נשיא המדינה בין השנים 1983-1993. הרצוג, דיפלומט ומשפטן, נולד בבלפסט, צפון אירלנד, בן לרב הראשי של יהדות אירלנד. בגיל 17 עלה לישראל, למד בישיבה והצטרף לשורות ה"הגנה". לאחר מכן נסע ללונדון, שם השלים את לימודי המשפטים, והתגייס לצבא הבריטי כקצין מודיעין. עם קום המדינה התגייס לצה"ל. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים שימש כפרשן הצבאי של "קול ישראל". לאחר מלחמת ששת הימים מונה למושל הצבאי הראשון של יהודה, שומרון ומזרח-ירושלים. בין השנים 1975-1978 שימש כנציג ישראל באו"ם, ונודע בתגובתו הקשה על החלטת האו"ם, שהשוותה את הציונות לגזענות. נבחר לכנסת מטעם מפלגת "העבודה" בשנת 1981. כנשיא המדינה, היטיב לייצג את עמדתה של ישראל בעולם, ובנסיעותיו הרבות נכללו ביקורים היסטוריים בגרמניה ובסין. ייחס חשיבות רבה לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות, וראה בחינוך היהודי נושא מרכזי. מילא תפקיד חשוב בהכרעות שונות סביב חילופי ממשלות במערכת הפוליטית בישראל, ועמד מאחורי כינונן של שתי ממשלות איחוד לאומי. הביע דעה בנושאים השנויים במחלוקת, כמו קריאתו להגבלת חופש הפעולה של קבוצות שוליים, המסיתות לאלימות.

הרצוג כתב ספרים רבים אודות היסטוריה צבאית. לאחר סיום כהונתו כנשיא, הוציא לאור גם אוטוביוגרפיה, המשלבת את תולדות חייו עם האירועים ההיסטוריים בהם לקח חלק. הרצוג תרם רבות להקמת המרכז ללימודי המזרח-התיכון ודיפלומטיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שלאחר מותו נקרא על שמו. משפחתו הקימה לזכרו את "יד חיים הרצוג".



קישורים:
מידע על מוסד הנשיאות בישראל מתוך אתר הכנסת