אחת הסיבות העיקריות לאיחור מרד הגטאות נעוצה בשיטת ההסוואה והמרמה שנקטו הגרמנים. הצורר ידע להסתיר מן היהודים את כוונותיו האמיתיות, את מטרות האקציות ואת יעדי הרכבות, שדהרו אל מחנות-המות.
שיטה זאת פעלה ברחבי אירופה הכבושה, ולא יהודים בלבד נפלו ברשתה. נלכדו בה גם רבים מבני העמים הכבושים, ומבני המדינות הגרורות. בכל ארץ ובכל אזור הופעלו דרכי הטעיה ומרמה בהתאם לתנאים המקומיים. המטרה אחת הייתה, אך תכסיסי ההולכה-למוות - שונים.
ליהודי אירופה המערבית נאמר, כי מוסעים הם לעבודה "מזרחה". הם נסעו עמוסי-מזוודות כבדות ומצוידים לעבודה בחורף העז של פולין ורוסיה. ליהודי סלוניקי, למשל, חילקו זהובים פולניים תמורת הדרכמות היווניות, ופנקסי-חסכון לבנק הלאומי בפולין - ללמדם, כי חיי עבודה נכונים להם. בהגיע המשלוחים לאושביץ, לפני שנשלחו לתאי הגז, חולקו ליהודי סלוניקי וליהודי פראג גלויות מוכנות, המיועדות למשלוח לקרובים.
בטקסט המודפס נאמר, כי הגיעו בשלום, קיבלו אוכל, עובדים ומצפים לבואם. על גלויות אלו נצטוו המגורשים לחתום. הגלויות הגיעו ליעדם לגטאות ולערי אירופה המערבית, והחותמים - אל תאי הגז.
שיטות ההסוואה והרמייה הופעלו עוד לפני שהיהודים נכלאו בגטאות. תכסיסים מיוחדים היו להם, כדי "לשכנע" את היהודים כי "כדאי להם" להיכנס לגטאות, ותכסיסים אחרים - כדי לרכזם ולהובילם למוות. גטו גטו ומעשי מרמתו. גם לשרידים המעטים, לבודדים שהצליחו להינצל מן השחיטות, לא הניחו. גם לגביהם הופעלו תחבולות שונות, כדי להוציאם ממקומות-מחבואם, למושכם לשוב לגטו, ולכלותם. והיהודים נתפשו לתחבולות ולשקרים אלה, לא בשל איוולתם, אלא מפני שלא היה להם לאן ללכת, מפני שלא הייתה פינה, שם יוכלו לשבת, אף לא היער; מפני שכל הדרכים הובילו למוות, והגטו היה "הבית" היחיד שנותר להם, כל עוד הניח להם התליין לשבת בו.
אחת הדרכים להטעות את היהודים ולהוליכם שולל, שיאמינו, כי מגורשי הגטאות חיים ועובדים, הייתה החדרת סוכנים מיוחדים לגטאות. שבועות, ולפעמים חדשים, אחר האקציה, כאשר היהודים, שהוצאו מהגטו, כבר היו בעולם האמת, היו מופיעים בגטאות גברים או נשים - ביילורוסים ואוקראינים, פולנים וליטאים, ולפעמים גם יהודים. הם היו מוסרים לבני המשפחה "דרישת שלום" מקרובם המגורש. היו מספרים, כי ראוהו אי-שם עובד בכביש, אף היו מבקשים למענו חבילת מזון ובגדים חמים.
בני המשפחה המאושרים היו מתרוצצים בגטו, משיגים בעמל רב את המצרכים ומוסרים החבילה ביד "השליח הנאמן". הידיעה הייתה פושטת בגטו במהירות הבזק, ויהודים, שגם קרוביהם הוצאו באותו משלוח, נתפתו להאמין, כי האנשים חיים.
הגרמנים עשו כמיטב יכולתם כדי להעלים מן הקורבנות את יעד המשלוחים. כוונתם הייתה לחסוך מעצמם טרחה מיותרת, להרחיק כל אפשרות שהקורבנות יתנגדו. לכן הוסוו מחנות ההשמדה בכל מיני דרכים: מחנה ההשמדה בטרבלינקה הוסווה כתחנת רכבת רגילה, תאי הגז בבלז'ץ - כבית-מרחץ אדים וכד'.
כדי לרמות את הקורבנות ולהשפיע עליהם, שייכנסו בשקט אל תאי המוות, היו באושביץ מחלקים להם חתיכות "סבון", שלא היו אלא אבני-גיר, דמויות סבון. גם תאי-הגז הוסוו כחדרי מרחץ, ועל הקירות אף הותקנו "ברזים", כביכול, למים קרים וחמים. ובכל זאת ידועים מקרי התמרדות ומאבק גם בפתח תאי-הגז.
כל עניין הקמתו של "גטו טרזינשטאט" - במרכזה של אירופה, בצ'כוסלובקיה, היה בעצם מעשה-הונאה גדול. גטו טרזינשטאט נקרא רשמית "גטו של זקנים". הוא הוקם כביכול בשביל יהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה בעלי הזכויות: בשביל אלה שלחמו למען גרמניה בימי מלחמת העולם הראשונה וזכו לאותות הצטיינות. אף נועדה טרזינשטאט בשביל המעורבים במשפחות גרמניות "אריות" בעלות השפעה, שהשתדלו למען קרוביהם ה"לא-אריים". נאמר לנשלחים, כי בטרזינשטאט יוכלו לבלות את המלחמה. ליהודי צ'כיה שימשה טרזינשטאט מעין מחנה איסוף, כמו דראנסי ליהודי צרפת, ומאלין ליהודי בלגיה. משם נשלחו הכל לאושביץ.
