תולדוט אתר ההיסטוריה - יהודי מחמד לרגע

כאשר בחר ליאון פויכטונגר לבסס את הרומן'היהודי זיס' על הסיפור האמיתי של יועץ החצר אופנהיימר, לא היה מודע לקווי הדמיון בינו לבין הגורל האישי של גיבורו. יהודי שהטמיע את זהותו בגרמניותו אך שלם בחייו על שנאת יהודים; או - בעיניים אנטישמיות - סמל לתככנות וחמדנות

בשניים באפריל 1738 חזו אלפי גרמנים, תושבי שטוטגרט וסביבתה, במחזה זוועה. גופתו של היהודי יוסף בן יששכר זיסקינד אופנהיימר - איש כספים ויועץ רב השפעה של הדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג שהוצא להורג בתלייה - הוצגה לראווה בכלוב של ברזל צבוע אדום. זה היה סופו המר של היועץ הפוליטי והכלכלי רב העוצמה.

במשך כארבעים שנה (1737-1698) שירת אופנהיימר את הדוכס הגרמני, ניהל את ענייניו בסבך הפוליטי והדתי של הנסיכות, מימן את אורח חייו הבזבזני, והשקיע את מרצו בפיתוח פעילות כספית ענפה ומסובכת שכללה עיסוק במסחר, בבנקאות, בתיווך, במס, בהלוואות ובעריכת משחקי מזל. אופנהיימר עצמו לא בחל בחיי המותרות וניהל אורח חיים פזרני ואפילו הולל. מציאות זו, של יהודי מורם מעם המושך בחוטים הפוליטיים וחי חיי עושר מופלגים, הביאה עליו שונאים רבים. ב- 1737 נפטר פטרונו של אופנהיימר במפתיע משבץ לב, ובו ביום נאסר היועץ היהודי. הוא הואשם בפגיעה בזכויות המדינה, במעילה בכספי המדינה, בזנות ובניאוף עם נשים נוצריות. ההוכחות נגד אופנהיימר היו רעועות, אולם ברור שלא היה לו כל סיכוי לצאת מהמשפט בשלום. עם העמדתו לדין הוחרם כל רכושו ובתשיעי בינואר 1738 הוא נידון למוות בתלייה. יהודים מקהילות סמוכות ניסו לפדותו, אולם ניסיונות אלה לא צלחו. בימי מאסרו הממושכים שב יוסף אופנהיימר לאמונת אבותיו, התפלל, אכל אוכל כשר בלבד ודחה כל ניסיון של אנשי דת נוצרים להמתיק את עונשו תמורת התנצרות. הוא החליט למות על קידוש השם והוציא את נשמתו בקריאת "שמע ישראל". חייו ומותו הפכו לאגדה שזכתה לחיים משלה במאה העשרים.

את הרומן ההיסטורי הידוע ביותר על גורלו של היהודי זיס כתב הסופר היהודי ליון פויכטונגר. פויכטונגר נולד ב- 1884 למשפחה עשירה ממינכן. הוא למד בגימנסיה המקומית ורכש השכלה בתחום הבלשנות הגרמנית והפילוסופיה באוניברסיטאות של מינכן ושל ברלין. עבודתו לתואר דוקטור עסקה ביצירה 'הרבי מבכרך', הרומן ההיסטורי נטול הסיום של היינריך היינה. ב- 1910 פרסם פויכטונגר את הרומן הראשון שלו 'אליל החרס'. במקביל פנה לעסוק בביקורת תאטרון והתיידד במסגרת עיסוקו עם המחזאי ברטולד ברכט. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה הצטרף פויכטונגר לצבא הגרמני, אך כעבור זמן קצר שוחרר בשל חולשה פיזית. כבר בימי המלחמה התקרב לחוגים פציפיסטיים ומהפכניים ותמך בשלטון המהפכני שניסה להשתלט על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב- 1923 חידש את הקריירה הספרותית שלו, שבה הצטיין במיוחד בתחום הרומן ההיסטורי.

יצירתו החשובה הראשונה של פויכטונגר היא הרומן 'הדוכסית המכוערת'. הסיפור עוסק בדוכסית מכוערת בשם מרגריטה, שבשל כיעורה גרמה סבל רב לנתיניה, ובעיקר ליהודים שחיו תחת שלטונה. בדוכסית המכוערת מופיעים האלמנטים המרכזיים שאפיינו את יצירתו של פויכטונגר בתחום הרומן ההיסטורי - עיצוב אלגנטי ועדין של דמויות ומצבים; תיאור מפורט, רהוט, לעתים הומוריסטי ותמיד מתוחכם, של מערכות יחסים בין בני אדם; השלכת תובנות פסיכולוגיות בנות המאה העשרים על דמויות מתקופות קדומות יותר והתאמה של הרקע ההיסטורי לרעיונות שאותם ביקש לבטא.

