכות להיות עצוב." מיד בתום המלחמה בתי ילדים רבים קיבלו אליהם יתומים מאב ומאם. אך נראה היה שהילדים האומללים ביותר היו אלה שהושמו במשפחתם הקרובה, שחיו מוקפים בילדים בני גילם, שונים מכדי להבין אותם, שחזרו באוזניהם בלי הרף שהם חייבים להיות שמחים.

היום אני יודעת, שאחרי שנים, לילדים המוסתרים היה נתיב חיים שונה לגמרי, שהחיים שהם זכו להם היו לפעמים מלאי הצלחות, אך לעתים קרובות אופיינו בניתוקים ופרידות. דבר אחד איחד אותם: הסבל העמוק שלעולם לא יוכל להימחות, הפצע הפתוח שמפריש מוגלה שהיקום לא מצא לה מרפא. דבר שנותר כמות שהוא גם חמישים שנה אחר כך.

מריון

לקטעים נוספים מהספר:
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: סימון
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: רוזה קלרה
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: לואיז
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: ליליאן
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: מרגו
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: מוניק
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: מריון (פריט זה)
הרחק בקצה העולם יש לי אמא: רוזט

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel