בשנת 1807 כינס נפוליאון "סנהדרין גדולה" בה השתתפו נציגי יהודים מצרפת, ממערב גרמניה ומצפון איטליה. הסנהדרין נתנה תוקף של מעין פסק הלכה להחלטותיה של אספת הנכבדים היהודים שהתכנסה ב- 1806. ההחלטות עסקו בנושא יחסם של היהודים לצרפת ולצרפתים, ומעמדם בשטחי הקיסרות הצרפתית.