היהודי זיס

ב- 1925 ראה אור ספרו של פויכטונגר 'היהודי זיס', ובתשמ"ד (1984) יצא תרגומו המופתי של צבי ארד לעברית בהוצאת זמורה-ביתן. הרומן, הכתוב באלגנטיות מרשימה שמאפיינת את כל יצירתו של פויכטונגר, פורס לפני הקורא את העולם הקרוע, הסבוך והמורכב של הנסיכויות בחברה הגרמנית במאה ה- 18. סוגיית השלטון ומקור הכוח בנסיכות עומדת למבחן. ערכים ישנים של ימי הביניים, המעמידים את הדוכס כשליט אבסולוטי, מתנגשים עם הרעיונות המודרניים שמקורם במהפכה הצרפתית המעניקים כוח לעם. מתח נוסף מתקיים בין קתולים לפרוטסטנטים למיניהם, ובין שני הזרמים הדתיים נושבות רוחות חדשות של חילון. המודרנה מבליטה גם את הפערים שבין הפשטות הכפרית לבין התחכום העירוני והגנדור המלכותי. העלילה כולה מתנהלת במציאות צפופה וסבוכה שבה מתרוצצים, פועלים ורוקמים תככים דוכסים, רוזנים, ברונים, מועצות מחוקקות, יועצים, משפטנים ואנשי דת.

היהודי זיס הוא יועץ הסתרים הפועל בתוך ההוויה הגרמנית המסובכת הזו וגם נפשו שלו סבוכה וקרועה. הוא מבקש להתמזג עם החברה הגרמנית, לשרת אותה, להכיר אותה ובעיקר להצליח בה. רצון זה היה נטוע בו מגיל צעיר:

יותר ויותר נתברר לו כי זו מלאכתו: לטפל באדונים הגדולים, להתהלך עמם, להיות עמם כצמח מטפס הנכרך על הגזע. מי ידע כמוהו לנחש את מצבי הרוח של הנסיכים ואת חשקיהם, לשמור על השקט בשעה הנכונה, ובבוא העת לנטוע בהם את זרע רצונו ... ומי ידע כמוהו להתחנחן אל הנשים, ולכוף ביד רכה ובוטחת את רצונן של הקשוחות שבהן. כאש בער בו חשקו: עוד ארצות, עוד אנשים, עוד נשים, עוד פאר, עוד כסף, עוד פנים. תנועה, התרחשות, מערבולת ... משהו דחף אותו, רדף אותו. נשים חדשות, עסקות חדשות, פאר חדש, מנהגים חדשים. אמסטרדם, פריז, ונציה. מערבולת, חיים. (עמ' 29-28).

סוד ההצלחה היה ברור ליועצים מסוגו של זיס:

הוא ידע שיש בעולם כוח מציאותי אחד בלבד: הכסף. המלחמה והשלום, החיים והמוות, צניעותן של הנשים, כוחו של האפיפיור לקשור ולהתיר, שאיפת המעמדות לחירות, עיקרי האמונה של אוגסבורג, האוניות בימים, שלטון העריצות של הנסיכים, טבילת העולם החדש לנצרות, האהבה, האדיקות, הפחדנות, המותרות, החטא והמוסר: כל אלה מן הכסף באו ואל הכסף ישובו, ואת כולם אפשר לבטא במספרים (עמ' 16).

מתוך רצון החיים והבנת מקומו של הכסף בעולם נע זיס אל תוך מערבולת המציאות שבה נעשים כל מעשיו ותככיו עד שהעלילה מובילה אותו אל מותו. אולם כנגד כל העולם הגשמי הזוהר הזה נמצא גם דבר אחר, והוא מכונה על ידי פויכטונגר "החומר החתום שבלב". זהו החומר שאין אפשרות לבטא את מהותו המדויקת במלים, אך הוא מכוון להוויה אחרת, זו שמעבר להנאה שבהצלחה, לעושר ולאינטרס. זו שאינה עובדת לאלוהי הכסף והזהב והמסכה. זיס מודע היטב לקיומו של החומר החתום שבלב, אך החומר הזה מציק ואף מכאיב לו והוא מבקש להתעלם ממנו, להדחיק אותו ולשוכחו. כמובן שזה דבר שלא ניתן לעשותו.

