עם עלית הנאצים לשלטון ישבו בגרמניה כ-503,000 יהודים, 0.76% מכלל האוכלוסין.
יהודי גרמניה לא היו מעולם גורם מכריע בכלכלת המדינה. ברובם השתייכו למעמד הזעיר-בורגני ולשכבת האינטליגנציה העובדת. ורק אחוז קטן מהם נמנו עם הבורגנות האמידה, ומעטים בלבד עם המעמד הרכושני העשיר - תעשיינים גדולים ובנקאים. אך רב היה חלקם בחייה הרוחניים תרבותיים של גרמניה. רבים ממקבלי פרס נובל למדע היו יהודים. (בין 183 פרסי נובל, שחולקו עד שנת 1930 - היו ליהודים 11%, ומתוכם 9% ליהודי גרמניה).
היהודים היו מיוצגים באחוז ניכר בעיתונות, בספרות ובענפי התיאטרון השונים. גדול היה חלקם גם בין בעלי המקצועות החופשיים, בעיקר בין הרופאים והמשפטנים. הואיל ומקצועות אלה ניכרים ובולטים בחברה, הייתה נוכחותם של יהודי גרמניה מורגשת ומוחשת.
באצולה ובעיקר בחוגי הבורגנות הגרמנית שררה זה דורות רבים מסורת של אנטישמיות. בקרב מעמד הפועלים הייתה מסורת זו רופפת יותר, אבל לאחר מפלת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, כשמצבה הכלכלי הלך והחמיר, גברו גם בשכבה חברתית זו הרגשות האנטישמיים. במאבקן על קולו של הבוחר הגרמני הגבירו מפלגות מסוימות את תעמולתן האנטישמית. את האחריות למצוקה הכלכלית ולחוסר היציבות הפוליטית הטילו על היהודים. גרמניה הוצפה ספרות של שנאה כלפי היהודים ועיתונות אנטישמית : היהודים הואשמו במפלתה הצבאית של גרמניה במלחמת העולם, בהשפלתה הפוליטית, בחתימת חוזה וארסיי על תנאיו הקשים לכאורה ובמשבר הכלכלי. היהודים הוקעו כספסרים המנצלים את הפועל הגרמני; כאחראים להתמוטטות הבנקים, ולאבדן פיקדונותיהם הדלים של המוני גרמנים.
אולם "מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית", שנקראה בקיצור המפלגה הנאצית, העלתה את האנטישמיות מטכסיס פוליטי לצורכי בחירות לעיקרון אידיאולוגי, על-ידי שילוב האנטישמיות בתורת-גזע מסולפת, מדעית כביכול. הנאצים יצרו אידיאולוגיה של דם וגזע. רק גזע טהור-דם הוא בר-קיימא לפי תורה זו, ואילו ערבוב גזעים גורר ניוון פיזי ורוחני כאחד. היהודים הם לדעתם תערובת של גזעים שונים (של יסודות שמיים, כושיים ואריים) - ולכן מסוכנים הם ביותר להתפתחותו ואף לעצם קיומו של העם הגרמני, המשתייך ברובו לגזע הארי העליון. לפי תורתם, נשואי התערובת בין גרמנים ליהודים הזרימו אחוז גדול של דם יהודי נחות לגופה של האומה הגרמנית. כדי לחלץ את גרמניה ממשבריה הפוליטיים והכלכליים, יש להעלות תחילה את הרמה הביולוגית של האומה הגרמנית, זאת-אומרת - לסלק מתוכה כל יסוד נכרי מבחינה גזעית, כל מי שבעורקיו זורם דם זר; וקודם כל יש לטהר את גרמניה מיהודים.
זאת הייתה האידיאולוגיה לביסוס המטרה הפוליטית: גרמניה רבתי שולטת בעולם ומספקת תנאי-התפתחות נאותים לעם הגרמני הגדול.
אבל מה יהיה על יהודי גרמניה ?
בשנים הראשונות לשלטונם ביקשו הנאצים להגביר את יציאתם של היהודים מגרמניה. כל האמצעים היו כשרים לכך : מאסרים המוניים, טרור, השפלה, התעללות, החרמת רכוש יהודי וכו'. ב-1938 פעלו ב"רייך" משרדים מיוחדים להגירת יהודים ; משרד מרכזי להגירת יהודים פעל בווינה ובפראג. בראש משרדי ההגירה הועמד פקיד גסטפו יעיל ביותר, ממוצא אוסטרי: אדולף אייכמן.
בצו מיוחד, מ-24 בינואר 1939, הטיל המרשל גרינג, ראש מועצת המיניסטרים להגנת ה"רייך", על ריינהארד היידריך, מפקד משטרת הביטחון ושירות הביטחון של ארגון ה- ס"ס., "לפתור את הבעיה היהודית" בכל מרחב השליטה הגרמנית.
הפתרון באותה תקופה היה עדיין: הגירה, אם מרצון אם מאונס. עוד בשנת 1938, היא שנת המפנה במדיניות הגרמנית, אסרו הגרמנים אלפי יהודים יוצאי מדינות מזרח-אירופה שהתגוררו בגרמניה. נשללה מהם האזרחות הגרמנית, והם גורשו אל עיירת הגבול זבונשין. אולם פולין לא התירה ליהודים אלה להיכנס אל גבולה והם היו שרויים בשדה ללא קורת-גג, בקרה ובגשם, ורק אחרי השתדלויות מרובות נעתרה ממשלת פולין ויהודים אלה מצאו מקלט בקהילות פולין. הייתה זאת פתיחה למסע ארוך של גירושים ובעתיד גם השמדה.
בחוזר- הנחייה, שנשלח בינואר 1939 אל כל הנציגויות הדיפלומטיות בחוץ-לארץ מטעם משרד החוץ הגרמני, נאמר, כי המטרה הסופית של המדיניות הגרמנית לגבי היהודים היא הגירת כל היהודים המתגוררים בשטחי ה"רייך"...
אבל רוב מדינות-העולם נעלו שעריהן בפני הפליטים היהודים שגורשו או נמלטו מהמדינה הנאצית. אשרות-כניסה ניתנו רק לאנשים בעלי-שם, למומחים במקצועות מסוימים ולבעלי-רכוש. רק כ-50% מיהודי ה"רייך" הנאצי הצליחו לצאת; היתר - הופקרו לגורלם. גם מאוסטריה יצאו למעלה מ-100,000 יהודים. בין הנשארים היה אחוז מסוים של אנשי מדע ואמנות. קשישים היו האנשים, את מיטב כוחותיהם הקדישו לגרמניה, והיו קשורים ל"מולדת" בכל נימי לבם. ואף כי עולמם חרב עליהם לא מצאו כוח בנפשם להינתק מעברם ולערוך גלות.
