היסטוריון ומנהיג ציוני סוציאליסטי, כיהן כנשיא בין השנים 1952-1963. בן-צבי (לשעבר שימשלביץ'), יליד אוקראינה ובן למשפחה ציונית, נמנה עם מקימי ארגון ה"הגנה" היהודי באוקראינה עם פרוץ פרעות קישינייב (1903). לאחר עלייתו לארץ-ישראל, היה לדמות מרכזית
בארגון "השומר". במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש על-ידי הטורקים, ויחד עם דוד בן-גוריון הניח את הבסיס לתנועת העבודה הציונית בארה"ב. השניים הצטרפו לצבא הבריטי ובמסגרתו שבו לארץ-ישראל. בראשית שנות ה-20 נמנה עם מקימי ארגון "ההגנה". בהיותו מנהיג מפלגות ציוניות סוציאליסטיות מגיל צעיר, היה בין מקימי ה"הסתדרות" - הפדרציה הכללית של העבודה. לאחר מכן היה לנשיא ה"ועד הלאומי" וייצג את היישוב היהודי בפני שלטונות המנדט הבריטי. נבחר לחבר בכנסת הראשונה.

עם היבחרו לנשיא העביר את משכן הנשיאות מרחובות לבית צנוע בירושלים. התעניינותו העמוקה בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ-ישראל הניחה את היסוד להקמת המכון לחקר קהילות ישראל, ארץ-ישראל וירושלים, שלימים נקרא על שמו "יד בן-צבי". נפטר חצי שנה לאחר שנבחר לכהונה שלישית כנשיא.



קישורים:
מידע על מוסד הנשיאות בישראל מתוך אתר הכנסת