כצל המלווה את חייו של זיס עיצב פויכטונגר את דמותו של דודו, רבי גבריאל - יהודי מסתורי, נודד נצחי, "המקובל, האיש המפחיד, השרוי בערפל מוזר ומטיל אימה" (עמ' 31). אדם זה, שאין לו דבר משלו אך הוא קשור עם האינסוף, מגדל את בתו של זיס, נעמי, והוא עתיד ללוות את אחיינו כמעין משגיח, יועץ, מוכיח ומצפון בתוך האירועים שיובילו אותו לבסוף מהצלחה מסחררת למוות איום. רבי גבריאל הוא המפנה את זיס - ואת כל הקוראים ברומן - אל החומר האפל החתום בלב.

אויב האומה

בסוף שנות העשרים ובראשית שנות השלושים היה ליון פויכטונגר מהמתנגדים הבולטים למפלגה הנאצית. בשנים הללו כתב טרילוגיה ספרותית מבריקה על הידרדרותה של גרמניה לכיוון הפשיזם וקרא לה 'אולם ההמתנה'. 'ניצחון', הספר הראשון בטרילוגיה שראה אור ב- 1930, מתאר מרקם סבוך של דמויות מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית של גרמניה, הנתונה במאבק בין הקומוניזם המהפכני ללאומניות הגזענית, כשבתווך מחפשים את דרכם ליברלים, אמנים קוסמופוליטים וכמובן יהודים למיניהם. יש בספר תיאור מבריק וסאטירי של היטלר כנואם מטורף הסוחף אחריו את האספסוף הגרמני תוך הבטחה ליצור עבורם עולם טוב יותר. אין להתפלא אפוא שבעקבות פרסום הספר הפך הסופר היהודי מושא לשנאתם של הנאצים.

ב- 1933, בעת עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, שהה פויכטונגר במסע הרצאות בארצות הברית. הוא החליט לא לשוב לגרמניה והשתקע בצרפת. בדמיון מסוים לגיבורו הגדול, היהודי זיס, הוגדר פויכטונגר בהיעדרו כאויב האומה, אזרחותו נשללה ורכושו הוחרם. ממקום גלותו הוציא פויכטונגר לאור את הספר 'בני אופרמן', השני בטרילוגיית 'אולם ההמתנה'. הספר מתאר משפחה יהודית עשירה ומכובדת בגרמניה המתמוטטת אל תוך המציאות המשפילה והדורסנית של השלטון הנאצי. לאורך הספר שבה ועולה השאלה מהי מולדתם של היהודים שהתגוררו בגרמניה. בני המשפחה מבקשים ברובם להישאר בגרמניה, ואילו אחת הבנות, רות, עולה לארץ ישראל.

'גלות', הספר השלישי והאחרון בסדרה, מתאר את חייהם של אנשי רוח גרמנים מעודנים החיים בגלות הגרמנית בצרפת. זהו ספר בעל עוצמה ייחודית ואיכות ספרותית נדירה, והוא מסיים באופן כואב ומרשים את הטרילוגיה המופתית הזו. הכרחי לקרוא את יצירתו של פויכטונגר כדי להבין לעומק את גודל השבר של אנשי האינטליגנציה הנאורה בגרמניה, יהודים ושאינם יהודים, לנוכח עליית הברבריות הגרמנית.

באותן שנים שבהן חיבר את טרילוגיית 'אולם ההמתנה' שקד פויכטונגר החרוץ ורב הכשרון גם על טרילוגיה ספרותית אחרת שעסקה במרד היהודי הגדול ברומאים שסיים את תקופת בית שני. שלושת החלקים של טרילוגיה זו הם 'מלחמת היהודים', שראה אור ב- 1932, ו'הבנים' ו'בוא יבוא היום' שפורסמו מחוץ לגבולות גרמניה. בספרים אלה באה לידי ביטוי קרבתו הנפשית של הסופר הגולה, היהודי הקוסמופוליטי, לדמותו רבת הפנים של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו ולחלומו על שלום ודו קיום יהודי רומאי שהתנפץ. באמצעות אירועי המרד הגדול והמאבק ברומאים התייחס פויכטונגר גם למצב הקשה ששרר בימיו, ימים של שלטון רשע וגלות.

ב- 1940, לאחר פלישת גרמניה לצרפת, נאסר פויכטונגר על ידי הצרפתים והיה נתון בסכנת הסגרה לגרמנים. הוא הוצא ממאסרו בעזרתו של העיתונאי האמריקני, חסיד אומות העולם, וריאן פריי, שחילץ אינטלקטואלים יהודים רבים מצרפת הכבושה. ליון פויכטונגר הגיע לארצות הברית והשתקע בקליפורניה. הוא הלך לעולמו בלוס אנג'לס בחורף 1958.