תולדוט אתר ההיסטוריה - על היחס שבין הזמן להוראתו בהיסטוריה: מהו הזמן?

בתחילת דבריי הדגשתי שהזמן, למרות שהוא מצטייר כמושג רגיל לכל דבר, הרי שבצעם אינו כזה כלל ועיקר. אמנם, אין ויכוח על כך, שהזמן הוא גורם ממשי, ואם הוא כזה, הרי שהוא קיים. בכך אין כל ספק ⁸. אבל, אין גם ויכוח לגבי העובדה, שאי אפשר להגדיר זמן, מפאת העובדה, שאיננו יכולים לראות אותו, כשם שאיננו רואים את צורת החשמל, או האטום בחומר. שהרי לא ייתכן להגדיר מושג בלי אחד מהחושים שלנו. מושגים, כמו שולחן וכיסא, ואפילו מורכבים מהם, כמו אור, צבע, גירוי, וכאב ניתנים להגדרה, משום שאנו חשים בהם. ייאמר מיד, שהכוונה אינה להגדרה פילוסופית, משום שהגדרה כזו, מצד האמת, כלל איננה אפשרית. אבל, אפשר להגדיר בחושים הרגילים צבע אחיד על שולחן, או לחלופין לחוש בכאב חד, וגם לתאר אותו במילים. אלה הם מושגים, הברורים לאדם שחש, או רואה אותם, ובידו היכולת להעביר תחושות אישיות, שקשורות באותם מושגים גם לזולת. הגם, שהעמימות לגביהם רבה, כיוון שראייתו של האחד איננה דומה בכול לזו של האחר. ובוודאי שגם תחושותיו הינן שונות, ומכאן שגם תיאור הדברים אינו אחיד ⁹.

כך שאם מושגים מוגדרים ורווחים כמו אלה אינם זהים בכול אצל כלל האנשים – מה הפלא איפוא, שהערכת הזמן שונה גם היא מאדם לאדם, כך שיחידת זמן ניוטונית, אע"פי שהיא זהה בלי כל קשר למקום שבו אומדים אותה, בכ"ז, התחושה לגביה הינה שונה אצל כל אחד מאיתנו, ותחושה פנימית זו קובעת, בסופו של דבר, את משכה של יחידת זמן. צפייה בת שעה, נניח, בסרט מתח, או לחלופין בשיחת רעים משעשעת, חולפת מהר מאוד בהשוואה לשעת המתנה מרגיזה לאוטובוס. מחוגי השעון, להזכירנו, מטעים אותנו לחשוב שהם מצביעים על הזמן, אבל, זו אשלייה. כי לא על הזמן הם מצביעים, אלא על מה שאנו מדמים לעצמנו אותו כזמן. אבל, מה שהיננו מגדירים אותו כזמן, אינו כלל זמן, אלא התנועות בלבד בזמן ¹⁰. שהרי במהות הלא מוגדרת הזו, ששמה הוא זמן, מתרחשת תנועה בלתי פוסקת. כדי להתרשם ממנה די אם נעיף מבט מעבר לחלון ונתבונן בכלי הרכב הרבים, החולפים מול פנינו, בתנועת האנשים הערה ברחוב, ברחשים החדים שהננו קולטים באוזנינו. אלה הן תנועות, החודרות לחלל הזה, הקרוי זמן שאיננו כלל זמן. אני מסכים מראש לקביעה, כי דברים אלה רחוקים מאוד מלמצות את מהותו המורכבת של הזמן, אך די בהם כדי להטעים, לפחות זאת, שאין להשאיר נושא כה מסובך ומורכב, במעין שטח הפקר, שבין מורים לתלמידים, בצפייה דרוכה מצד כולם לאותו תהליך מבורך של הבשלה בגיל. מובן שהגיל הינו גורם חשוב מאוד, בכל מה שקשור לעיצוב מושגים, וגם הזמן הוא בכלל מושגים אלה, אבל פירוש הדבר אינו כזה, שאפשר לסמוך רק עליו. אדרבה, הדעה הרווחת מצד רוב החוקרים היא, שיש להתייחס תוך כדי העיסוק בחומר הלימוד להיבטים שונים שקשורים בזמן. התייחסות שתהיה בה שיטה וסדר לאורך כל שנות הלימוד. הכוונה אינה ליחידות שיעור מיוחדות, שתעסוקנה בזמן בלבד, כי אין בכך משום תועלת.

מה שחשוב מצד המורה הוא להקדיש מחשבה במסגרת השיעור לצירופי המילים, מטבעות-הלשון, המבעים והמושגים הרבים, הקשורים בצורה זו או אחרת במימד הזמן, ולהשתדל לחדד אצל הילדים, בטווחי הגילים השונים את משמעותם הנכונה. כך שבהתייחסות מדורגת ושיטתית אפשר בהחלט ליצור אצלם מודעות כלפי מושגי הזמן ¹¹.

הערות שוליים:

8. J.W.Meiland: Scepticism and Historical Knowledge. N.Y. 1965, P.157 P.J.Zwart: About Time (N.Y.1976) P.26-27
9. R.G.Collingwood: op. cit.p. 140
10.W.von Leiden: History and the Concept of Relative Time in: History and Theory, vol.2, no.1, 1962, Wes. Un. Press, P.273
11. A.A.Spieseke: Developing a Sense of Time and Chronology in: H.Mcc.Carpenter(ed), Skill Development in Social Studies Washington D.C.