תולדוט אתר ההיסטוריה - סוריה ולבנון

מנדט צרפתי על סוריה ולבנון

צרפת קיבלה מנדט על סוריה ולבנון ב- 1922. כמו בכתב המנדט שניתן לבריטניה בנוגע לעיראק, גם בנוגע לסוריה וללבנון נקבע כי על צרפת להוביל את מדינות המנדט לקראת עצמאות מדינית ולקבוע להן חוקה בתוך שלוש שנים.

נציב עליון צרפתי ישב בביירות, היה ממונה על סוריה ולבנון, ושלט בהן בעזרת מערכת פקידות. נציגי המנדט הצרפתי שלטו במערכת הכספים המקומית, והמטבע המקומי הוצמד לפרנק הצרפתי. שופטים צרפתים פיקחו על מערכת המשפט המקומית, והצבא והמשטרה המקומיים היו בשליטת מפקדים צרפתים.

סוריה - בדרך לעצמאות מלאה

בשנת 1928 הקימה צרפת מועצה והטילה עליה לנסח חוקה לסוריה. החוקה אמנם נוסחה, אבל היא לא הייתה לרוחה של צרפת, שכן היא ביטלה לחלוטין את מעמדה של צרפת בסוריה. צרפת דחתה את החוקה וניסחה חוקה אחרת ב- 1930, ובה הכריזה על הקמת הרפובליקה של סוריה. הנשיא הראשון של הרפובליקה הסורית נבחר כבר ב- 1932. לאחר מהומות בסוריה ושביתה כללית שהחלה בינואר 1936, נחתם הסכם בין סוריה לצרפת. הוחלט שסוריה תהיה עצמאית, אבל הצרפתים ימשיכו לנהל את ענייני החוץ והביטחון של המדינה במשך 25 שנים נוספות. לצרפת הותר להחזיק בסיסי צבא על אדמת סוריה. אולם ממשלה חדשה שהוקמה בצרפת סירבה לאשר את ההסכם הזה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התחזקו בסוריה הכוחות התומכים בממשלה הפרו-נאצית של צרפת, ממשלת וישי. ממשלה זו הודחה ביוני 1941, כאשר כוחות בריטניה וצרפת החופשית פלשו לסוריה וללבנון. הם מינו במקומה ממשלה מטעם צרפת החופשית. רק לאחר המלחמה, ב- 1946, קיבלה סוריה עצמאות.

אי יציבות פוליטית בסוריה

סוריה העצמאית סבלה מהפיכות מרובות. בשנת 1949 אירעו בה שלוש הפיכות. בשלוש ההפיכות השתתף הגנרל אַדִיבּ אל שִׁישַׁכְּלִי, ולאחר ההפיכה השלישית הוא שלט בסוריה בשנים 1949-1954. שישכלי שיתף בשלטון את נאמניו ודיכא כל גוף מתנגד. כדי לבסס את שלטונו ניסה גם להגיע להסכם עם ישראל. אך גם ממשל זה נפל בהפיכה.

אחת המפלגות החשובות שפעלו בסוריה בתקופה זו הייתה מפלגת הבַּעת' (שפירושה בערבית: התחייה). המפלגה הוקמה ב- 1946 כמפלגה פוליטית ודגלה באחדות לאומית ערבית, בסוציאליזם ובחֵירוּת. היא זכתה להישג מרשים בבחירות שנערכו לאחר ההפיכה בשנת 1954.

בשנים 1958 – 1961 התאחדה סוריה עם מצרים במסגרת שנקראה קע"מ - קהילייה ערבית מאוחדת, והמדינה הסורית העצמאית נעלמה. מפלגת הבעת' הייתה מן התומכים המרכזיים באיחוד זה וקיוותה שהוא יעצור את השתלטות השמאל בסוריה.

אולם האיחוד עם מצרים לא האריך ימים. הפיכה צבאית התחוללה בסוריה בספטמבר 1961. יוזמיה, קצינים סורים ואנשי פקידות בכירה, התנגדו להשתלטות מצרים על סוריה. במשאל עם שערכו ביטלו את האיחוד עם מצרים במסגרת קע"מ. אולם גם משטר זה לא האריך ימים ושלוש הפיכות נוספות פקדו את סוריה בשנים 1963, 1966 ו-1970. בהפיכה האחרונה תפס את השלטון חַאפֶז אל אַסַד, והיה לשליט יחיד בסוריה במשך כ-30 שנים.

הרכב דתי ועדתי מיוחד בלבנון

כאמור, גם לבנון הייתה תחת מנדט צרפתי, אבל בלבנון הייתה אוכלוסייה נוצרית גדולה, שיצרה קשר עם השלטון הצרפתי וְהֵקֵלָה עליו. אוכלוסיית לבנון הייתה מורכבת מכמה עדות דתיות: נוצרים - שהיוו את רוב האוכלוסייה, מוסלמים סוּנִים ושיעים ודרוזים. הרכב זה של האוכלוסייה יצר מתח במדינה.

ב- 1926 הציעו הצרפתים חוקה ללבנון והכריזו על הקמת הרפובליקה של לבנון, ובאותה שנה נבחר נשיאה הראשון של לבנון. אולם, כמו בסוריה, התחזקו בלבנון הלכי הרוח הלאומיים אשר לא ראו בחוקה צעד מהותי לקראת עצמאות. בהשפעתם בוטלה החוקה, וב- 1936 הציעה צרפת ללבנון הסכם דומה לזה שהוצע לסוריה. אולם עקב מלחמת העולם השנייה נדחה ביצוע ההסכם. ביוני 1941, בהיותה בשליטתם של תומכי ממשלת וישי, נכבשה לבנון על ידי כוחות בריטניה וכוחות צרפת החופשית, ורק לאחר המלחמה הוכרזה עצמאותה של לבנון.

סמכויות השלטון במדינה חולקו בהתאם להרכב הדתי-עדתי. נקבע כי הנשיא במדינה יהיה נוצרי מָרוֹנִי, ראש הממשלה - מוסלמי סוּנִי, ונשיא בית הנבחרים יהיה מוסלמי שיעי. גם הממשלה הורכבה לפי ייצוג דתי-עדתי.

עצמאות לבנון בסכנה

ב- 1957 החלו בלבנון מעשי אלימות רבים, כנראה ביוזמת מצרים וסוריה. שביתה כללית במדינה הפכה למרד, ובו עמדו המורדים, תומכי מצרים וסוריה, ולמולם תומכי הנשיא הנוצרי כַּמִיל שַׁמְעוּן, אשר נקט מדיניות של התקרבות למערב. במהלך האירועים ניתק שמעון את היחסים הדיפלומטיים בין לבנון למצרים, ואף פנה לארצות הברית ודרש את התערבותה במדינתו. ואכן, בהתאם לדוקטרינת אייזנהאואר, חיילים אמריקנים נחתו בלבנון וסייעו להשגת רגיעה ולהסדר של פשרה (1958). ארצות הברית התערבה בלבנון מתוך רצון למנוע את השתלטות ברית המועצות על חלק זה של העולם. רק לאחר פניית האו"ם היא הוציאה את כוחותיה מלבנון. בבחירות שנערכו בלבנון לא נבחר שוב כמיל שמעון לנשיא לבנון. במקומו נבחר הרמטכ"ל פוּאַד שִׁהַאבּ, אשר בעת המשבר נמנע מִלְעָרֵב את הצבא.

אולם השקט בלבנון לא ארך זמן רב. ניסיון הפיכה דוכא ב- 1961. עצמאותה של לבנון הועמדה שוב בסכנה בשנים 1968 – 1969, כאשר ארגוני מחבלים פלסטינים בראשות אש"ף התבססו בלבנון והחלו לפעול משטחה נגד ישראל. פעולות המחבלים נתמכו על ידי גורמים נאצריסטיים. ישראל הגיבה בפשיטות צבאיות אל שטחי לבנון, וביניהן פשיטה על שדה התעופה של ביירות ב-1968.

נשיא לבנון התנגד לפעולתם של הארגונים מתוך שטח לבנון והסתייג מכך שיצרו מעין מדינה בתוך לבנון. רוב הנוצרים בלבנון דרשו לרסן את פעילות הפלסטינים, ואילו המוסלמים טענו כי יש לאפשר להם לפעול ואף יש לסייע להם. המדינה הייתה על סף מלחמת אזרחים.

ב- 1969, בהתערבות הנשיא נאצר, הוגבלה פעילות המחבלים בלבנון לאזור מסוים, והם הועמדו תחת פיקוח צבא לבנון. בנוסף, נאסר על הפלסטינים להתערב בענייני הפנים של לבנון. אבל ארגוני המחבלים לא קיימו את ההסכם, ואזור דרום-מזרח לבנון, שֶׁכּוּנָה "פַתַח לֶנְד", היה בשליטתם ושימש מוקד לפעולות חבלה בישראל.

לשאר חלקי הפרק:
טורקיה ואיראן מאמצות דפוסים מערביים
מצרים מנהיגה את העולם הערבי
עיראק ועבר הירדן - משלטון בריטי לעצמאות
סוריה ולבנון - ממנדט צרפתי לעצמאות (פריט זה)